משל ירושלמי מוניציפלי

פעם אחת הלך השועל ביער ולפתע ראה על העץ עורב ובפיו חריץ-גבינה גדול. חמד השועל את הגבינה, אך לטפס על העץ לא ידע. אמר השועל: "עורב, עורב, אוהב אני את קולך הערב. אולי תשיר לי איזה שיר להנעים את זמני?". אלא שבניגוד למשל הידוע, העורב הפעם לא היה פראייר. הוא הניח את נתח הגבינה לצדו על הענף הגבוה וגיחך: "מכירים, מכירים...".

השועל שלנו לא התייאש ופנה במתק שפתיים שוב לעורב: "תשמע, ידידי העורב, אל תחשוב בטעות שאני נגדך. הקטע עם הגבינה עכשיו היה סתם בשביל הצחוקים. אני בכלל לא אוכל גבינות, בטח לא בהשגחת הרבנות, אבל שתדע שביחד היינו יכולים להיות ממש חברים טובים, צמד-חמד".

העורב השתתק לרגע ותהה: "מה זאת אומרת חברים טובים?".

"כל מיני דברים" – אמר השועל – "למשל – אני יכול לדאוג שיהיו לך שכונות מיוחדות, שאיש לא יפגע בך, שאף שועל לא יתנכל לאף עורב, שתוכל לחיות בשלום עם כל הזכויות שלך אצלנו ביער בלי כל בעיה. הרי בסך הכל, אתה ואני מאוד דומים. לשנינו יש עי"ן וו"ו בשם שלנו, לשנינו יש זנב, ושנינו יודעים לעוף, חוץ ממני...".

חשב העורב ושאל: "ואיך אדע שאתה לא עובד עלי? אולי אם ארד אתה תיקח גם את הגבינה וגם תטרוף אותי?".

השועל חייך ואמר: "עורביל'ה, אתה עוד תאהב אותי, מניסיון. אני מבין את החשש שלך, אבל כדי שתהיה בטוח, אני רוצה להכיר לך את החברים שלי". השועל שרק קלות ומבין העצים הופיעו בשקשוק כנפיים שני עורבים. העורבים פנו לאחיהם העורב עם הגבינה: "אל תחשוש מהדימוי של השועל. תדע לך שהשועל הזה הוא משלנו. הוא עזר לנו בעבר בכל מיני עניינים. תן לו קצת גבינה, ובבוא היום הוא ישיב לך כגמולך".

בקטע הזה המשל התחיל לעייף את העורב שעל העץ: "גם את הטריק הזה אני מכיר. לי אתם דווקא מזכירים את המשל עם האריה שביקש מהחסידה להוציא לו עצם מהגרון ואחר-כך אמר לה שתגיד תודה שהוא לא טרף אותה. מכירים?"

"מכירים, מכירים", ענו העורבים, "אבל זה לא אותו הדבר כמו עם השועל שלנו. תפסיק עם הדעות הקדומות שלך".

אמר העורב: "אולי תנסו בפעם הבאה את המשל על העקרב שביקש מהצפרדע להעביר אותו את הנהר, ובאמצע הדרך עקץ אותו כי זה האופי שלו...".

"מכירים, מכירים" – קראו שוב העורבים בקול נוגה, "שתדע לך שאתה ממש מעליב".

"כן" – השיב העורב בליאות – "אתם מכירים את כל המשלים, אבל אין לכם מושג בנמשלים. השועל הוא לא משלנו, אנחנו לא נאהב את השועל, גם אם תציירו אותו בתור חתלתול, כי רגע אחרי שהוא יזכה בגבינה שלי, הוא יאכל אותנו בלי מלח. ובכלל, אם חפצה נפשכם גם בפתגם לסיום, יותר טוב עורב אחד על העץ משני עורבים על הכתף של השועל".

נטל העורב את הגבינה במקורו והתעופף למקום אחר. והשועל המאוכזב? כל עוד יש חריצי-גבינה בפיהם של עורבים, הוא יוסיף להציע להם במתק שפתיים את ידידותו. מניסיון.