רופא שיניים לא חייב להיות סיוט לילדים

זהו. "אחרי החגים" כאן ועכשיו ומלבד רשימת ההבטחות לעצמנו, הכוללות דיאטה, החלפת מקום עבודה, שיקום הבית מהריסות החגים והאורחים, יש לי עכשיו מטלה נוספת שהתווספה לרשימה: רופא שיניים!

"לרופא השיניים. קבעתי לכם תור בשעה שלוש".

"יש!"

קולות החדווה שפרצו מפיהם של ילדי הותירו את שכנתי פעורת פה כאילו היא עצמה יושבת אצל אותו רופא. "תגידי, שמעתי נכון? הילדים שלך מאושרים ללכת לרופא שיניים?" כל מה שנותר לה היה לקבוע תור לילדיה יחד עם ילדי, כדי להבין איך וכיצד ביקור אצל רופא השיניים הופך לחגיגה של ממש.

פגישה ראשונה: "תחזיקי לו את הרגליים"

עם יד על הלב, עברתי דרך ארוכה עד הלום. ואפשר גם לציין כי שלושת הגדולים שלי עדיין לא שותפים לחגיגה, כי הם תוצר של טראומת רופאי השיניים הקלאסית, עם המכשירים המזמזמים באוזניים ומטרידים את הנשמה.

המפגש הראשון שלי עם רופא השיניים של בני הבכור הסתיים במפח נפש אדיר. לילד מלאו ארבע שנים כשהחור הראשון בשן הציק לו. הבכי העז בלילה לא הותיר מקום לספק. חייבים לגשת מיד לרופא השיניים.

נזכרתי שבמרפאה בה אני מטפלת נמצא רופא שיניים לילדים ועל פניו נראה שהוא אדם חביב. התקשרתי בזריזות למרפאה, כרעתי ברך בפני המזכירה, שפכתי שיח ותחנונים, עד שזו התרצתה וקבעה לי תור לקטן למחר. תעריף חירום, מיותר לומר.

לעולם לא אשכח את הביקור הזה. הסברתי לילד שאנו הולכים לתקן את השן הכואבת, שיותר לא תכאב לו בלילה ולא תציק ביום. הוא היה מרוצה. סיפרתי שאחרי הביקור נצא לקניות בעיר ונהנה יחד – והוא שמח שבעתיים. במרפאה נהנה מהתמונות של הילדים המצחצחים שיניים בפה מלא חיוכים עד זוויות הלחיים המנומשות והיה מאושר.

רופא השיניים קידם אותנו לשלום. אמנם הריח הפחיד קצת את הילד, אבל הוא התעלם בגבורה וישב על כיסא. מאז התמונות מתערבבות לי בזיכרון. לאחר הסבר מייגע מצד הרופא על מה הוא עומד לעשות לו וצילומי רטנגן מציקים, הילד ראה שהתענוג אינו גדול והחל בוכה ומתנגד. הרופא פתח את פיו בעזרת זוג מלתעות מתכת שימנעו ממנו להדק את שיניו.

כשהבן שלי החל לבעוט ברגליו, הוא ביקש ממני לתפוס לו את הרגלים בחוזקה, בעוד האסיסטנטית תופסת את ידיו של הבן שלי בחוזקה ועיניו זולגות דמעות מבלי יכולת להתנגד. פלא שהפעוט סירב מאז לבקר את רופא השיניים? פלא שאחוז גבוה של ילדים סובלים מחרדת רופא שיניים?

פגישה שנייה: אפשר גם אחרת

כשהבן השלישי שלי נזקק בגיל שלוש לטיפול שיניים, רעד אחז בי. לא ידעתי שאפשר גם אחרת. ואפשר. "הי חמודי. רוצה לשבת על כיסא ולהרגיש כמו באווירון? בוא ותראה איך הכיסא טס לתקרה, כמעט עובר אותה ומגיע לשמיים ואז נוריד אותך כמו בלונה פארק". עקבתי אחר עבודתו של רופא השיניים המלהג תוך כדי עבודה.

"ועכשיו, בא לי לראות מה אתה מחביא בפה. אני רק מסתכל. או-הו, יש שם איזה חור מסכן שבטח כואב לך ומרגיז אותך. אנחנו חייבים לגרש אותו! מה דעתך? בוא ותראה, יש לי כאן מסטיק לבן, נערבב אותו עם חומר, נמלא את החור וכך נסתום אותו ביחד. מסכים?" הקטן הסתכל בו בעיניים מעריצות.

"אבל לפני שנשים לך את הפלסטלינה הלבנה בפה, אתה מרשה לי לשטוף את החור עם הברז הקטן הזה שאני מחזיק? הרי אתה לא רוצה שנשים פלסטלינה לבנה בתוך חור מלוכלך, נכון?" והקטן מהנהן בראשו בהתלהבות מרובה, תראו לי ילד שלא רוצה מסטיק לבן בפה שלו?

ואם צריך זריקה? אין בעיה. הד"ר בעל ניסיון רב ויודע גם להתמודד עם זה. "בוא נשים לך כמה טיפות וניתן לשן ללכת לישון", הוא מסביר לילד ותוך כדי כך מורח את האזור בג'ל טופיקל, לוקח את המזרק מידיה של האסיסטנטית המעבירה אותו מתחת לכיסא ובמהירות שיא מזריק את האזור עוד לפני שהילד חש בכאב.

"עם ילדים חייבים לעבוד במהירות", מסביר לי מאוחר יותר רופא השיניים. "בדיוק כפי שלא תיקחי את ילדך עם השפעת לרופא כללי, אלא לרופא ילדים, גם ברפואת שיניים כדאי לחפש מומחה לילדים. כזה שעבר הכשרה מתאימה".

פגישה שלישית: המדריך למיגור הפוביה

השינוי הגדול התרחש לאחר המפגש עם רעות. למרות שאני מחשיבה עצמי אם המחפשת חידושים בכל תחום הקשור להורות, כשנתקלתי בזמנו במודעה הקוראת לאמהות לבוא וללמוד איך לוקחים ילדים לרופא שיניים - הרמתי גבה, אבל גם טלפון. היתה זו שיחה שהובילה לפגישה מרתקת עם רעות חן, אסיסטנטית של רופא שיניים לילדים זה עשור.

"בכל פעם מחדש, כואב לי הלב לראות כמה טעויות עושים ההורים בכל הקשור לרפואת שיניים לילדים ועד כמה אפשר למנוע אותן", היא נאנחת ואחר כך מחייכת ומתנדבת להסביר לכל הורה מתחיל את המדריך הברור למיגור הפוביה מרפואת שיניים:

"כאם לילדים וכחובבת ילדים שעבדה במשך עשור כגננת, התחברתי מיד לעבודה החדשה שלי ואני יכולה לצערי, לקבוע: 'הורים, האשמה מוטלת על כתפיכם! אל תגיעו לרופא שיניים רק לאחר שהכאב כבר קיים. תדאגו החל מגיל צעיר להגיע בכל חצי שנה לבדיקה תקופתית. הילד יעבור בדיקה קצרה ונעימה, הכוללת היכרות עם הרופא ובסיום הביקור יקבל הילד מתנה. אם לא יערכו לו טיפול מיד בפעם הראשונה שהוא יושב על הכיסא והוא לא יאויים מרעש המקדחה, הילד יהפוך לחברו של רופא השיניים, ולא יראה בו אויב, בדיוק כמו שהוא לא נרתע מרופא הילדים".

יש הורים שהעיתוי כבר מאוחר בשבילם. החור כבר כאן וצריך טיפול ומיד. ומה התפקיד שלנו, ההורים?

"אם האם מביאה את הילד למרפאה בחיל ורעדה, הילד חש את הפחד של אמו מחלחל אליו. אין לו תחושת ביטחון. גם אם קשה לה, היא צריכה להפגין מול הילד ביטחון ברופא המקסים, שיעשה הכל כדי לטפל בו בצורה הטובה ביותר".

אפשר להיעזר בגז צחוק למשל ובכך להוריד חרדות?

"בהחלט. גז צחוק מומלץ לשימוש מגיל שנתיים עד שמונה. הילד בהכרה ואינו רדום והוא לא זוכר בדיוק שעבר טיפול שיניים. הדבר היחיד הנצרב בזכרונו הוא המתנה שהעניק לו הרופא".

"שיחות אישיות ומקדימות הן חלק חשוב ביותר בהכנה הנפשית של טרום הטיפול", היא מסבירה. "אני שואלת את הילד המגיע למרפאה כיצד ינהג אם יש לו תקר בגלגל או בעיה ברכב. למי הוא ילך? הילד כמובן יענה: 'למתקן פנצ'רים או למוסך' וכך הלאה. לאט לאט אני מובילה אותו לשאלת המיליון: 'אם השיניים התקלקלו, למי הולכים לתקן אותן?' והוא בעצמו משיב את התשובה: לרופא שיניים". בהמשך, אנו משוחחים מה יעשה הרופא ולמה זה נחוץ, ואיך באורח פלא כאבים נעלמים יום-יומיים לאחר הטיפול".

ועוד טיפ?

"קחו את הילד בכיף לרופא השיניים. אמרו לעצמכם בהקלה: "יופי. סוף סוף הגיע התור לרופא. מעכשיו כבר לא תכאב לו השן והוא עוד יקבל בסוף הטיפול פרס!"

• מלי גרין, סופרת ועיתונאית. נשואה פלוס תשעה.
  

• לכל הטורים של מלי גרין