הגוף ככלי ארוטי

להקת המחול של הרקדנית והכוריאוגרפית המקסיקנית, טניה פרז, נחתה השבוע בישראל לקראת סיבוב הופעות ראשון בארץ שייפתח מחר (ה') במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. פרז, שנחשבת לקול שונה וייחודי בעולם המחול הדרום אמריקני, תציג בישראל קולאז' מיצירותיה בהן "מים של שיכחה", עבודה חושנית מאוד שבמהלכה משתכשכים הרקדנים בבריכה ענקית של מים.

אחרי שלושה לילות ללא שינה ובהריון מתקדם, נכנסה פרז למסיבת העיתונאים שארח מכון סרוונטס בתל אביב כשהיא כולה חיוכים. "כבר הרבה שנים אני מתכננת להגיע לישראל ואני שמחה שזה סופסוף קורה. אני יודעת שבישראל יש מסורת של מחול מודרני שמופיע ומצליח מאוד גם בעולם. יש לנו במקסיקו מה ללמוד מכם במובן זה. לכבוד לי להיות פה".

פרז. לא דמיינתי שאגיע לאן שהגעתי (צילום: Tony Rodgraz) 

פרז החלה לרקוד בגיל שמונה אצל חבייר פרנסיס, מהמורים המובילים למחול מודרני במקסיקו. לאורך השנים שילבה פרז בין שתי אהבותיה - תיאטרון ומחול - כשחקנית ורקדנית ומאוחר יותר גם כיוצרת מחול. את להקת המחול שלה הקימה בשנת 1994 ולאורך השנים הופיעה הלהקה על במות מרכזיות, בהן הביאנלה למחול של העיר ליון בצרפת, פסטיבל הסתיו בניו יורק סיטי סנטר ובמרכז ג'ייקובס פילו במסצ'וסטס, ארה"ב.

הצלחתה של פרז במקסיקו ומחוצה לה אינה ברורה מאליה. "עבדתי כמו אישה מטורפת", היא מעידה על עצמה. "במקסיקו אין מסורת של מחול מודרני וזו המדינה שבה אני חיה ויוצרת למרות הכל. זו היתה עבודה קשה ולמען האמת לא דמיינתי שאגיע לאן שהגעתי. אני מבינה את הדרך שעשיתי רק כשאני שומעת את ההדים במדינות שונות שאנחנו מופיעים בהן".

נעזרת בזרים בשל בריחת הכשרונות ממקסיקו (צילום: Christa Cowrie) 

סצנת המחול במקסיקו, לדבריה, מינורית ביחס למדינות המערב. "יש המון כישרונות לא מנוצלים כיוון שאין חשיפה למחול מגיל צעיר. ילדים הולכים לקולנוע, לגני חיות, למופעים סוג ב' במסגרת בתי הספר. יש מעט מאוד רקדנים מקסיקנים וזה בלי לדבר על נושא הכלכלה". זו אולי הסיבה שרוב הרקדנים בלהקתה של פרז הם אמריקנים במוצאם, או ילידי מדינות אמריקה הלטינית.

"מציאות החיים במקסיקו היא כזו שעל מנת שרקדן ישרוד, הוא צריך לעבוד בעוד שלוש עבודות", היא אומרת. "יש רקדנים במקסיקו, אבל הכישרונות בורחים החוצה כי אין להם למעשה איפה לרקוד. זו הסיבה שאני נעזרת ברקדנים זרים".

בישראל תציג הלהקה את "השעות", עבודה שיצרה בשנת 2001 ומדברת על נשיות. היצירה, שמשלבת בתוכה וידאו-ארט ומלווה בפס קול שמורכב בין היתר מיצירות מאת ויולדי וברגוביץ, מושפעת לדבריה מהיצירות הספרותיות "האוקיינוס" שכתב אלסנדרו באריקו ו"השעות" מאת מייקל קניגהם.

אנביוסיס. על אהבה וארוטיקה (צילום: Christa Cowrie) 

יצירה נוספת שמושפעת גם היא מהספרות היא "אנביוסיס", שמדברת על אהבה וארוטיות. היצירה, שמלווה בפסקול שמורכב מיצירות מאת דייב סימן, הנדל ובאך, מבוססת על כתביו הארוטיים של הסופר המקסיקני אוקטביו פאז. "זו יצירה מאד ישירה", אומרת פרז. "הגוף, בשבילי הוא הכלי הכי ארוטי שיש, בין אם מדובר בגבר או באישה.

בכל יצירה אני יוצאת לחקר הגוף והיכולות שלו וגם בעבודה הזו האופן שבו האברים באים לידי ביטוי הוא הכי נקי".

"מים של שכחה", כוריאוגרפיה שפרז יצרה בדיוק לפני עשור, תנעל את המופע. היצירה, שהוקדשה לחבייר פרנסיס, מדגישה את התפקיד הסימבולי של המים בהיסטוריה האנושית כמקור חיים ומרכיב רוחני חשוב. "הקשר שלי למים התחיל בשחייה", היא מספרת. "אחרי שחליתי בפיברומיאלגיה, מצב שכיח של כאבי שרירים ותשישות, התחלתי לעבור טיפולים במים. גיליתי את היכולות שטמונות במים ועניין אותי לחבר בין המים ליצירה. מעבר לניקיון ולמגע של המים יש בהם בעיני גם איכויות רוחניות וחושניות".

חושניות, כך מתברר, אינה נתפשת תמיד כחיובית. פרז מספרת כי בביקורה האחרון של הלהקה במצרים, התבקשה על ידי המפיקים המקומיים לוותר על קטעי העירום. "זה נכון שצונזרנו במצרים", אומרת פרז. "נתבקשנו להלביש את הרקדניות בבגדי גוף בקטעי העירום. למען האמת, לא הייתי מודעת לשמרנות במצרים. זה מעניין, חשבתי שמקסיקו שמרנית באופן סוריאליסטי, אבל מתברר שזה קיים גם במדינות אחרות".