גולני שלי: חייבים להכניס קצת אקשן לתרגיל הזה
מנצלת כמה דקות להתרעננות עם הפק"ל-נשיות שלי (שיהיה ריח טוב ממישהו באוהל הזה). חוזרים כמה חבר'ה עמוסי וסטים, מיוזעים ועייפים, ואחד מתקרב, מתפעל מיכולתי הבלתי-הגיונית להריח כמו זר פרחים בתוך ים של דרדרים... החיוך הכי יפה שראיתי בתרגיל הזה, וגוף לא רע. חמישה ימים, אשה בין גברים
השבוע מתחיל ישירות לתוך תרגיל. בינינו, עדיף תרגיל מאשר כל ההכנות המפרכות שאני שוקדת עליהן כבר מעל שבועיים - מתכוננת לבלות חמישה ימים ללא מקלחת ומסרק בחברת בחורים מיוזעים וניחוחות האבק האופפים כל מקום.
עוד בשלב שכולנו מריחים מסבון ומחייכים, פגישות מחודשות עם המילואימניקים. רק בשבילם שווה להגיע, חבורה על הכיפאק שלוקחת הכל בקלות, בפרופורציות שאין לנו. אורזים, מעמיסים, סופרים ומתפּקדים לפי מספרי ברזל.
התרגיל התחיל, והאדרנלין מלווה אותי (לא מספרים לאף אחד, משחקים אותה קוּל). תרגלנו כבר עשרות פעמים בתרגולי-הכנה-לתרגיל או משהו בסגנון, הכל מתוקתק, ומגיעות השעות הנינוחות יחסית: קצת שיחות חולין, ממציאים משחקי שטח ותוקעים קבנוסים, טונה ותירס כאילו היינו מינימום ב"דיקסי". תופסת חצי שעת תנומה כשמחפים עליי במשמרת, על קרטון ומתחת לרשת הסוואה מאובקת מדי. חייבים להכניס קצת אקשן לתרגיל הזה, ולא אקשן מהסוג המשעמם.
עוד בעל תפקיד שמתעניין יותר מדי במידת החזיה שלי
אז נכון, יש כמה מילואימניקים שמפלרטטים. עוד בעל תפקיד שמתעניין יתר על המידה במידת החזיה שלי, אבל נשוי ומיותר. מנצלת כמה דקות להתרעננות עם הפק"ל-נשיות שלי (שיהיה ריח טוב ממישהו באוהל הזה). חוזרים כמה חבר'ה עמוסי וסטים, מיוזעים ועייפים, ואחד מתקרב, מתפעל מיכולתי הבלתי-הגיונית להריח כמו זר פרחים בתוך ים של דרדרים... החיוך הכי יפה שראיתי בתרגיל הזה, וגוף לא רע.
מתחיל מעט אקשן בתרגיל - כל אחד מתפנה לעבודתו, אבל העיניים שלנו מקפידות להיפגש מידי פעם. משחקת את המשחק, עסוקה, מסתובבת בין כולם, מסובבת את חלקם.
לפתע הוא נעלם.
יוצאת אל הלילה השחור, מתרחקת, מסתתרת ומדליקה סיגריה. קוברת את הקופסה עם הגמל, ומבחינה מתוך החושך בזוג עיניים מבריקות בגובה 1.70 מתקרבות אלי, והחיוך המדליק...
"היי, אפשר קצת חמצן?", לוחש, מביט עמוק בעיניי, לוקח את הסיגריה משפתיי ושואף עמוקות. מכבה אותה בחול ומכסה אותי בפליס השחור שלו. אני מורידה מעליי את הפליס, פורשת אותו ונשכבת לנוח. הוא מצטרף ושוכב לצידי, מלטף את לחיי ומעביר את לשונו החמה על שפתיי, נושק לי ארוכות, שפתיו מטריפות ומעבירות בי צמרמורת. "אני מפנטז על הרגע הזה מאז שראיתי אותך יוצאת מהנגמ"ש", הוא אומר.
מחממים זה את זה ומעלים אדים בלילה קר. "כבר מאוחר, המפקד שלי צריך כבר לחזור, אני חייבת להתעדכן בתמונת המצב", אני אומרת.
חוזרים לעבודה, למבטים... ורק שני מילואימניקים שמבינים ומפרגנים מחפים וקורצים.
בסיומו של תרגיל מפרך ומלמד, מאמן ומתרגל, לא מצליחה לשכוח את התחושה שרגע אחד העביר בי לאורך תרגיל שלם.
חוזרים לבסיס-האם, פורקים, מנקים, מתפּקדים ומתנקים. הודעת טקסט, המכשיר מאובק ועייף. הוא מחכה לי, שיחרר את כולם לביתם, השטח פנוי. סוגרים עלינו את הדלת ובשארית כוחותינו מבלים כמה שעות על מיטה מתקפלת ועל השולחן שבמשרד. הנעליים הצבאיות הדורשות הצחצוח פזורות בכל פינה בחדר, המדים בצד אחד, אנחנו באחר, כבר כמעט נרדמים, נפרדת לשלום, מדוּגמת... יוצאת לפטרול עמדות לפני נוהל שבת. רקיע כחול כהה ושלושה כוכבים, שבת שלום.
