שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אגדות אנדרסון

    במפגש עם עיתונאים סיפרה לורי אנדרסון על הצפוי בהופעותיה בארץ ועל הקשר בין גבולות לאמנות: "אני חשה קירבה גדולה יותר לתושבי תל אביב מאשר לתושבי טלהאסי בפלורידה", היא אומרת

    את מסיבת העיתונאים שהתקיימה היום (ב') עם לורי אנדרסון, פתחה הזמרת בהקדמה ארוכה על המופע שלה, האלבום שהוליד אותו והחוויות מתהליך ההקלטות. "השירים לא נבנו באולפן, אלא בהופעה", היא אומרת. "בדקתי מה יעבוד".


    אנדרסון עם בעלה לו ריד ברקע (צילומים: ירון ברנר)

     

    "הגעתי לכאן ברגע מעניין בארץ שלי, ממש לקראת הבחירות", מספרת אנדרסון. "אני דמוקרטית והצבעתי אובמה. את האלבום האחרון, Homeland כתבתי אחרי שקיננה בי התחושה שאיבדתי משהו, בלי לדעת מהו הדבר הספציפי הזה.

     

    "התחלתי לחוש ככה כשפלשנו לעירק: הרגשתי שאיבדתי את המדינה שלי. קראתי לאלבום על שם המונח "Homeland Security" (המונח הכולל לשמירה ואבטחת גבולות ארה"ב). השילוב בין המילה "הומלנד", שהיא מילה מאוד לא אמריקאית, יש לה אפילו צליל גרמני, מעט פשיסטי, עם המילה "בטחון" היא מאוד טעונה.


     

    "החלטתי לכתוב סיפורים שעוסקים באיך אתה מרגיש היכן שאתה חי בו, תחושה של העדר קרקע יציבה. זה לא קשור ספציפית לאמריקה: אני עובדת בסביבה טכנו-אורבנית ולא פוליטית. אני חשה קירבה לאנשים עם קשר לטכנולוגיה ומוזיקה. לכן כשאני שואלת את האמרגן שלי איפה הוא קבע לי הופעות, זה אומר שאני מופיעה ברומא, לא באיטליה; בריו, לא בברזיל. בהופעותיי גיליתי שיש לי יותר קשר לאנשים בתל אביב מאשר לאלה בטלהאסי, פלורידה.

     

    "באלבום עבדתי עם מוזיקאי ג'ז ואלקטרו פופ ועם אמנים מכל העולם, ביניהם 15 אמנים טובאנים, שיש להם שירה מסורתית ייחודית דרך הגרון והם מנגנים בכינור שני מיתרים. התוצאה היא סאונד יפה מאוד.


     

     

    "אופיע כאן עם רביעיה: בס, ויולה, כינור וקלידים. אני מתכוונת לאלתר חלק מהשירים, למרות שהטקסט קבוע. אחד הסיפורים, למשל, הוא מעין הערת שוליים למחזה "הציפורים" של אריסטופנס, העוסק באדם שמציע לציפורים לבנות חומה בין האדמה לשמיים. אצלי זה מתקשר לגבול של ארה"ב עם מקסיקו.

     

    "המופע הוא לא מופע מולטימדיה, אלא סדרת סיפורים. אתם תראו שיש סיפורים שנותרים פתוחים לפירוש. אם בפעם שעברה היו בהופעה הרבה תמונות, הפעם יש מילים. בפעם שעברה היו יותר מדי דברים. זה נתן את התחושה של דימום במוח".

     

    האם זו תגובה לכך שאמנות מיצג ומופעי מולטימדיה הפכו להיות דבר שבשגרה, בניגוד לתקופה שבה התחלת לפעול, שאז נחשבת חלוצית?

     

    "לא. פשוט כאן, ספציפית, זה לא התאים. אני לא יודעת מה זה אמנות מיצג. בכל פעם שאני חושבת שאני יודעת, מישהו מגיע ושובר לי את הקונספט. לפעמים בהופעת מולטימדיה את רוצה שיכבו את הוידאו, כי זה נורא. זה נראה כמו טפט. אני לא עושה שום דבר במכוון, רק מנסה לספר סיפור טוב.

     

    "כאמנית, אני רק מתארת מצב, לא מבקרת אם הוא טוב או רע. אני עובדת במדיום שחייב להצליח לעבוד מיידית. בניגוד ליצירת אמנות, אליה אפשר לחזור שוב ושוב, אצלי זה חייב להיות מיידי, גם אם ניתן לעתים להיזכר בזה בדיעבד. אני חייבת לדחוס את המסר כמה שיותר.

     

    "אני לרוב לא מבצעת שירים ישנים שלי", אמרה אנדרסון בתגובה לשאלה מה תחושתה לגבי להיט העבר שלה, "O Superman". "לפעמים כן, תלוי באינטראקציה. הקהל מגבש את עצמו תוך 10 דקות לידי קבוצה. לעתים הוא אירוני, לעתים מצחיק. נראה איך יהיה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אנדרסון. חומה בין האדמה לשמיים
    צילום: ירון ברנר
    לאתר ההטבות
    מומלצים