הכוכבים דולקים על אש גדולה

מאיה וקסלר, אנימטורית מירושלים, העלתה לפני כשבוע את סרט הגמר שלה מבצלאל לאתר יוטיוב. תוך ארבע שעות צפו יותר מ-20 אלף בני אדם בסרטון הקצר - וכיום, שבוע לאחר מכן, הוא כבר נצפה יותר מ-400 אלף פעמים. הפופולריות הרבה שלה זכה הסרט עומדת בניגוד - או אולי בעצם דווקא נזקפת לזכות - העובדה שוקסלר מעידה שבכוונת תחילה יצרה סרט שאינו בינלאומי, אלא כזה שמאפיין משהו שורשי, מקומי, יהודי. 

את סרטון הגמר, "כוכבים", סיימה וקסלר ב-2003 והוא הוצג בפסטיבלים בשנים 2004 ו-2006. הסרט - שמספר על סבתא שעולה לגן עדן ומשנה שם את אווירת בית האבות - זכה בציון לשבח מאיגוד האנימטורים של ניו-יורק.

"כשהייתי קטנה קראתי אגדה אינדיאנית שסיפרה על כך שהאבות הקדמונים רצו לראות מה קורה על הארץ, ולכן עשו חורים בשמיים עם החניתות שלהם - וככה נוצרו הכוכבים", סיפרה וקסלר ל-ynet על ההשראה לסרטון. "הסיפור הזה נצרב בי".

למרות ההשראה הלא-מקומית, כבר בשלב החשיבה הראשונית היה ברור לוקסלר שהיא לא רוצה לעשות סרט שיכול להתרחש בכל מקום, אלא מעדיפה משהו שבא מתוכה. "היה לי ברור שיהיו בסרטון סמלים יהודיים והקשרים של המשפחה שלי ושל העם היהודי", היא אומרת.

וקסלר החלה לחקור את נושא גן העדן ביהדות וצילמה עשרות דפים של סמלים מהקבלה וה"ספירות" (מושג קבלי המתאר את הרבדים השונים של הופעות האלוקים). "רצפת גן העדן למשל מבוססות על הספירות, וגם המלאך בסרט מבוסס על דמויות שראיתי בקמע קבלי", היא מספרת, "ככל שאספתי יותר מידע - זה עזר להשראה וליצירתיות".

"גם אני מתגעגע"

כיום עובדת וקסלר כאנימטורית עצמאית, והחליטה לאחרונה להעלות חלק מעבודותיה ליוטיוב. כמה שעות אחרי

שהעלתה את "כוכבים", היא התחילה לקבל עשרות תגובות מהאתר. "הייתי מופתעת מזה לגמרי", היא אומרת. "לא עשיתי שום פעולה שיווקית, אבל כנראה שמישהו באתר שם את הסרטון בעמוד הנבחרים - וזה זכה לחשיפה מדהימה".

וקסלר מספרת שקיבלה מאות תגובות מאנשים בעולם, וכמעט כולם הודו לה בהתרגשות וסיפרו שהסרטון העלה בהם געגועים לקרוביהם. היוצרת אומרת כי לדעתה, "הסיבה שכל-כך הרבה אנשים ראו את הסרט והתחברו אליו היא שעשיתי אותו מהלב - ולמרות שהוא ראשוני ויש בו טעויות של סטודנט - הוא גם הגיע ללב של הצופים".