שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    כשחברה מתגרשת, גם אני מתגרשת מבעלה?

    לכולנו יש, היו או יהיו בני ובנות זוג, וכולנו רוצים שהסביבה קרובה אלינו תאהב אותם. אני מסתובבת עם החבר שלי בין קרובי המשפחה והחברים ומנסה למצוא תחומי עניין משותפים שיספקו להם חומר לשיחה התחלתית, בתקווה שזו תוביל לידידות אמיצה. אבל מה יקרה אם חלילה ניפרד?

    לפני מספר שנים הגיעה בת דודתי איילת לקחת אותי למסע קניות. חומר לטור? לא ממש, אלמלא הכוונה שעמדה מאחורי הנדיבות המפתיעה. שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהבת אותה ותמיד שמחה לפגוש אותה בארוחות משפחתיות, אבל אנחנו לא נוהגות להיפגש מחוץ למסגרת זו. והנה, באותה שנה, מלמלתי במהלך ארוחת הערב שאני צריכה מעיל חדש לחורף - ומיד למחרת היא התייצבה בביתי והסיעה אותי לתל-אביב, לחנות שהיא מכירה. רק כשהגענו לחנות הבנתי את פשר האחווה המפתיעה: שבועיים קודם לכן נכנסה העלמה איילת לחנות לרכוש לעצמה מעיל ונדלקה על המוכר. בימים הבאים היא חזרה לשם עם חברות שונות, לכאורה על מנת לייעץ להן מה לבחור, אבל מקץ שבועיים אזלו החברות שהיו צריכות בגדים חדשים. איזה מזל שיש אמיתות עירומות.

     

    מסע הקניות ההוא הוכתר כהצלחה: אני יצאתי עם מעיל חדש ויפה שמשרת אותי עד היום, ואילו היא יצאה עם מספר טלפון ודייט לאותו הערב. בשנים הבאות התוודענו כולנו לבן זוגה, גידי. שמחנו לפגוש אותו בארוחות משפחתיות, ובכל פעם שהיינו בתל-אביב קפצנו לחנות להגיד לו שלום ועל אף מחאותינו תמיד יצאנו משם בשלל רב ובהנחה מופלגת. לאחר שנתיים התחתנו השניים בחתונה יפהפיה וקסומה, ולנו לא נותר אלא לצפות לילדים מתוקים שיגיעו עם הזמן.

     

    אין דבר שהייתי רוצה יותר מלסיים כאן את הטור בברכת: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". אבל לאחר שנת נישואים אחת התגרשו איילת וגידי, ואני איבדתי את קרוב המשפחה החביב עלי. גם היום, אחרי שנים, זה כואב.

     

    החיים מצחיקים. בארבע השנים בהן גידי ואיילת היו יחד היה ברור שכולנו צריכים להסתדר. איילת עודדה את הביקורים בתל-אביב ושמחה שבכל ארוחה משפחתית מצפה לה ולבן זוגה קהל אוהד. אבל מרגע הגירושים, היה ברור שלאף אחד מאיתנו לא אמור להיות איתו קשר נוסף. למען ההגינות יש לציין שאיילת מעולם לא דרשה שנפסיק להתראות איתו, ובהתחלה היתה אפילו דורשת בשלומו, אבל עם הזמן הבנו כולנו שעל מנת שהיא תוכל להמשיך בחייה עם בן זוג חדש, נצטרך אנחנו להפסיק לדבר על גדי או אפילו לחשוב עליו, שכן איך אפשר לחבב את בן זוגה החדש כשבלב אנחנו משווים אותו לזה שקדם לו? רק אז הבנתי שלא רק איילת התגרשה מגידי. כולנו התגרשנו ממנו.

     

    בעקרון זה לא צריך להפתיע אותי או אתכם. לכולנו יש, היו או יהיו בני ובנות זוג, וכולנו רוצים שהסביבה קרובה אלינו תאהב אותם, או לכל הפחות תסתדר איתם. אני למשל רוצה לדעת שההורים שלי אוהבים את החבר שלי ושאני יכולה להביא אותו לארוחות שישי ולא לדאוג שיובך בשאלות קשות, שחבריי מחבבים אותו ורוצים לבלות בחברתנו, ואם זה לא יותר מדי לבקש - אז גם שבעלת הבית שלי תחשוב שאנחנו זוג משמיים ותמכור לנו את הדירה אותה אנחנו שוכרים.

     

    משווקת את החבר שלי כאילו היה קינוח יוקרתי

    כדי להשיג את כל אלה פיתחתי מיומנויות שלא היו מביישות את רני רהב: אני, המלצרית שלא הצליחה לשכנע איש להזמין את מנת היום, משווקת את החבר שלי כאילו היה קינוח יוקרתי. מסתובבת בין קרובי המשפחה והחברים ומנסה למצוא תחומי עניין משותפים שיספקו להם חומר לשיחה התחלתית בתקווה שזו תוביל לידידות אמיצה. אבל מה יקרה אם ניפרד?

     

    נניח שמאמציי ישאו פרי, ובן זוגי יסתדר עם חבריי להפליא. עם אחד או שניים מהם הוא אפילו יקשור חברות אמת שאינה קשורה אלי. האם אצפה מהם להפנות לו עורף אם יום אחד נחליט שלא נועדנו להיות יחד? ומה יגידו הם? תקופה ארוכה התאמצתי שהם יבלו זמן בחברתו, יכירו אותו לעומק וייהנו בחברתו (כמעט) כמו שאני נהנית ממנה. ועכשיו הם מצופים להפגין "נאמנות" אלי, רק בגלל שאני מכירה אותם יותר שנים?

     

    זה אולי נשמע לכם מאוד פסימי, לחשוב על פרידה כשהזוגיות (טפו טפו טפו) מוצלחת, אבל כמו רובכם גם אני הייתי בסרט הזה בו החברים שלי מתגעגעים לאקס שלי. בסרט הדרמטי בו החברות שלי, אלה שהפצרתי בהן רק לתת לבחור סיכוי, מגניבות אליו שיחת טלפון כי התרגלו להתייעץ איתו על בעיות גברים, בסרט האימה בו ההורים שלי שואלים על האקס אחת לשבוע ולא מתביישים להגיד מול כולם שהם מתגעגעים אליו, ובקומדיית הטעויות בה אני יוצאת לבר ומגלה שהוא וידידי הטוב ביותר שותים בירה מתחילים יחד עם בחורות.

     

    "מזל שאין להם עדיין ילדים". אבל מה איתנו?

    כשבת דודתי איילת התגרשה, המשפט ששמעתי הכי הרבה היה: "מזל שאין להם עדיין ילדים". נכון. מזל שלא היו להם ילדים שצריכים לגדול לעולם של משמורת ודמי מזונות, אבל מה יהיה עלינו, המבוגרים?

     

    פרידה משפיעה לא רק על בני הזוג עצמם, אלא גם על סביבתם. אני אהבתי את גידי כי היה לי כיף לדבר איתו, אפילו יותר משכיף לי לדבר עם בני דודי הקשורים איתי בקשר דם. אהבתי את גידי, כי בזכותו הקשר שלי עם בת דודתי התחזק. בארבע השנים שהיו יחד ראיתי אותה ודיברתי איתה יותר משיצא לי בכל חיי. אהבתי את גידי, ואני אני עדיין מתגעגעת לנוכחותו בארוחות שישי, אבל הגיע הזמן להיפרד לשלום ולקבל את העובדה ששום נס לא יקרה בזמן הקרוב. הם כבר לא יחזרו להיות יחד.

     

    אז גידי, להתראות לך. אולי אקפוץ לבקר ואולי אתקשר בראש השנה לאחל לך ולמשפחתך המקסימה חג שמח, אבל ידידים כבר לא נוכל להיות. ולדניאל, בן זוגה החדש של בת דודתי איילת – ייקח לי קצת זמן להתרגל אליך. אולי יותר זמן ממה שהיית מצפה מקרובת משפחה של זוגתך, אבל דע לך שאני מאחלת לשניכם חיים מאושרים יחדיו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    כל טוב, היה נחמד להכיר אותך...
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים