מספר כל יודע

נראה שככה האנגלים כותבים רבי מכר: בלי כוונה, מתוך איזה להט שמביא אותם להקדיש שעות, בבדידות, באיזו דירה שוממת, או - במקרה ג'. ק. רולינג - בבית קפה, על מפיות נייר, ליד הרדיאטור. את רב המכר שלו, "אנדימיון ספרינג" החל מאתיו סקלטון לכתוב בדירה ריקה של חבר בברלין, לפני שמונה שנים בדיוק.

הוא ישב שם לבד, בלי לדעת את השפה ובלי להכיר איש בעיר הגדולה, בעיצומו של מסע לא מאוד מוצלח לחיפוש עבודה. בתוך תוכו החל להתבשל אז הרעיון לספר. הוא החל לארוג יחד תעלומות מההווה ומן המאה ה-15, עובדות היסטוריות ורסיסי אגדות, דמויות מיתולוגיות וגיבורים בשר ודם והתוצאה: ספר פנטזיה משובח, שיש בו מנה גדושה של אפלוליות, אבל גם הרבה הומור ובעיקר אקשן.

ככה האנגלים כותבים רבי מכר. רולינג (צילום: AP)

אנדימיון ספרינג הוא נער אילם מן המאה ה-15, ששימש שוליה של הדפס הנודע גוטנברג. סוד גדול שהוא נוצֶר נחשף, כמעט במקרה, על ידי בלייק, נער בן ימינו בספרייה באוקספורד. עלילותיהם של שני הגיבורים, אשר שש מאות שנה מפרידות ביניהם, משתלבות אלה באלה.

הראשון עורך מסע עוצר נשימה מעיר הולדתו, מיינץ שבגרמניה לאוקספורד, ואילו השני יוצא למסע בכיוון ההפוך - ושניהם מחפשים את מקור הידע הבלתי מוגבל, הנובע ישירות מעץ הדעת. סקלטון עצמו, אחרי שכתב דוקטורט בספרות (על ה.ג'. וולס) עוסק במחקר באוקספורד, ולדבריו "מבלה את רוב זמנו במאה ה-18".

משתלב בטרנד

בריטניה, שעדיין מאוהבת בהארי פוטר, אימצה אל חיקה את לירה, גיבורת הטרילוגיה "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן, שגם היא מתנהלת באיזה עולם אלטרנטיבי של כשפים ויצורים פלאיים, ואת "היהלום מדרורי ליין" של ג'וליה גולדינג, שראה אור השנה וכבר גרף פרסים, וגם הוא סיפור פנטסטי המתרחש באנגליה הג'ורג'יאנית. אנדימיון ספרינג השתלב היטב בטרנד הזה, אם כי מאחר שהוא עוסק במסע לחיפוש ידע, יש בו מן הסתם הרבה יותר נגיעות היסטוריות מבספרים האחרים.

"הספר שלי נולד מחלום", הוא אומר. "לפני כעשר שנים גמרתי לקרוא את ה"סכין המעודנת" של פולמן, אחד מספרי הפנטזיה האהובים עלי ביותר, שמתרחש ממש פה באוקספורד. גרתי ליד הכביש המקיף את העיר, שממש לידו גיבור הספר מוצא שער לעולם חלופי. זאת הייתה חוויית קריאה כל כך קסומה ועוצמתית, שכמוה הייתה לי רק בילדות".

"אז קראתי את The Dark is Rising של סוזן קופר, סדרת ספרי הרפתקאות מכשפים, ששבו אותו לגמרי והרגשתי שאני חי בתוכם. הספרים של קופר הפכו אותי לקורא, והספר של פולמן הפך אותי לכותב".

"הספר נולד מחלום". מתיו סקלטון (צילום: סוזן גרינהולד)

איך בדיוק?

"בתום הקריאה חלמתי חלום על נער בשם בלייק שלכוד בספרייה ולצדו דמות אפלולית חורשת רע. ידעתי שהוא בצרות צרורות ושהוא זקוק לעזרתי. ידעתי שאני צריך להבין איך בלייק הגיע לשם. למחרת בבוקר נתקלתי בנער שלבש מעיל צהוב זוהר, וידעתי שככה יראה הגיבור שלי, ומיד אחר כך כל שאר הדמויות החלו לצוץ בראשי".

"ברחוב שבו אני גר יש חנות ספרים מיד שנייה, ובאותו בוקר ישב מחוץ לחנות גבר ולידו כלב. הוא קרא ספר ואני כבר דמיינתי שזה ספר עם דפים ריקים שמתמלאים במילים כשהנער ההוא חולף על פניו. ככה זה התחיל".

ומתי חשבת לבחוש לתוך העלילה גם את ההתרחשויות בימי הביניים בגרמניה?

"זה קרה הרבה יותר מאוחר. למעשה, גמרתי לכתוב את עלילותיו של בלייק, שמוצא ספר מסתורי שכתב אנדימיון ספרינג. חבר שאל אותי מי זה, ופתאום הבנתי שאני מוכרח לפתח גם את הדמות הזו, להפוך אותה מלחישה לקול נוכח של ממש. לימים, כשגרתי בגרמניה ונתקלתי באגדות המופלאות על גוטנברג ויוהן פוסט וראשית הדפוס, בניתי את כל העלילה המקבילה שמתרחשת שם".

נצור בברלין

את התרגום של אותם חלומות בהקיץ לספר ביצע סקלטון, כאמור, כשהוא נצור בדירה בברלין ורק גיבורי ספרו מארחים לו לחברה. המשך הכתיבה התרחש בבית רדוף רוחות ששכר בסארי, ליד לונדון, ואחר כך בבקתה בחצרו של חבר באוקספורד.

"במשך שלושה חודשים לא דיברתי עם איש וכבר התחלתי לחשוש שאאבד את הקול", הוא מספר. "באופן מפתיע ההסתגרות הזו שלי באה לידי ביטוי בספר. כמעט כל הדמויות מתקשות ליצור תקשורת עם אחרים. אנדימיון הוא אילם, אבל גם האחרים חווים הרבה ניכור ותחושות בידוד".

יש בספר דמויות שמבוססות על דמויות אמיתיות שהכרת?

"יש רק דמות אחת שלקוחה מהעולם האמיתי - מפיסטופלס החתול מבוסס על חתול הקולג' שלנו באוקספורד ששמו פוגו, והוא מבלה את רוב זמנו בספרייה. פרט לו, יש בחלק מהדמויות תכונות שלי, בעיקר חרדות שלי. כילד הייתי ביישן כמו בלייק וגם חסר בטחון כמוהו, אבל אהבתי מאוד ספרים וחלמתי להיות סופר".

"כתבתי אותו הרבה יותר נועז והרפתקן ממני. הוא נער שאני מעריץ. גם דמותה של אחותו, דאק, מבוססת במידה רבה עלי. היתה לי אחות גדולה ואני הייתי הקטן והמעצבן. הייתי התלמיד המצטיין שכדי להשוויץ היה מכין את שעורי הבית במתמטיקה של אחותו הגדולה".

אתה היית ילד ביישן ופחדן, אבל הגיבורים שלך מתמודדים עם דמויות מאיימות

"מעולם לא הייתי הרפתקן, אבל חלמתי על הרפתקאות. זה היה תענוג גדול לכתוב פולחנים ואירועים היסטוריים שלא התרחשו מעולם, לפתח אגדות ששבו את דמיוני - כמו זו על המצאת הדפוס וגניבת הפטנט מגוטנברג על ידי פוסט - ולשבץ את כל אלה בסיפור בדיוני. אני חושב שכמו בפנטזיה ככה זה גם בחיים, אנחנו נעים בין רמזים שלא תמיד רלוונטיים לדרך שאנחנו מנסים לעבור, מנסים לפתור חידות ולהבין את מה שסביבנו ולפעמים נכנסים עם הראש בקיר".

"אני בהחלט מאוד אוהב ספרים. אני זוכר איך בילדות שלי הבנתי שהקריאה מציעה לי את כל העולמות שאני לא יכול לחיות בהם במציאות. כל החיים שלי נברתי בספרים, קראתי אותם, קיטלגתי מאות ספרים עבשים לצורך העבודות האקדמיות שלי, סידרתי אותם על מדפים ומיינתי אותם ועכשיו אני סוף סוף כותב אותם".

חי בלי אינטרנט

סקלטון, שמודה במהלך הראיון כי אין לו בבית חיבור אינטרנט ולשם כך הוא נאלץ לדווש מדי יום על אופניו אל הספרייה, אוהב מאוד את השעות הממושכות שהוא מבלה בין הספרים. "בספרייה באוקספורד אי אפשר סתם לחטט בספרים, צריך להזמין אותם מהספרנים. יש כמה ספרים שאני מזמין שוב ושוב, בעיקר עותק של כתבי וירגיליוס שהודפס בלוויית איורים מדהימים וחיתוכי עץ בסביבות מלחמת העולם הראשונה".

"אני אוהב מאוד להיתקל בספרים במקרה. למעשה, ספר שמצאתי בחנות יד שנייה שהיו בו מזמורים ותפילות מהמאה ה - 17 ובשוליים הערות בכתב יד שנראה לי מרושע מאוד, שימש השראה לספר המסתורי שמניע את כל העלילה שלי". הוא לא שמר אותו, הוא מודה, אלא נתן את ספר התפילות מוזר המראה הזה לאבא שלו, שהוא כומר.

הניסיון שלך במחקר אקדמי הועיל מאוד בתחקיר לכתיבת "אנדימיון ספרינג"?

"נהנתי מאוד מהתחקיר, אבל כתיבה בדיונית משעשעת ומרתקת פי כמה. אני יכול

 להצליב כל מיני אירועים ועובדות שבכלל לא הגיוני לצרף ביניהם, אני יכול להניח לדמיון שלי לקחת אותי לכל מקום שמתחשק לו. כתיבת פנטזיה היא חוויה מאוד משחררת. עכשיו אני כותב ספר שני, שמתרחש בתקופה ההשכלה במאה ה-18, ויש בו תגליות מדעיות נפלאות ומדהימות שמבוססות על אמיתות היסטוריות, אבל הכנסתי בהן הרבה יותר Fun".

"לצורך העניין אני שומע המון מוזיקה עתיקה, ואני כבר שומע את שמות הגיבורים שלי נלחשים באוזני, רק שאני עדיין לא יודע עליהם מספיק. אני אוהב להשתעשע, אז אולי בעצם אני פחות מדי ממוקד מכדי להיות חוקר אקדמי רציני מן המניין".