פנייה למשטרה מחזירה לקורבן את השליטה

ההליך החקירתי:

הגשת התלונה שפותחת את הליך החקירה והמשך שיתוף פעולה עם מערכת אכיפת החוק הם החלק החשוב ביותר כדי לאתר את מבצע העבירה, לאסוף את הראיות הדרושות להעמדתו לדין, לתת סיוע פרטי למתלוננת ובכלל, לתרום לצמצום עבירות מסוג זה בעתיד.,

על פי חוק אין אפשרות לפרסם פרטים העלולים להביא לזיהוי המתלוננת, גם לא יימסרו פרטים למשפחתה אם המתלוננת אינה מסכימה לכך.

אם יש פרטים היכולים לשמש ראיה, כגון פרטי לבוש, יש להעבירם למשטרה כמו שהם. חשוב לדעת שלא כל בית חולים ערוך לבדיקות הנ"ל, לכן המשטרה היא המפנה, המלווה והמסייעת להגיע לבית החולים לביצוע הבדיקות, יחד עם ליווי ותמיכה ממסייעת של מרכז הסיוע לנתקפות ונתקפי פגיעה מינית. הבדיקה הרפואית מתקיימת בדרך כלל בבית חולים ולפעמים במרכז לרפואה משפטית לצורך קבלת ראיות נוספות.

ייתכן שהחשוד יעצר, או ישוחרר בתנאים מגבילים. אם הוא או כל אחד אחר מטעמו יטרידו או יאיימו על המתלוננת, יש לדווח על כך למשטרה.

יש מצבים בשלב החקירה בהם יש צורך בהשתתפות המתלוננת - אם זה מסדר זיהוי, בניית קלסתרון או עימות.

בסיום החקירה מתקבלת ההחלטה אם להעמיד את החשוד לדין. יש מקרים בהם יש חוסר הוכחות ולכן מחליטים לא להעמיד לדין.

כאשר מתקבלת ההחלטה להעמיד לדין יוגש כתב האישום שמוגש ומנוהל ע"י המדינה - תביעה משטרתית או הפרקליטות.

יש אפשרות לבקש את קיום הדיון בבית המשפט בדלתיים סגורות (בלי קהל).

ביהמ"ש לא יאפשר חקירה בדבר עברה המיני של הנפגעת

במהלך המשפט המתלוננת בדרך כלל תוזמן להעיד, לענות על שאלות התובע ולשאלות בא כוחו של הנאשם. בית המשפט לא יאפשר חקירה בדבר עברה המיני של הנפגעת בעבירות המין. יש אפשרות לבקש לדבר עם התובע על מנת להתכונן לקראת מתן העדות ואפשרות לבקש כי העדות לא תינתן בנוכחות הפוגע אלא בנוכחות סניגורו.

יש מקרים שחייבים לעמת בין החשוד למתלוננת

אחת הפרוצדורות הקשות או המפחידות ביותר בעיני המתלוננות הוא העימות עם החשוד בתקיפה. יש מקרים שחייבים לעמת את החשוד ואת המתלוננת זה מול זה, כדי שתהיה תגובה. במיוחד במקרים של גירסה מול גירסה, שבדרך כלל נוגעים לנושא ההסכמה - האם היתה או לא - או מחלוקת לגבי הבנת ההסכמה/אי הסכמה. בדרך כלל מדובר במקרים של עובד מול מעביד, או שהחשוד פשוט לא הבין את הסיטואציה נכון. לעיתים בשלב העימות משאירים את החשוד מול המתלוננת לבד בחדר מוקלט, מוגן ושמור. לפעמים כשהחוקר עוזב הדינמיקה משתנה - יש חשודים המנסים להשתיק את המתלוננות, מה שיכול לשנות את החקירה.  

הרבה מתלוננות ציינו לאחר העימות, שכאשר הטיחו בפני החשוד את מה שהן חושבות עליו ואיך הרגישו בסיטואציה, הן בעצם אמרו את שלהן, ומכאן החזירו את השליטה לידיים שלהן. ומכיוון שעבירות מין הן במידה רבה גם עניין של שליטה על החיים הנלקחת מידי הקורבן ע"י התוקף, ברגע שהנפגעת מחזירה לעצמה את השליטה, זה עוזר אפילו יותר מהרבה מאוד שעות של טיפול פסיכולוגי. היו מקרים בהם לא היה צורך לעשות עימות, מכיוון שכבר היו ראיות מספיקות להרשעה, אבל המתלוננות ביקשו לערוך את העימות, רק כדי לעמוד מול התוקף ולהטיח בו את רגשותיהן כלפיו וכלפי המעשה שעשה.

בכל הנוגע לתלונות שווא, יש לציין שלא כל תלונה שנסגרת עקב חוסר ראיות היא תלונת שווא, וכך גם לא כל משפט שנגמר ללא הרשעה. ליאור איצקוביץ' מעיד שאכן יש תלונות שווא, אבל מספרן זניח לעומת תלונות אמיתיות. בנוסף, לדבריו מאוד קל למשטרה לעלות על תלונות השווא, מכיוון שיש אג'נדה מאחוריהן - אם זה בגלל פחד של נערה מכך שההורים שלה גילו שהיא יצאה עם בן מיעוטים, או שמדובר בנקמנות או בניסיון סחיטה.

בכתבה הבאה - השינויים בתפישת הנושא בעבר ובהווה.