שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תוכנית ההאצה: ספין בחירות או סיכוי לשינוי?
    מישהו זוכר היום את התוכנית למלחמה בעוני שגיבש משרד האוצר לפני בחירות 2006? לא ברור אם גורלה של תוכנית ההאצה יהיה דומה, או שהעובדה שמדובר בתוכנית לזמן חירום תאפשר את יישומה. תני גולדשטיין, פרשנות

    זה קרה בדיוק שלושה חודשים לפני הבחירות: צמרת האוצר התכנסה, בהנחיית השר, לסדרה מרתונית של דיונים קדחתניים; הכינו תוכנית מפורטת של מאות עמודים; פרטים הודלפו לעיתונות; כונסה מסיבת עיתונאים; המערכת הפוליטית סערה וגעשה, אלה בעד ואלה נגד.

     

    נשמע מוכר? לא, לא מדובר ב"תוכנית ההאצה" שהכין משרד האוצר להתמודדות עם המשבר הכלכלי, אלא ב"תוכנית למלחמה בעוני" שגיבש משרד האוצר בסוף שנת 2005, ערב הבחירות הקודמות.

     

    שר האוצר דאז, אהוד אולמרט, נזכר פתאום שיש עניים בישראל, לקח את בכירי המשרד לסיור מתוקשר בבית תמחוי, ודחק בהם "לעשות משהו". אם

    מישהו זוכר משהו מהתוכנית הזאת, הוא מוזמן לשלוח פרטים למשרד האוצר בירושלים. בין העונים נכונה יוגרלו מנויים למועדוניות יום והסעות אמהות למקומות העבודה.

     

    התוכנית דמתה דמיון מפתיע למצע הכלכלי-חברתי האנמי של "קדימה", וכמוהו, נגוזה לה בהמולת מערכת הבחירות והבזאר הקואליציוני שאחריה. והעוני? אה, כן, לעוני שלום, תודה ששאלתם.

     

    האם גורלה של תוכנית ההאצה יהיה דומה? כמו לתוכנית העוני, גם לתוכנית ההאצה אין מקור תקציבי ברור, וכמוה, היא אמורה לצאת לדרך בזמן שלמדינה אין תקציב וגם לא ממשלה. גם כאן, מדובר בתוכנית שנולדת קודם-כל מאינטרס פוליטי של שר האוצר, איש מפלגת השלטון המותקפת מכל עבר.

     

    העיקר: כסף יוזרם לאלה שכל-כך זקוקים לו

    ובכל זאת, יש הבדל קטן, שנותן תקווה לתוכנית ההאצה: ההבדל האידיאולוגי. פקידי האוצר מעולם לא חשבו שצריך להילחם בעוני, או ליתר דיוק, בפערים החברתיים במדינת ישראל. הפערים, לשיטתם, מאיצים את הצמיחה ולכן הם טובים, כיוון שרמת החיים של העניים עולה גם אם הפער בינם ובין העשירים גדל. זאת השיטה שהאוצר כופה על המדינה בהצלחה מזה עשרים שנה, ושום ספין פוליטי לא יעמוד בדרכה.

     

    תוכנית ההאצה אינה מתנגשת חזיתית באידיאולוגיה של האוצר. מדובר בתוכנית לזמן חירום, וכל בר-דעת מבין שחוקי המשחק משתנים בזמנים כאלה. התוכנית מבוססת

    על הגדלת ההוצאה הציבורית, בניגוד למדיניותו הקבועה של האוצר, אך אפילו הפקידים מבינים, יש לקוות, שבזמן של מחנק אשראי עולמי הממשלה חייבת להזרים חמצן לשווקים.

     

    תוכנית ההאצה היא גם כללית מספיק כדי שניתן יהיה ליישם אותה אחרי הבחירות בלי לגרום לבעיות פוליטיות. אין בה צעדים קונקרטיים שמהווים מרשם בדוק לפתרון המשבר, כיוון שמרשם כזה אינו קיים. היא כוללת המלצות קיינסיאניות מבורכות להזרמת כספים ואשראי מהממשלה לשוק.

     

    המשמעות האמיתית שלה היא שתקציב המדינה יגדל. בתוכנית כתוב "השקעה בתשתיות" ו"סיוע לעסקים", אבל למעשה, זה לא כל כך משנה, במקרה הזה, על מה שופכים את הכסף. בין אם הממשלה הבאה תחליט לקיים את החלטת בג"ץ ולמגן סוף סוף את שדרות, ובין אם היא תקים את בית המקדש השלישי, זאת תהיה הזרמה של כסף ואשראי לקבלנים, למהנדסים, ליזמים, לאמרגנים ולעובדים, כל אלה שכל-כך זקוקים לכסף עכשיו.

     

    נותר רק לקוות שהמערכת הפוליטית לא תכשיל את התוכנית. רוני בר-און, אלי ישי ואבישי ברוורמן מתקוטטים בלהט על השאלה המסעירה - האם הכסף יבוא מהרחבת תקציב שנת 2009 או שהתקציב יישאר כמו שהוא אבל הגירעון יגדל. זה ויכוח כל-כך מטופש, שאפילו הם עצמם לא יאמינו שהיו שותפים לו אי-פעם, ואיש מהם לא ירוויח ממנו אפילו מצביע אחד. אפילו מבחינת האינטרס האלקטורלי שלהם מוטב להם לנצל את מסיבת העיתונאים של היום כדי להתעשת, להתפייס ולצאת לדרך.

     

    תני גולדשטיין הוא ראש ערוץ הכלכלה ב-ynet

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המלצות קיינסיאניות מבורכות
    צילום: אבי אוחיון לע"מ
    מומלצים