שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מסמך אקסל
    למרות שהוא יוצא תחת השם גאנז אנ' רוזס, האלבום "Chinese Democracy" הוא לא אלבום חדש של הלהקה, אלא של אקסל רוז בלבד. מה שמשמח הוא שעל אף כל השגעונות והשינויים שעשה בלהקה ובאלבום, רוז יוצא מנצח

    נמאס. נמאס שכלי התקשורת, האנציקלופדיות ברשת ועוד מקורות רשמיים או לא, מגדירים את אקסל רוז כ"חבר המקורי היחידי שנשאר בגאנז אנ' רוזס". אקסל רוז הוא כבר מזמן לא "גאנז אנ' רוזס".

     

    הלהקה האגדית והמצוינת הזו התפרקה כבר לפני 14 שנים ורוז, במלוא האגרסיביות, שמר על שם הלהקה אחרי סכסוכים משפטיים וסצנות מגיהנום מול שאר חברי הלהקה המקוריים, שרק על אלה אפשר היה לכתוב ספר שלם. כך ש"Chinese Democracy", אלבום הקאמבק לו ציפו מיליונים אחרי שנים ארוכות, הוא אינו, לפחות לדעת כותב שורות אלו, "אלבום חדש של גאנס אנ' רוזס", אלא אלבום של רוז. אותו אלבום שהוא רצה לעשות עוד בימיה האחרונים של הלהקה, לפני כ-15 שנים, כשהחל להשתלט על כל פיסת אוויר של המוזיקאים האחרים.


    רוז היום. קיבל את השם ואת הזכות להרכיב אלבום איך שבא לו

     

    הסיפור מוכר וידוע: שתי סיבות הביאו לנפילתה של אחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים: התנהגותו הביזארית של רוז והשתלטנות שלו. בעיות ההתנהגות גרמו נזקים כבדים, בעיקר כשרוז היה מבריז מחזרות, מהקלטות והכי גרוע, מהופעות. לפעמים זה קרה רגע לפני העלייה לבמה ולפעמים זה קרה ממש בשיאו של המופע. ככה פתאום, רוז היה מחליט שלא בא לו, ומסתגר בחדרו.

     

    מארק ליברברג, האמרגן הגרמני האגדי, נזכר באירוע שכזה בראיון ל-ynet לפני כשנתיים: "זו היתה ההופעה הגדולה של גאנז אנ' רוזס בגרמניה, מול 70 אלף צופים", סיפר אז ליברברג. "20 דקות אחרי תחילת ההופעה, רוז החליט שלא טוב לו, ירד מהבמה ורצה לחזור מיד ללוס אנג'לס. הייתי צריך להחזיר אותו למציאות ולהגיד לו שאם הוא מתכוון להתאבד על הבמה אז הוא לוקח את כולנו איתו. חסמנו את כל היציאות והוא לא יכול היה לצאת ממתחם ההופעה".


    סלאש (מימין) ודאף מקייגן. שרדו את התופת הכימיקלית (צילום: גטי אימג')

     

    אבל למרות המניירות המפורסמות, רוז לא היה האחראי הבלעדי לפרידה מחברי הלהקה האחרים. הסמים והאלכוהול, שנצרכו על ידם בכמויות אדירות, היו גם הם אשמים כשגרמו לחברים לאבד את הכיוון ולא להתעקש או אפילו לדבר אחד עם השני על דברים שהפריעו להם.

     

    סלאש ודאף מקייגן הבסיסט שרדו את התופת הכימיקלית והצליחו, עם מאט סורם המתופף, להקים בסופו של דבר את "Velvet Revolver", הרכב מצליח עם סקוט וויילנד ("סטון טמפל פיילוטס" לשעבר) בעמדת הסולן. בינתיים וויילנד כבר פרש מהלהקה, אבל זה כבר סיפור אחר. אך יש גם כאלה שלא שרדו, כמו סטיבן אדלר, המתופף המקורי, שיצא מדעתו ונכנס ויוצא ממכוני גמילה מאז שפוטר מהלהקה ועד היום.

     

    המבקרים מרוצים

    אז אם רוז קיבל את מה שהוא רצה, גם את השם הלהקה וגם את הזכות להרכיב אלבום בדיוק איך שמתחשק לו, מדוע לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע למוצר הסופי? ומדוע כמעט בכל שנה, במהלך עשר השנים האחרונות, הוא הקפיד להודיע שבקרוב האלבום יוצא? מעצבן ומתנשא ככל שיהיה, רוז בכל זאת מוכשר כשד ובימיו הטובים ב"גאנז" המעריצים חיכו בשקיקה לראות תמיד מה יהיה הצעד הבא שלו.


    רוז בשנות התשעים. מעצבן, מתנשא אך מוכשר כשד (צילום: גטי אימאג')

     

    הרבה שמועות וידיעות סבבו סביב האיחורים והדחיות בהוצאת "Chinese Democracy" בשנים האחרונות. סיפרו שרוז בזבז הון על הקלטות, שבסופו של דבר לא הובילו לשום מקום (זה לא חדש: האופי הבזבזני אפיין לא רק את רוז, אלא גם את שאר החברים המקוריים, שבימי הזוהר היו מבזבזים דולרים כמו מים על מותרות), על ריב של רוז מול חברת התקליטים הותיקה "Geffen", על אופי השיווק של האלבום ועל ריב בין רוז למנהלו האישי. בקיצור, על מה לא?

     

    הרבה מוזיקאים עבדו עם אקסל בדרכו החדשה, אבל נטשו באמצע הדרך, ביניהם גם פרצופים מפורסמים, כמו הגיטריסט המוכשר "באקטהד" ומתופף הרוק הפופולרי, ג'וש פריז. קשה להאמין, אבל חמישה גיטריסטים שונים מצוינים ברשימת הקרדיטים של האלבום. בכל רגע נתון, בזמן העבודה, לא נראה היה שרוז מצליח להחזיק את הכל על גבו.


    רוז. יחיד מסוגו (צילום: רויטרס)

     

    אבל הנה, למרות הכל, האלבום החדש של "גאנז אנ' רוזס" ייצא סוף סוף בשבוע הבא וברחבי התעשייה ישנה תחושה של הקלה. למרבה ההפתעה, יש גם הרבה שמחה והערצה. במגזין "רולינג סטון" ציינו השבוע  כי "דבר ראשון, האלבום החדש של 'גאנז אנ' רוזס', הראשון עם שירים מקוריים מאז שלטונו של בוש האב, הוא נהדר. מדובר באלבום הארד רוק בלתי מתפשר שנשמע כמו ה'גאנז אנ' רוזס' שאנחנו מכירים".

     

    ב-BBC כותבים כי "בסופו של דבר, האלבום החדש לא מוריד מערכו של השם 'גאנז אנ' רוזס'. אם האלבום היה יוצא מיד לאחרי אלבום החידושים הכושל, "The Spaghetti Incident" שיצא ב-93', מבקרים היו מהללים אותו ומייחסים ללהקה חזרה אדירה ומנצחת".

     

    "לטוב או לרע, אקסל הוא יחיד מסוגו", כתבו השבוע  ב-"Entertainment Weekly", "עכשיו אנחנו כבר לא יכולים לחכות לצעד הבא שלו, בתקווה שזה יקרה לפני שנשיאת ארצות הברית הנבחרת, צ'לסי קלינטון, תכנס לבית הלבן".  

     

    אמונה? לא עוד

    אז מי צודק? האם האלבום החדש מחזיר למאות מיליוני מעריצים את מה שחיכו לו כל כך הרבה שנים? אתם תחליטו  - וגם תוכלו להקשיב בימים הקרובים בלבד לאלבום במלואו בעמוד המייספייס של הלהקה. אבל בתוך כל התגובות על היצירה הישנה-חדשה, היה אחד שתיאר את המצב בצורה הטובה ביותר: "אני לא יודע אם אני מאמין שזה אלבום של 'גאנז אנ' רוזס'. זה רק אקסל", אמר השבוע בסיסט להקת "מוטלי קרו", המוזיקאי ניקי סיקס,

    מי שהיה חבר טוב של חברי הלהקה בזמן ששתי הלהקות הסתובבו יחד בדרכים בסוף שנות ה-80. "אני חושב שזה אלבום סולו פנומנלי, אבל לגבי 'גאנז אנ' רוזס'? הייתי שמח לשמוע את הלהקה הזו שוב ביחד, כי האמנו בהם".

     

    גם לנו, המעריצים, ש'גאנז' היתה חלק בלתי נפרד מחייהם, היה אמון רב. באקסל, בסלאש, דאף, איזי, סטיבן ואפילו בחברים שהצטרפו מאוחר יותר: גילבי, מאט ודיזי ריד הקלידן (שנשאר לצידו של רוז עד היום). אולי יום אחד הם יוכלו להחזיר לכולם את התקווה, להתגבר על כל הקושי, האגו, המשברים, הכעס והעבר, לשים את הכל מאחוריהם ולחזור לעבוד יחד. אבל אי אפשר לשאוף כל כך גבוה. בימינו, עם התחשבות אדירה בעבר של כולם, גם שיחת חולין מעודדת בין אקסל לסלאש תהיה התחלה. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים