יצאו לחפש אתונות ומצאו מלוכה
סרנדיפיות היא היכולת לגלות משהו תוך כדי חיפוש אחר משהו אחר. לא לחינם היא הפכה לאחד המושגים החשובים בתולדות המדע. על מדענים שגילו דברים מדהימים, אותם בכלל לא חיפשו
המשפט המופיע בכותרת נאמר כמובן על שאול המלך, אך הוא הפך לביטוי שגור – המתייחס לכל אדם שהציב לעצמו מטרה מסוימת, ובעוד הוא מנסה להגיע אליה, נפל לידיו דבר טוב ונדיר בהרבה. התהליך המדעי - בו נערכים ניסויים, מתקבלות תוצאות ועל סמך אותן תוצאות נבחר הנתיב שיש להמשיך וללכת בו – דומה מאוד למסע, ולא אחת קורה שמדען יוצא לחפש אתונות, וסופו שהוא מוצא מלוכה. הסופר האנגלי, בן המאה ה-18, הורס וולפול (Horace Walpole), טבע עבור מצב זה את המונח סרנדיפיות, שמילון אוקספורד מגדיר כ"לחפש דבר אחד ולמצוא דבר אחר". וולפול מזכיר לראשונה את המילה במכתב שכתב לידיד ב-28 בינואר 1754, בו הוא מספר שהמציא את השם הזה לאחר שקרא סיפור ושמו "שלושת הנסיכים מסרנדיפ" (Serendip הוא שמה העתיק של סרי-לנקה). הסיפור עוסק בשלושה חברים הנודדים בדרכים, ופעם אחר פעם מחפשים דבר אחד ומגלים דבר אחר לחלוטין.
תגליות רבות בתולדות האנושות חייבות את גילוין לסרנדיפיות. המקרה המובהק הוא כמובן גילוי יבשת אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס, אשר חיפש נתיב שיט חלופי אל הודו. אבל הסרנדיפיות מילאה תפקיד בעוד גילויים רבים ומפורסמים. ב-1991 עסקו חוקרים בחברת התרופות הבריטית "פייזר", בבדיקת ההשפעה של חומר הנקרא "סילדנאפיל ציטראט" על הרחבת כלי דם. מטרת הניסויים הייתה לבדוק את יכולתו של החומר לתת מענה ל"תעוקת לב", מחלה הנגרמת מהצרות של העורקים המובילים דם מחומצן לשריר הלב ומתבטאת בכאבים בחזה ובקוצר נשימה.
הניסויים שנערכו במעבדות "פייזר" היו כישלון מוחלט, אם מודדים אותם ביחס למטרה הראשונית שהציבו החוקרים לעצמם. "סילדנאפיל ציטראט" נתגלה כחומר בעל השפעה מועטה על העורקים הרלוונטיים ולא נרשם שיפור במצבם של המשתתפים בניסוי. לעומת זאת, החוקרים הבחינו כי לחומר הייתה השפעה אחרת על המשתתפים, הוא גרם להם לזקפה מתמשכת. הסתבר כי "סילדנאפיל ציטראט" מסייע בשמירה על רמות גבוהות של החומר הגורם להרפיה של העורקים המזרימים דם אל הפין, ומכאן לזקפה. ההמשך ידוע ונופל תחת הכותרת "ויאגרה".
אחד המקרים המרתקים ביותר של סרנדיפיות במדע התרחש ב-16 באפריל 1943, במעבדתו של הכימאי אלברט הופמן, בבזל שבשווייץ. הופמן - שעסק בסנתוז חומרים מפטריות שהופיעו על צמחים שונים, מתוך כוונה לפתח אנטיביוטיקה וחומרים משככי כאב - עסק באותו יום בניסיונות לשחזר הישג אליו הגיע כבר 5 שנים לפני כן. ב-1938 הוא הצליח להפיק חומצה ליזרגית די-אתילאמידית (lysergic acid diethylamide), מפטרייה בשם שיפונית. הופמן ביקש להעמיק בחקר תכונותיה של אותה חומצה אך באותו יום אביבי ב-1943, שחובבי פסיכודליה מציינים עד היום כ"יום האופניים", קרה לו מקרה בלתי צפוי.
קמצוץ מהחומר החומצתי חדר אל גופו דרך חור בכפפות, שאמורות היו להגן על ידיו שנגעו בחומצה. בדרכו הביתה, כשהוא רוכב על אופניו, החל הופמן לחוש את השפעת החומר על מחשבותיו. את מה שאירע בשעות הבאות תיאר כ"זרם מתמשך של תמונות דמיוניות, צורות יוצאות דופן בעלי צבעים קלידוסקופים עזים". הופמן הפך לאדם שגילה את השפעותיו של הלס"ד, החומר שהפך כעבור דור לסמל עבור תנועת תרבות-הנגד במדינות המערב. הופמן עצמו התנגד לשימוש שעשו ההיפים בחומצה שגילה, ככלי לשחרור מוחו של האדם מכבלי המציאות. אך זה לא הפריע לו להקדיש את חייו, מאז אותו בוקר גורלי, לחקר השפעתם של חומרי הזיה על המוח. מחקריו הובילו אותו לשבטים של דרום מקסיקו ולאבוריג'ינים של אוסטרליה, בחיפוש אחר החומר הפעיל בפטריות ההזיה שלהם. הוא התנגד לשימוש בלתי מבוקר בחומרים הללו, אך ראה בהם "תרופה לנשמה".
אלברט הופמן. סרנדיפיות ומקריות זה לא אותו דבר (צילום: AP)
להופמן מיוחסת גם האבחנה החשובה בין מקריות לסרנדיפיות, שני מושגים שנהוג לבלבל ביניהם שלא בצדק. "נכון שגיליתי את הלס"ד במקרה" אמר הופמן, "אך מכיוון שזו הייתה התוצאה של ניסוי מתוכנן, שנערך במסגרת מחקר שיטתי, יותר נכון לקרוא לזה סרנדיפיות". הסרנדיפיות אינה מזל טהור או מקריות עיוורת, אלא מציאת תשובה לשאלה אחת, תוך שאילת שאלה אחרת. ככזו היא חלק בלתי נפרד מהמעשה המכונה מחקר מדעי. אם אכן המחקר המדעי הוא פעולה אובייקטיבית של ניסוי, קבלת תוצאות, הסקת מסקנות ופעולה על פי המסקנות הללו - אז מתחייב מכך שלסרנדיפיות יהיה מקום של כבוד בהיסטוריה של המדע - כפי שאכן יש לה. היא לא רק תופעה היא גם תכונה אנושית. סרנדיפיות כתכונה היא היכולת לרכוש ידע לתכלית אחת, ולעשות בו שימוש לתכלית אחרת.
למרבה הצער, יכולת זו היא נדירה משניתן לשער ולא כל החוקרים ניחנו בסרנדיפיות כתכונה. כידוע, קולומבוס לא הבין מעולם את החשיבות האמיתית של תגליתו, וחשב עד מותו שמצא נתיב לאיי הודו המערביים. התשוקה להגיע אל היעד שסומן בתחילת המסע, עשויה לגרום לכך שחוקר יתקל בגילוי סרנדיפי, אך ימנע מלהכיר בחשיבותו ויכריז על הניסוי ככישלון או יאנוס את התוצאות על שאלת המחקר. ממציא החיסון הראשון, לואי פסטר, שגילוייו אינם סרנדיפיים אך יש בהם הרבה מן המקריות, ניסח זאת היטב כשאמר: "בתחום ההתבוננות והמחקר, המקריות מאירה פנים רק למוח המוכן אליה".
בהכנת נכתבה השתתפו נטע אקשטיין וד"ר אהרן קנטרוביץ' - מחבר הספר "מהאמבה עד איינשטיין" (בהוצאת אוניברסיטת חיפה, 2002), העוסק במושג ההטלאה (tinkering) - הקשור באופן הדוק למושג הסרנדיפיות.
