שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    המנגנון שמאחורי המחזה

    מברנר דרך צ'כוב ועד גתה. הבמאית ויוצרת התיאטרון רות קנר ממליצה על המחזות שהיא חוזרת אליהם שוב ושוב, וטוענת שהכל בעצם התחיל עם אריסטו

    עבודתי בתיאטרון מובילה אותי בדרך כלל דווקא אל טקסטים שאינם מחזות - טקסטים ספרותיים, דוקומנטאריים וכדומה, אבל המנגנון הפלאי של התופעה הזאת שנקראת מחזה מסקרן אותי מאוד. אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב אל המבנים המפוארים שיצרו סופוקלס, שייקספיר, לורקה, איבסן וברכט, כמו אל בית ספר גבוה לשפת התיאטרון.

     

    בספרו, הפואטיקה, מנסה אריסטו לפענח את סוד ההנאה של פעולת המחזה: "בדרך כלל, נראות שתי סיבות, בערך, שהולידו את אומנות-הפיוט, ושתיהן טבעיות, שכן יצר-החיקוי מוטבע באדם מילדותו, ובכך הוא נבדל משאר בעלי-החיים שהוא החקייני שבהם, והוא רוכש את ידיעותיו הראשונות באמצעות החיקוי, והכל נהנים ממעשי-החיקוי. והסימן לכך היא העובדה: אותם הדברים שאנו מסתכלים בהם מתוך אי-נעימות הרי שבדמויותיהם המדויקות בתכלית הדיוק אנו מתבוננים מתוך הנאה..."


    פאוסטוס מוכר את נשמתו לשטן כדי לזכות בגאולה (צילום: GettyImages)

     

    פאוסט/ גתה

     

    מחזה שגיליתי מחדש לאחרונה בזכות תרגומה הלא פחות ממדהים של ניצה בן ארי. הטקסט הקנוני על ד"ר פאוסטוס, שמוכר את נשמתו לשטן כדי לזכות בגאולה, מתגלה כיצירה צבעונית, עתירת אטרקציות, שעומקה האינסופי והשאלות החתרניות שהיא מעלה מתהווים באמצעים תיאטרליים מפתיעים.

     

    מייד בפתיחה, אנחנו פוגשים במנהל תיאטרון, משורר ושחקן קומי, ומתוודעים לדילמות כל כך מוכרות:

    מנהל התיאטרון:

    "ובעיקר, רבותי, הרבו אירועים!

    הם באים לצפות, את העין לזון,

    ככל שתרבו עלילות ופלאים,

    הצופים בם יביטו בפה פעור,

    והנה כבר רכשתם את לב הבאים

    וחיש תעשו חביבי הציבור...."

     

    משורר:

    "צא וחפש לך עבד אחר!

    את זכות האנוש הרמה מכלן

    שהטבע עצמו העניק למשורר,

    הוא בשבילך יפזר לחינם! ...

    ... הנוצץ - אך להרף עין נולד,

    אמתי לתהילת עולמים נועד".

     

    שחקן קומי:

    "תהילת עולמים! הא, דברים בטלים!

    אם עלי לעסוק בתהילת עולמים,

    מי את העולם הזה ישעשע?

    בידור הם רוצים ולבידור ראויים".

     

    ערב ובוקר/ יוסף חיים ברנר

     

    מחזה קצר מאוד, זמן ההתרחשות שלו מצומצם, משתתפים בו רק שלושה. זהו סיפור של אהבה בלתי אפשרית: בחור בא לבקר את אשת חברו שנמצא בשליחות ציבורית בחוץ-לארץ. הוא מאוהב בה אהבה עזה ונואשת. הם נמצאים יחד לבד בביתה במשך ערב שלם - ולא קורה כלום.

     

    כל הטקסט בנוי על מתח של "כמעט". כל רגע הוא כמו נצח בו יכול להתרחש הדבר הנפלא מכל, וכשהוא כמעט קורה - הבחור בורח. בבוקר בא הבעל לקחת את אשתו שתתלווה אליו להמשך השליחות. הבחור מלווה אותם לתחנת הרכבת כדי להיפרד. הם נוסעים. הוא נשאר לבדו עם מתנת גילוי "סוד-הרגע".

     

    נוטות החסד / אייסכילוס

     

    הטרגדיה השלישית של האורסטיאה היא מחזה גדול ואקטואלי להחריד. אלות נקמה רצחניות (אריניות) רודפות אחרי אורסטס (שרצח את אימו על שרצחה את אביו, על שרצח את בתם איפיגניה). שרשרת הדמים הזאת מסתיימת במחזה בכוח תבונתה של האלה אתנה.

     

    היא מונעת מהאריניות לרצוח את אורסטס, אבל מכירה בעוצמה ההכרחית של אלות הנקמה ומזמינה אותן להיות חלק מהעיר, כאלות פריון - נוטות חסד. הפיתרון העתיק הזה (המחזה נכתב במאה החמישית לפנה"ס!) - לתת מקום ליצרים פגאניים - במקום להתעלם או להילחם בהם - מתהווה מתוך מאבק אדירים ויוצר תחושה מרוממת של גאולה.


    צ'כוב, קורע את ליבנו (צילום: GettyImages)

     

    הדוד וניה/ אנטון צ'כוב

     

    רק מחזה שקורע את ליבנו, שעלילתו מוליכה אותנו דרך חיים שמתרסקים לחתיכות, יכול להיגמר בשורות כאלה:

    סוניה: ... אנו נשמע קול מלאכים, אנו נראה את כל השמים בזיו יהלומים, אנו נראה איך כל הרע שעלי אדמות, כל הייסורים שנתייסרנו יטבעו בשפע הרחמים, העתידים למלא את כל העולם...אנו ננוח!" (תרגום: אברהם שלונסקי).

     

    לישרים התהילה/ משה חיים לוצאטו

     

    השם הנהדר שלו כבר אומר הכל. ואז מגיעה רשימת שמות הדמויות

    במחזה: יושר, רהב, תהילה, תרמית, שכל, סכלות, סבלנות, מחקר, המון - וכמו השמות כך גם מהוויות היסוד המתגוששות במחזה. אבל גם בתום עלילה עתירת מזימות ותככים ואפילו סוף שבו "יראו ישרים, אף-יחדיו ישמחו!" ממשיכה להטריד השאלה הנצחית על היחסים המורכבים בין הישרים לתהילה.

     

    רות קנר היא במאית ויוצרת תיאטרון. המופע החדש שלה יחד עם נעמי יואלי נקרא "בין הספירות", והוא עיבוד בימתי לספרה של נתיבה בן יהודה

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רות קנר בתיאטרון
    צילום: גדי דגון
    לאתר ההטבות
    מומלצים