שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יופי פשוט
    גם אם אין בו פריצת דרך אמיתית ורוב היצירתיות נותבה ל-DVD המצורף, האלבום החדש של יוני בלוך ממשיך לייצר תחושת קסם, בזכות רוקיות מתפוצצת ושירים קטנים ומקסימים


     

    "על מי אני עובד", אלבומו השלישי של יוני בלוך, אמור היה להיות נקודת המפנה שלו כיוצר. אלבומו הראשון, "אולי זה אני", הציג אותו לעולם כמוזיקאי צעיר ויצירתי, שבלט בעיקר בשירי מהתלות וגימיקים חביבים ("מכיר אותו" ו"נפוליאון"). אלבומו השני, "הרגלים רעים", שיצא רק לפני שנה וחצי, קידם אותו למחוזות מעניינים ואפלים יותר, כמו שיר על אונס מנקודת מבטו של האנס ("הסוד הקטן") והתמודדות עם מוות ("אחרי שאפרת התאבדה"). 

     

    גם ב"על מי אני עובד" יש תחושה של התפתחות מסוימת. הפעם מדובר ב"אלבום קונספט" – פורמט שאפתני יותר, שבו השירים, שעומדים בפני עצמם, מתחברים גם לעלילה, שבמקרה הזה מספרת ומדגימה אהבה נכזבת. כדי להדגיש את העניין, מצורף לאלבום DVD, המהדק את השירים לקליפים, שיוצרים סרט שלם.


    בלוך וידיד. שירי אכזבה טריים וצבעוניים כמו ספר ילדים (צילום: רונן ללנה)

     

    שלב נוסף במסלול המוזיקלי של בלוך הוא המעבר לרוק, שמתבטא בנגינה מאסיבית יותר ובזעקות מתפרעות המעוותות את קולו, עד כדי כך שהאינטונציה הבעייתית שלו נכחדת. הרוקיות הזאת מתפוצצת (במובן המרגש של המילה) בלא פחות מחמישה שירים (מתוך 11 שירי האלבום): "הלב שלי עומד להתפוצץ", "הקנאה", "מלטף", "תמונה מטושטשת" ו"למה את לא עונה לי" ומדגימה איך מְנער "ליצן עצוב" הוא הפך לגבר פגיע אך גם עוצמתי.

     

    ולמרות התמורות האלה, עדיין אין באלבום פריצת דרך אמיתית, ולעיתים אפילו נראית בו נסיגה. לאן, למשל, נעלמה היצירתיות התזזיתית של בלוך? באלבום הקודם היא כללה המצאות עיבודיות כמו המקהלה רבת המשתתפים (וה"אה-אה-אה") בשיר "נוף אחר" וגם התמודדות עם "אנבל לי" הקודר של אדגר אלן פו. ב"על מי אני עובד" אין העזות כאלה. גם הטקסטים – שלו ושל ברק פלדמן - חסרים את ההברקות שבלטו באלבומים הקודמים בנושאי הכתיבה ובפואנטות.

     

    היצירתיות לא נעלמה, אלא נותבה ל-DVD. למשל, ב"שיר אחר", הדואט עם יעל קראוס, שיופיו עומד גם בפני עצמו. בקליפ שלו נראים בלוך וענבל אדרקה (שמככבת לצידו בסרט) כזוג שמאופר ונצבע במהלך השיר, עד שבסיומו הם הופכים לזוג זקנים. כך גם בשיר "כשאת איתי (אני רוצה למות)", שבו בלוך שכוב בארון קבורה, כשידידיו ובני משפחתו נפרדים ממנו.

     

    ועדיין, בלוך שחינו ממשיך להתקיים ולעורר אמפתיה, מוסיף לייצר תחושת קסם, גם בזכות השימוש הנבון בכלי המיתר (בעיבוד ובניצוח של דניאל קורן) שמפיק מהם אווירה שמיימית בלי קיטשיות כמו במחזות זמר ישנים (למשל בשירים "ילדה שלי קטנה" ושיר הנושא) וכך גם בחצוצרה הבודדת ב"תמונה מטושטשת" (ליאור "זינגר" רון). בלוך מיטיב להפיק יופי פשוט אך מובהק, שמתבטא בשירים "קטנים" כמו "אהבה רחוקה". ובעוד ששירי אכזבה ופרידה נוטים להישמע שחוקים, אצל בלוך הם טריים וצבעוניים כמו ספר ילדים.

     

    ועדיין, מה שאצל מוזיקאים אחרים נחשב למצוין, אצל בלוך, עם הכישרון והפרפקציוניזם שלו, זה רק בסדר. ובסדר, לפחות אצל בלוך, זה לא מספיק.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים