אלף לילה ולילה

כשעלה המסך מעל במת טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע השמיני של מרקש, התגלתה תפאורה מסוגננת שכאילו נלקחה מסיפורי אלף לילה ולילה. לכן לא פלא שעד מהרה התייצב מולנו מספר סיפורים מרוקאי בתלבושת מסורתית והתחיל לשחזר את סיפור תולדות הפסטיבל, כאילו מדובר באגדה קדומה. יריית הפתיחה הזאת היתה תחילתו של מסע קסום שהסתיים במוצאי שבת האחרונה.

במהלך תשעת ימי הפסטיבל, שמפליא לשלב מזרח ומערב, שיק צרפתי עם סטייל מזרחי, אלגנטיות והכנסת אורחים, הוקרנו סרטים מכל קצות הגלובוס, מהפיליפינים ועד פולין, בלי לקפח את הקולנוע דובר האנגלית או הערבית. מתברר שמעמדו של הפסטיבל המוקפד והמושקע הזה רק מתעצם והוא מושך אליו לא מעט שמות ידועים, ששמחים לבלות בעיר הנופש החושנית והנהנתנית הזאת. הנה תמונות קצרות מהווי פסטיבל מרקש 2008 .

סיגורני וויבר עם רומן פולנסקי וטובי ג'ונס

נערות ג'יימס בונד לנצח

בעוד "קוונטום של נחמה", הסרט החדש בסדרת סרטי 007, חורך את המסכים, מנתץ קופות וחונך נערת ג'יימס בונד טרייה, התקבצו במרקש שלוש נערות ג'יימס בונד בדימוס: מרים ד'אבו הבריטית ששיחקה לצד טימותי דלטון הצנון (שהיה אולי הבונד הכי גרוע) ב"אזור המסוכן" (1987), מישל יאו ילידת מלזיה שהפגינה ביצועים לצד פירס ברוסנן ב"מחר לנצח" (1997) והנערה היוצאת קתרינה מורינו האיטלקייה שפיתתה ב"קזינו רויאל" (2006) את דניאל קרייג.

בניגוד לרוב נערות בונד שהתאיידו אחרי שסיימו את המשימה, השלוש הללו עדיין נוכחות בשטח. המפגש שלהן במרקש היה למעשה מקרי: ד'אבו, שתופיע השנה ב"תמונתו של דוריאן גרי", נלוותה לבעלה הבמאי יו האדסון ("מרכבות האש") שכיהן כשופט, יאו, אשפית אמנויות הלחימה שעשתה קריירה מרשימה ("זיכרונותיה של גיישה", "נמר דרקון") מאז ימי בונד, הגיעה לטקס הסיום כדי לקבל פרס מפעל חיים ואילו מורינו קישטה ביופייה האקזוטי את חבר השופטים.

אגב, לאחרונה נערך משאל לקביעת נערת בונד הכי סקסית (במקום הראשון ניצבת אורסולה אנדרס, שהופיעה ב"ד"ר נו", הסרט שהשיק את הסדרה), אבל אף אחת מהשלוש לא מפארת את צמרת הרשימה. יאו הצליחה להגיע למקום ה־16, הלא ממש מכובד.

סעודת מלכים

פסטיבל מרקש הוא הבייבי המועדף של הנסיך מולה ראשיד, אחיו של מוחמד השישי מלך מרוקו. הנסיך חובב מושבע של קולנוע, מתפקד גם כנשיא הפסטיבל. מדי שנה הוא מארח את אנשי הקולנוע לארוחה חגיגית שמעניקה פרשנות מחודשת לביטוי המשומש "סעודת מלכים". השנה נערכה הסעודה בארמון הפסטיבל. כשיצאנו מטקס הפתיחה, הובלנו לאולם אימתני, שבו התגלה חיזיון מרהיב וקסום: השולחנות היו מסודרים באלגנטיות, כולל נגיעות של זהב, והתאורה היתה רומנטית מאוד.

על הבמה ניצבה תזמורת שסיפקה פסקול תואם, ולרגליה ניצב השולחן המרכזי: הנסיך מולה ראשיד ישב בין שתי אורחות הכבוד, שמוכיחות שאפשר להיות יפות בגיל 60 גם בלי ניתוחים פלסטיים ובוטוקס: שרלוט רמפלינג שנבחרה להיות השחקנית שתפתח את הפסטיבל וסיגורני וויבר ("הנוסע השמיני").

לתפריט היתה אחראית חברת הקייטרינג של משפחת המלוכה: צי של מלצרים חמושים בתרבושים אדומים ובכפפות צחורות נשאו מגשי כסף מעוטרים ועליהם התנוססו מגוון טאג'ינים של בשר, וגם דג ענק ופסטייה (מאפה של בשר יונים טחונות מתובלות בקינמון), וכמובן קוסקוס פיוטי ואוורירי. אפילו החתום מעלה שלא נמנה עם חסידי הבקלוואות והמופלטות, התעלף מהקינוחים המשובחים ונוטפי השמן.

ומה שמדהים בכל הסיפור הזה היה שהארוחה היתה טעימה נורא, והאוכל לא הגיע קר לשולחנות. בדרך כלל באורגיות זלילה רבות משתתפים אפילו שפים מהוללים מפשלים והמזון מתייצב קר, ואיכשהו לא מסעיר. אבל כאן השף המלכותי הוכיח שהוא ראוי למשרתו, ולא פלא שהטעם של המשתה הנפלא הזה עדיין נוכח בפי.

המלכה סיגורני

אחת התמונות שאקח איתי לנצח מפסטיבל מרקש השמיני היא זאת שבה סיגורני וויבר ("גורילות בערפל", "מכסחי השדים") התמירה ניצבת בין שני מאותגרי קומה: הבמאי רומן פולנסקי (איתו היא עשתה את "העלמה והמוות") והשחקן הבריטי טובי ג'ונס, שאפילו לא מגיעים לכתפיים שלה. השנים העניקו לוויבר פרס מפעל חיים בערב המחווה לכבודה. למעשה חוץ מבני משפחת המלוכה המקומית, השליטה האמיתית של הפסטיבל היתה וויבר.

שנייה אחרי שהכוכבת הוותיקה נחתה בעיר האדומה, היא כבשה אותה ללא התנגדות. וויבר התגלתה ככוכבת נטולת פוזות מעצבנות וגינוני דיווה מביכים. היא נחמדה, נגישה וחמה. מישהי שהיית שמח לספח

בתור חברה. וויבר, העסוקה כעת מתמיד - מדיבוב סרטי אנימציה ועד הופעה ב"אוואטר", סרט תלת הממד החדש והמסקרן של ג'יימס קמרון ("טיטניק"), הביעה את שמחתה על בחירתו לנשיאות של ברק אובמה, וגם העלתה זיכרונות מהתקופה שבה היא עבדה בנעוריה כמתנדבת בקיבוץ תל יצחק.

"יש לי המון זיכרונות טובים מהביקור בישראל, במיוחד מירושלים. הרגשתי שם קדושה באוויר. בקיבוץ פגשתי אנשים מקסימים, אבל ציפיתי שאמצא שוויוניות, והתאכזבתי לגלות שהנשים נאלצו לעבוד בעיקר בחדר האוכל".

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון 1000 החגיגי של פנאי פלוס