פרויקט שורשים

פינק, ביונסה, קייטי פרי, ליידי גאגא, עלמה זהר. את מכירה אותן, אבל האם את מכירה את ההורים שלהן? לא, לא את ההורים הביולוגיים אלא את ההורים המוזיקליים. השירים שמדלגים בימים אלה לאייפוד שלך מגיעים לשם עם גב גדוש במטען היסטורי־מוזיקלי עשיר ששווה לך להכיר. אז אם את מזמזמת בימים אלה שיר שהתפוצץ במצעדים בסוף 2008, כדאי שתבדקי גם את השירים שסיפקו לו השראה, שההורים שלך הקליטו מהרדיו על גבי קלטות שבריריות.

עלמה זהר

יש לה קול נוטף חלב ודבש שמתהדר ביכולת ההבעה של חוה אלברשטיין ובצבע של ג'וזי כץ. נסי להאזין ל"אצלי הכול בסדר" של ג'וזי או ל"חד גדיא" של חוה ולאלבום שלה "כמו צמח בר", כדי לזהות את הדמיון ההרמוני של זהר אליהן.

חוצמיזה, השירים הסיפוריים והמשעשעים שלה, כמו "קיץ אינדיאני" ו"שמים אפריקאיים", מזכירים את היצירות של מאיר אריאל, בתוספת טאץ' מזרחי קל. אבל המוזיקה של זהר מלאה גם בהשפעה חו"לית: לפעמים היא שרה קצת כמו אלילת הפולק ג'ואן באאז בשיר שלה מ־1975 על בוב דילן "Diamonds and Rust", ורוב הזמן היא טסה בהתמדה מוזיקלית לכיוון ג'מייקה. את שורשי רוח הרגאיי הניו אייג'ית ששורה על האלבום שלה "דברי", תוכלי למצוא אצל בוב מארלי המנוח באלבום רב המכר שלו "Legend" מ־1984.

ביונסה

אם את אוהבת את הרית'ם אנד בלוז הפופי של ביונסה תאהבי גם את אריתה פרנקלין, זמרת הנשמה הגדולה מכולן שפרחה בסיקסטיז. נסי את "Respect" מתוך האלבום שלה מ־1968, "I Never Loved a Man the Way I Love You". אל תחמיצי את ההזדמנות לבדוק גם את הגוספל, הלוא היא מוזיקת הכנסיות השחורה שהשפיעה, למשל, על הקצב המהיר של הסינגל שלה "Single Ladies", וגם את הסרט "קדילק רקורדס" שייצא בקרוב ובו הגיברת מגלמת את אטה ג'ונס, אחת מזמרות הג'אז־סול הגדולות, ומחדשת את שירה "At Last".

הכוהנת הגדולה של מוזיקת הסול. אריתה פרנקלין (צילום: AP) 

אבל העבר של ביונסה לא כולו שחור. "If I Were a Boy", הסינגל השני מתוך "...I Am" שייצא החודש, הוא בלדה שמשוויצה במנעד הקולי שלה ומזכירה דווקא זמרת לבנה ויהודייה למדי, ברברה סטרייסנד. חפשי את האלבום שלה "Guilty" מ־1980, ודלי מתוכו את שיר הנושא ואת הלהיט "Woman In Love". אם תאזיני, תביני.

קייטי פרי

פרי מנשקת הבחורות היא סרקסטית כמו אלאניס מוריסט של "Jagged Little Pill" מ־1995, רק יותר פופית ופחות גראנג'ית. פאנק, באבלגאם פופ, דאנס – הכול הולך אצלה. לא מעט זמרות עבר מהדהדות אצלה בשירים, אבל אחת מהן היא ישות פופ גדולה במיוחד: בסינגל "Hot N Cold" פרי תולשת קטע אלקטרו אירובי מ"Believe" של שר (1998), ועם כאלה מקורות – מי צריך הורים. 

מעתיקה משר (!) קייטי פרי (צילום: ASAP)

פינק

פינק חטאה בדאנס פופ ולכלכה את פיה גם באלקטרו פופ (זוכרת את "Stupid Girl"?) אבל ההתמחות הראשית שלה היא בפופ־רוק שגובל בפאנק־רוק, כמו זה של "גרין דיי" ב"Dookie" מ־1994.

את ניצניהם של הפאנק רוק והפופ־רוק תוכלי לאתר אצל "הראמונס", למשל בשיר שלהם "I Wanna Be Sedated" מתוך האלבום "Road to Ruin" שיצא ב־1978. גם מייקל ג'קסון הוא מקור השפעה לא קטן. הקשיבי לאלבום המופת שלו "Thriller" מ־1983 ותביני שמהערוגה שטיפח שחור־לבן אחד יוצא לפעמים גם משהו ורוד.

ליידי גאגא

"Brown Eyes" שלה מזכיר בניחוחותיו את "קווין", ואם את רוצה לחזור למקורות, נסי את "Bohemian Rhapsody" שלהם ואת אלבומם מ-1980, "The Game".

מלכה או גברת, קווין או ליידי? רדיו, אה, כלומר ליידי גאגא (צילום: ASAP)

"דפש מוד", שיגיעו אלינו בקרוב, הם צומת שכל יצירת פופ ריקודית מסונתזת חולפת על פניו במישרין או בעקיפין, ויצירותיה של ליידי גאגא אינן יוצאות דופן. נסי את האלבום "Violator" מ־1990 ובו הסינגל "Enjoy the Silence", שזה, אגב, משהו שליידי גאגא מסרבת בתוקף לעשות.