יותר טוב בחור אחד ביד מ-1,001 בפייסבוק
ברגע שמישהו מגלה שממקבלים אותו, הוא מתחיל למקבל בעצמו, במחשבה שזה מה שעושים כולם, וכך מתמלאת סצינת הדייטים באנשים שמחפשים אהבה כאילו היו דייגים בלב ים, באמצעות רשת רחבה ולא באמצעות חכה. מקבילית המוחות
למחרת, יום שישי, המתנתי לטלפון מהבחור השני, איש השיחה המקסים, אך לשווא. הבחור הראשון, לעומת זאת, זה שאיתו דיברתי רק דקות ספורות, התקשר כבר בשעות הצהריים ואף ציין שהתלבט מתי להתקשר, שכן חשש להעיר אותי, אבל מצד שני לא רצה להתקשר מאוחר כדי שלא אקבע תוכנית אחרת לערב.
על אף שהצטערתי שמבין השניים דווקא הוא זה שהתקשר, החלטתי שערב בחברת אדם איכותי עדיף על ערב בחברת ארבעה קירות - ואכן לא התאכזבתי. הבחור התגלה כאדם מקסים, נחמד ומתחשב, והבילוי איתו השכיח ממני את הבחור השני שהבריז.
לאחר ארבעה ימים, ערב פגישתנו השלישית, התקשר גם הבחור השני והזמין אותי לצאת. לפני שהספקתי לשלוח אותו לכל הרוחות ציין הבחור שנתתי לו את מספר הטלפון הלא נכון. המסכן התקשר כיומיים למספר הלא נכון, ואמי, שכמעט שלא נושאת עליה את המכשיר הנייד, שמעה את הודעתו ונתנה לו את המספר. שלי? לא. גם היא טעתה ונתנה לו את מספר הטלפון של אחותי, שבשל החבילה המשפחתית שרכשנו מאוד דומה לשלי, למעט הספרה האחרונה.
וכך, רק לאחר מספר ימים והיכרות עם חלק ניכר ממשפחתי, הגיע אלי הבחור. כאילו זה לא היה מספיק, עכשיו נאלץ להקשיב להסברי המגומגם שאינני יכולה לצאת איתו, מכיוון שאני כבר יוצאת עם אחר.
באותו הערב, הבחור הראשון, זה שלמענו זרקתי את השני, נפרד ממני - בטענה שהוא מתגעגע לאקסית שלו.
נותרתי קירחת מכאן ומכאן. משיבשו הדמעות תהיתי מדוע לא הסכמתי לצאת גם עם הבחור השני. הרי מלכתחילה נתתי באותו הערב את מספר הטלפון שלי לשני אנשים. האם עשיתי זאת מכיוון שחשבתי שסטטיסטית רק אחד מהם יתקשר? האם מותר לנהל קשרים מקבילים? ואם כן, עד איזה שלב?
אנחנו רוצים למצוא מישהו, אבל לא סתם מישהו
רובנו חלשים, מונחים על ידי פיתוי. בעגלת הסופר שלנו ניתן למצוא מוצרי בריאות לצד טבלאות שוקולד. אנחנו הולכים לסופר-פארם כדי לקנות אקמול וחוזרים עם שקיות מלאות בשמפו, חומרי ניקוי וכל מה שמוכרים במדף שליד הקופה. אנחנו יוצאים לבר ומחלקים את מספר הטלפון שלנו לכל דיכפין: האחד יפה, השני חכם, השלישי מצחיק. בכל אחד אנחנו מוצאים משהו שמוצא חן בעינינו. בכל אחד יש משהו מעט יותר טוב מבזה שראינו לפניו. ואנחנו לא רוצים לצאת פראיירים, נכון? אנחנו רוצים למצוא מישהו, אבל לא סתם מישהו. מישהו שהאיכות שלו תקרין עלינו. מישהו, שכשנלך איתו ברחוב, אנשים יחשבו שיש בנו משהו מיוחד אם הצלחנו לתפוס כזה בן זוג מוצלח. ומהמקום הזה, מהחולשה שלנו, אנחנו ממקבלים, כלומר – יוצאים עם שני אנשים או יותר במקביל.
אנחנו מספרים לעצמנו שזה לא כל כך נורא. אנחנו לא חייבים כלום למישהו שרק פגשנו. אנחנו גם לא חייבים לו כלום אחרי דייט או שניים. אנחנו אולי מרגישים קצת פחות נוח עם המיקבול לאחר יותר משלושה-ארבעה דייטים, אבל אנחנו רוצים להיות בטוחים שזה-זה! אנחנו לא ממש יודעים מה זה ה"זה" שאנחנו מחפשים, אבל בטוחים שנזהה אותו כשהוא יגיע. וכמו ברוב הסיפורים העצובים, גם כאן מדובר במעגל בלתי נגמר: ברגע שמישהו מגלה שאנחנו ממקבלים אותו, הוא מתחיל למקבל בעצמו, במחשבה שזה מה שעושים כולם, ולאט לאט מתמלאת סצינת הדייטים באנשים שמחפשים אהבה כאילו היו דייגים בלב ים, באמצעות רשת רחבה ולא באמצעות חכה.
מיקבול בעידן הג'יידייט
יש אנשים שלא אוהבים למקבל דייטים. זה לא נראה להם יפה, הם מאמינים גדולים בפתגם "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". או שהם סתם מפחדים להיתפס בבית קפה עם בחורה מס' 1 על ידי בחורה מס' 2. אבל גם הם ממקבלים בהיחבא, באינטרנט. הם עשו מנוי לאתר היכרויות, השקיעו זמן ומחשבה בניסוח פרופיל ופנייה, סיננו בני זוג פוטנציאליים, יצאו לדייט, ולמרות שנהנו - ברגע שהם חוזרים לדירתם הם פותחים את עמוד הבית של ג'יידייט ובודקים מי קרץ להם בשעה וחצי שנעדרו מהבית. באופן פרדוקסלי, אלה בדיוק האנשים שייעלבו לגלות שבני זוגם לדייט עושים בדיוק את אותו הדבר. כלומר, להם מותר להיכנס לג'יידייט ולבדוק מי פנה אליהם בשעה וחצי האחרונות, אבל למי שיצא איתם הערב אסור. גם אם הדייט היה מוצלח הם יפסלו את הבנאדם בגין הכניסה לאתר אחרי הדייט, שהוכיחה אי רצינות.
נשאלת השאלה, האם זה נחשב מיקבול? אם נצא מנקודת הנחה שלצאת עם שני אנשים במקביל זה לא בסדר, ולתת את מספר הטלפון לשני אנשים באותו הערב זה גבולי, מה דינן של קריצות מרובות באתר היכרויות? האם זה בסדר מפני שמדובר באתר אליו רשומים אלפי אנשים, ועל מנת למצוא את האדם שבדיוק מתאים לך צריך לנסות כמה שיותר פעמים? האם זה פסול כי זה עלול לפגוע באנשים שאיתם אתה יוצא? או האם זה פסול כי בסופו של דבר זה פוגע רק בסיכויים שלך, כי אתה לא באמת מאפשר לעצמך לבדוק את האדם שמולך? אתה ממקבל, משלש ומרבע, ובסופו של ערב מוצא עצמך לבד, בבחינת "תפסת מרובה – לא תפסת".
מיקבול בעידן הפייסבוק
מיקבול חדש שמטריף אנשים הוא יישום בשם Are you interested? (האם אתה מעוניין) בפייסבוק. מרגע שהתקנת את האפליקציה, כל מי שמעוניין בך בכל דרך שהיא רק צריך ללחוץ על כפתור ולהתווסף לרשימת האנשים המעוניינים בך. זאת, מבלי לפרט אם הוא מעוניין בך לצרכי ידידות, מין או אהבה. יש שמתייחסים לאפליקציה הזו כאל רשימת אגו, שכל מטרתה היא לשדר ליתר חבריהם עד כמה הם נחשקים. יש שהפכו אותה לג'יידייט הפרטי שלהם ויוצאים דרכה לדייטים. ויש שהפכו אותה לסוכנות בילוש לבני זוג פוטנציאליים. למשל, חברתי הטובה נוהגת לבחון אם אנשים שהתחילו איתה בבר או בג'יידייט עשו שימוש באפליקציה הזו מרגע שיצרו איתה קשר. מבחינתה, העובדה שהקליקו על כפתור זה או אחר משמעה כי הם ממקבלים. כלומר - הם לא רציניים, ויש לחשוב פעמיים לפני שמאמינים להצהרותיהם.
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה האחרונה להיום: האם לא הגזמנו? למקבל דייטים זה לא יפה. כשאנחנו יוצאים לדייט מגיע לבן אדם שיושב מולנו לדעת שאנחנו מקדישים לו את מלוא תשומת הלב ולא חושבים על אדם אחר. אבל להעניק כל כך הרבה כוח לאפליקציות מחשב, זה כבר נראה לי מוגזם.
אולי אנחנו יורים לכל הכיוונים כי אנחנו כבר רוצים למצוא מישהו, אבל מתישהו צריך לדעת לחדול מאש. אצל חלק מאיתנו נשיקה תהיה אות להפסיק למקבל, ואצל חלק יידרש יותר. כרגיל, נסו לחשוב איזה יחס אתם הייתם רוצים לקבל מהדייט שלכם לפני שתחליטו איזה יחס תעניקו לו אתם.
לפנייה לכתב/ת 
