זירת הקניות

מצפה רמון: מים במיליוני שקלים מוזרמים למדבר

במשך שנים זרם הביוב של בה"ד 1 לנחלי האזור. אפשר היה לטהר את השפכים בבריכות שהוקמו - אך הן כבר שנים לא פעילות. אז הולכים להזרים אותם למכון הטיהור במצפה רמון, אבל גם המים המטוהרים שהוא מפיק כבר היום זורמים למדבר ללא שימוש ולא לחקלאים המתייבשים. למה? כי לא חיברו צינור

נועם שניידר, "הסביבה"פורסם: 03.12.08 , 14:45

אם לא די בכך שהביוב של בית הספר לקצינים מזהם את המדבר, גם המים שמייצר מכון הטיהור שאמור לקלוט את שפכי הבסיס נשפכים למדבר כאילו אין משבר, בעוד שחקלאי האיזור נדרשים לייבש את הגידולים.

כדי לטהר את השפכים של הבסיס הגדול הוקמה מערכת של שלוש בריכות ומתקני סינון ושאיבה, שיעבירו את המים המטוהרים לחקלאי האזור. אלא שהמערכת אינה מחוברת לשום מקור חשמל, ולפיכך אינה פועלת. הביוב הגולמי של מיטב בנינו מצטבר בבריכות, ומזלכם שהריח המרחף במקום לא עובר דרך שרתי האינטרנט. מפעם לפעם מגיעה למקום ביובית ששואבת את הצואה והשומן, ולוקחת אותם משם - לא ידוע לאן.

"היה גנרטור", מסביר אמציה שועלי, קצין בדימוס המתגורר כיום במדרשת בן גוריון, ומתקיים מחקלאות, "אבל הבדואים גונבים כל ברזל שיש". סמוך לבה"ד 1 נמצא כרם ענבי היין של שועלי. המים מבריכות הטיהור של בה"ד 1 היו אמורים להשקות את הכרם שלו ואת הגידולים של החקלאים באזור. שועלי אמר כי בעבר, כשהוא הפעיל את המתקן, נוצלו המים המושבים (ממוחזרים) עד תומם.

בהעדר פיתרון פנה שועלי למשרד הביטחון וביקש אישור להקים מתקן לטיפול במים. הוא גם פנה למשרד הבריאות, אך נדחה. "למשרד הבריאות יש מגמה שרק מכוני טיהור גדולים עובדים ולא קטנים", הסביר.

בפרק הקודם:

הצבא צועד על קיבתו - ומזהם את סביבתו

בית הספר לקצינים, המכשיר את קציני העתיד של צה"ל, אמור להנחיל להם ערכים והשמירה על הסביבה היא בוודאי אחד מהם. אלא שהבסיס מזהם את הסביבה בשפכים היוצאים מהשירותים והמטבחים מזה שנים, ופתרון לא נראה באופק. נעמה טסלר, פעילת שמירת טבע מרמת השופט, טיילה באזור וגילתה שממרומי בית הספר לקצינים זורמים מים מזוהמים לנחל חווה באין מפריע. היא פנתה למשרד להגנת הסביבה והתברר לה שהנושא מוכר ומטופל, שניתנו קנסות למפקד הבסיס ושלמרות פניות ודרישות לטפל במפגע, דבר לא נעשה.

http://hasviva.co.il/?p=1211

הפתרון שנבחר היה העברת השפכים מהבסיס למכון הטיהור של מצפה רמון, למרות שזה הפיתרון היקר מבין החלופות - כחמישה מיליון שקלים. המכון הוקם, והוקמו בריכות לאגירת המים. המים בבריכות כחולים, מטוהרים וכשירים להשקייה. אבל מישהו שכח - או שמא לא רצה מלכתחילה - לחבר את הבריכות לשטחים החקלאיים. אז מה עושים כשהבריכות מליאות ועולות על גדותיהן? פשוט מאד, פותחים השיבר ומזרימים את המים למדבר.

ארנון גורן, יועץ מומחה למכוני טיהור, מסביר שפשוט לא משתלם כלכלית לחבר בין הבריכות לשדות. זה לא פרוייקט גדול והרווח לעוסקים בדבר נמוך.

לדברי גורן, שליווה את הקמת מכון הטיהור, מזה כחמש שנים שופכים שם מעל ל-300 אלף קוב מים בשנה. חקלאי אמור לשלם 3 שקלים לקוב, כך שמדובר בסדר גודל של מיליון שקל שזורמים למדבר מדי שנה. אלא שלטענת גורן העלות האמיתית היא כ-10 שקלים לקוב, ולפיכך מדובר על 15 מיליון שקלים בשנה - והכל כי מישהו שכח לעשות צינור.

"מכון הטיהור צריך להעביר את המים לחקלאים... אבל מהרגע שבנו את המכון זה נתקע", אמר שועלי. שבע שנים הוא מחכה לקבל את הקצאת המים שלו, אך תחת זאת קיבל הוראה לסגור את המים לכרמים. 120 דונם של כרם, בהשקעה של מליון וחצי שקלים, ירדו לטמיון.

תגובות

מדובר צה"ל נמסר: "מדובר במספר מקרים בודדים ומקומיים שחלקם אף נגרם שלא על ידי המחנה. סגל המפקדים בבה"ד 1 חרת על דגלו את ערך ההגנה על איכות הסביבה על כלל מרכיביה, ואף מיישם זאת בפעילויות הבה"ד השונות".

במשרד להגנת הסביבה לא מעוניינים להרחיב בנושא ומסרו: "המשרד פועל מול שלטונות צה"ל לטיפול כוללני בכל מפגעי הצבא ברחבי הארץ".

במשרד הבריאות אמרו כי "הקו המחבר את שפכי בה"ד 1 למתקן טיהור שפכים מצפה רמון כבר בוצע", אלא שבשטח המציאות שונה: הקו לא הושלם והעבודות בעיצומן ויימשכו ככל הנראה עוד חודשים ארוכים.

מועצת מצפה רמון, שאמורה לטפל בבעיה, ממלאת את פיה מים (ממוחזרים?). מספר שאלות שהופנו למועצה לקבלת תגובה נותרו ללא מענה.