זעקת הממזרים

ההלכה יצרה את המושג של "ממזרות" וקבעה כי מי שנולד לאישה נשואה מגבר יהודי שאיננו בעלה אינו יכול להיכלל בתוך קהל ישראל לדורי דורות. אותה הלכה קבעה גם מנגנוני מילוט. חז"ל קבעו חזקה ש'רוב בעילות אחר הבעל', ולכן יש לומר כי כל עוד האישה הנשואה קיימה יחסי אישות סדירים

עם בעלה במקביל לזמן ההתעברות שלה מגבר אחר, הגם שברור שהילד הוא של הגבר האחר, יש לקבוע הלכתית שהוא בודאי נולד מזרעו של הבעל.

עוד קבעה ההלכה שלצורך הקביעה כי הילד הוא דווקא של הבעל ניתן 'להאריך' את ההיריון אפילו עד ל-12 חודש (מועיל למשל למקרה שהבעל עזב את הארץ והאישה התעברה מספר חודשים אחר כך). כמו כן קבעו חכמים כי תינוק יכול גם להיוולד 'מאד מוקדם' במידה והבעל חזר מנסיעה ארוכה והאישה יולדת מספר חודשים אחר כך. בירושלמי מובא סיפור מרתק על אביו של שמואל ששהה במדינת הים אך ועיבר את האם על ידי כך ש"בא בשם". בימינו - במקרים רבים ידחו הדיינים בדיקות DNA גם אם הן מוכיחות בעליל כי ה'בועל' הינו אבי הילד (אם בכלל יסכים בית המשפט להורות על בדיקות כאלו). אכן, ההלכה עשתה רבות כדי לאפשר את הטענה כי הילד הינו בנו של הלגיטימי של הבעל ולא של ה'בועל' ולהצילו מגיהינום הדחייה של הממזרות.

לא ראיתם ממזרים מתראיינים לערוצי התקשורת. הם לא יושבים באולפני הרדיו, אפילו לא בעיוות הקול. כשכולם יצאו מן הארון – הממזרים עדיין יהיו שם עמוק בפנים. אין להם פנים ואין להם קול, ואין מי שידבר בשמם. אני מבקשת לזעוק את הזעקה הלא נשמעת שלהם, וכדרך אגב לשאול: אולי לא עשינו בשבילם מספיק? אולי אנחנו מחמירים איתם? אולי אנחנו מסירים את עינינו מלהביט עליהם ומלראות את עוניים? ותודה לכולכם על ההקשבה.  

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390