קודם מזרימים את השפכים לים - אחר כך בודקים

מתקן מיוחד, שנמצא בפאתי העיר עכו ופועל מזה כשנתיים, אמור להסדיר את הזרמת שפכי התעשייה ממפעלי הגליל לים. אלא שאת המצב הקיים קשה לכנות הסדרה: השפכים מהמפעלים נבדקים כדי לגלות האם עמדו בתקנים ולא חרגו בריכוזי החומרים המסוכנים, אך עד שמתקבלות תוצאות הבדיקות - השפכים כבר נמצאים עמוק בים.

הזרמת השפכים התעשייתיים לים אינה, כמובן, הפיתרון הסביבתי הטוב ביותר. היא נעשית בהתאם לחוק למניעת זיהום מקורות יבשה, ובעידוד משרדי התמ"ת והגנת הסביבה, כדי לצמצם במידת האפשר את תופעת הזרמת שפכים לנחלים ולקרקעות הגליל. השפכים מוזרמים לים בהתאם להיתרי הזרמה שניתנו למפעלים על ידי ועדה מקצועית של המשרד להגנת הסביבה.

על פי התוכנית המקורית, מפעלים בגליל היו אמורים להיות מחוברים למתקן ברשת קווי שפכים תעשייתיים, אך תוכנית נתקלה בקשיים ולא יצאה לפועל. תחת זאת הם מעבירים את השפכים במכליות למתקן "קו תמלחת" של א.ל.א תשתיות לאיכות סביבה בע"מ, שליד עכו. במתקן יש בור איגום, משאבות וצינור מוצא ימי לאורך קילומטר.

עד שתוצאות הבדיקות מגיעות - השפכים כבר בים

כדי למנוע זיהום של הים בחומרים מסוכנים, השפכים שמגיעים למתקן אמורים לעבור טיפול ראשוני במפעל, ולעמוד בתנאי ההיתרים שניתנו לו. כדי לבדוק זאת, נוטלים במתקן בעכו דגימות מעת לעת. הגיוני שההזרמה לים תתרחש רק לאחר שהתברר שאין חריגות ושהריכוזים עומדים בתנאים; בפועל, סדר הפעולות קצת משתבש.

את הדגימות שנוטלים מהשפכים מעבירים לבדיקה במעבדה בלתי תלויה, והתוצאות מתקבלות לאחר כחמישה ימים. אלא שבינתיים מזרימים את השפכים; אם מתגלות חריגות בבדיקה - זה קורה רק כשהשפכים נמצאים עמוק בים.

על פי הנוהל כיום, אם אכן מתגלות חריגות בריכוזי השפכים, פותח המשרד להגנת הסביבה בחקירה נגד המפעל, שהוא אחראי לעמוד בתקני ובתנאי ההיתר שניתן לו. בעמותת "צלול" טוענים כי מדובר בפרצה אבסורדית בחוק, שקוראת למזהם.

"זה כמו לבקש מרופא מנתח לבצע בדיקות לגילוי מחלות מידבקות בחולה רק אחרי שביצע את הניתוחים...", אמר סמנכ"ל העמותה, עזר פישלר. "הם מצפים ומניחים שהמפעל ששולח את השפכים יעמוד בתנאי ההיתר ובתקנים, במקום לעבוד הפוך, ולמנוע מראש את זיהום הים".

ב"צלול" לא מבינים מדוע אי אפשר לעצור את ההזרמה לים עד קבלת תוצאות הבדיקה. הם טוענים גם שכקילומטר צפונית לצינור המוצא לים של א.ל.א, ממוקם חוף רחצה מוכרז, ומחקר שנעשה לפני כשנה וחצי בשפך הצינור גילה כי צורות חיים שהיו בעבר באזור נעלמו.

המתקן: השפכים באחריות המפעלים

המתקן הוקם במתכונת BOT לתקופה של 15 שנים, ובתום תקופה זו אמור להימסר לידי המדינה. "בהסכם מול המדינה היו אמורים לקום שישה מיכלי איגום של 300 מ"ק כל אחד, שאליהם מזרימים את השפכים, ושם הם שוהים לצרכי בקרה וניטור", אומר פישלר. "על פי ההסכם, רק לאחר שמוודאים שאיכות השפכים מתאימה להזרמה לים, ניתן יהיה להזרים אותם" - אך המיכלים האמורים לא הוקמו.

הממשלה נגד השלטון המקומי 

המתקן הוזכר גם בשנת 2007 בדו"ח אי הצדק הסביבתי של "חיים וסביבה", כדוגמא למגמה בה השלטון המרכזי מתייצב לצד גורם פרטי כנגד השלטון המקומי. לטענת מחברי הדו"ח, ניגוד עניינים זה פוגם ביכולת של שני הצדדים - השלטון המקומי והמרכזי - לפעול למען השגת מטרותיהם, ובא על חשבון הסביבה והציבור.

תגובת המשרד להגנת הסביבה טרם התקבלה.