בעדי

עדי כהן, לנצח הבחורה שאיזנה בין שני ההראלים בגמר ההוא של "כוכב נולד", החליטה לממש פנטזיה־סיוט נשית נושנת ופשוט לתלות שלט ענק עם מה שהיא רוצה. לאלבום החדש שלה היא קראה "דרוש לי גבר". ככה – בלי התנצלויות, בלי התפלספויות, אפילו בלי פאסיב־אגרסיב נשי קליל – כהן עומדת עם האלבום החדש שלה ביד בתלבושת גלדיאטורית דמיונית על גופה, ומכריזה לעולם: "הביאו לי אותו ושיהיה מוצלח".

עדי, הכרזה אמיצה או מפחידה?

"למה מפחידה? אני יודעת מה אני רוצה ומה אני מחפשת בזוגיות, אז למה להתפשר על פחות מזה? אני רוצה מישהו עם ביטחון ועם כריזמה, שיהיו לו שאיפות בחיים ושיידע גם לתת לי את המקום שלי ולהעריץ אותי; שאני ארגיש אהובה ומוגנת, ושתהיה לו מיניות. נוכחות – זה מה שמושך אותי. כל אישה, אם היא עצמאית או תלותיות, רוצה להיות קצת אישה קטנה ליד הגבר שלה. גם שלא יהיה מאותו תחום כמוני, שאני אדע שאני חוזרת הביתה למקום שלי".

והדיסק הזה יצא בעקבות אכזבה ממערכות יחסים קודמות שלא מילאו אחר הרשימה?

"הוא מסכם עבורי גם תקופה וגם מערכת יחסים. כל מערכת יחסים היא מורכבת, אני לא מנסה לייפות את המציאות. הדיסק הזה היה גמור שנה וחצי אחרי שהזוגיות האחרונה שלי הסתיימה, ואני בטוחה שהוא שמע אותו וזיהה דברים שמתקשרים אליו. אבל השירים האלה הם לא על מערכת יחסים ספציפית, אלא סוג של מאפיינים שחוזרים על עצמם בכל קשר. זה רלוונטי בכל פעם מחדש".

"אשתמש בפרסום וביצירה בשביל לעזור". כהן

נו, ואין הסקת מסקנות מפעם לפעם?

"ברור שכן", היא צוחקת. "בכל זוגיות שיש לי אני לומדת מהטעויות שאני עושה. אני מגלה מה אני רוצה יותר ומה פחות. גיליתי על עצמי שאני לא מסוגלת להסתדר עם קנאים או עם מישהו שיקטין אותי מולו כדי שהוא ירגיש חזק יותר. אני לא יכולה להסתדר עם מישהו כל כך חסר ביטחון. אני דעתנית ועוצמתית. או שתחזיק אותי או שרק תעבור בדרך ותהיה חלק מחוויית החיפוש עד שיגיע הבחור הנכון".

לא מתחרטת על "כוכב נולד"

היא נולדה לפני 28 שנים ביישוב עומר בדרום ונחשפה לראשונה בתחרות "כוכב נולד 2", שבה הגיעה למקום השלישי לצד הראל סקעת והראל מויאל. בניגוד לחבריה לתכנית שנאבקו על חוזה הקלטות, בחרה כהן לדלג לתיאטרון והופיעה במחזמר "אאידה" ובהצגות "פופקורן" ו"כמו בסרט", ואף הוציאה את דיסק הבכורה שלה בהפקה עצמאית.

אנשים עדיין זוכרים לך את "כוכב נולד"?

"זה שובל שילווה אותי תמיד. זו החשיפה הטלוויזיונית הכי גבוהה שהייתה לי בפריים־טיים, ובינתיים עוד לא התעליתי על זה. הופעתי ב'חברים של נאור' וב'אאידה', אבל אי אפשר להתחרות בזה. אז כן, אנשים ניגשים אליי ואומרים שהם מזהים אותי מפה ומשם. לפעמים זה נחמד, ולפעמים אני מרגישה כאילו בא לי להוציא עשן מהאוזניים. עברו כבר כמה שנים, קרעתי את התחת מאז, תעברו הלאה".

למרות העצבים, לא תמצאי את כהן מלכלכת על "טדי הפקות ושות'" בשום מסגרת, פשוט כי יש אנשים שאיתם לא מסתבכים. "אני לא מתחרטת על ההזדמנות שזה נתן לי", היא עונה בדיפלומטיות בעוד אני תרה אחרי לכלוכי ברנז'ה. "זה פתח לי כמה וכמה דלתות. סקעת הוא עדיין אחד החברים הכי טובים שלי, וגם אם אנחנו לא נפגשים כמה שבועות, אנחנו מתראים וממשיכים את השיחה שלנו מאותה נקודה שבה היא נפסקה".

העשייה של כהן תפסה תאוצה בעיקר בשנה האחרונה, עת הסתגרה באולפן כדי להפיק את הדיסק השני שכתבה בשיתוף עם עמית צח (בנה של הזמרת אילנה אביטל), אוהד ותמיר חיטמן וברק פלדמן. "עשיתי הרבה הופעות מכורות, הופעות מול ועדי עובדים ועבודה באולפן", היא מסכמת. "לפני כמה חודשים החלפתי את מיכל אמדורסקי ונסעתי לסיבוב הופעות עם עידו תדמור ואוהד חיטמן בהודו, ומשם זה התפתח למשהו מדהים".

"אני אוכלת בריא ומקבלת את העגלגלות והמלאות שלי"

את מרגישה סלבריטאית?

"אני מרגישה אהובה, אני לא אוהבת את המילה 'סלב'. אני זמרת ושחקנית. להיות סלב זה לא מקצוע, זו תופעת לוואי. לא תראי אותי ב'קנטינה' או ב'בראסרי'. מקסימום אני יוצאת עם חברים ל'איציק הגדול', שזו סטיקייה מעולה, ומזמינה מעורב. זה לא בדיוק המקום שמגיעים אליו צלמי פפרצי".

אוכל למחשבה

הווידוי של כהן על טחינת פחמימות בפומבי לא בא לה בקלות, בייחוד לא כשהנורמה היא להתענג על חסה וסודה בפומבי. "אני זוכרת את עצמי בגיל 17־16 עגלגלה, תמיד מפותחת יותר וגבוהה יותר משאר הבנות בכיתה. גם בכל המגזינים משדרים לך שאת צריכה להיות רזה וחטובה, עם רגליים ארוכות ובלי בטן. מעין דימוי גוף שלא מחובר למציאות. גם שנכנסתי למקצוע, שמטבעו הוא מקצוע שבו את נחשפת לתמונות שלך ולמראה שלך הרבה יותר מאדם ממוצע, את מקבלת כל הזמן מסר שאת צריכה להיראות אחרת. אפילו הנשים הרזות והכאילו־מושלמות בעיתון עוברות שיפוץ מסיבי ב'פוטושופ'. מה עם להראות קצת בני אדם, לעזאזל?".

כהן לא רק מדברת. לפני חודשיים היא הצטלמה לגיליון "הנשים האמיתיות" שלנו, והיא משתדלת לדבר על חיים בריאים בכל הזדמנות. "מבחינתי, הצילומים ל־GO היו מהמטרות החשובות יותר – להראות לנערות צעירות מה זה תדמית גוף בריאה, אחרת, משהו אמיתי. כנערה, הייתי מסתכלת על שערים של מגזינים כמודל לחיקוי, וכשהתבגרתי הייתי צריכה לעבור דרך ארוכה בשביל לקבל את הגוף שלי כמו שהוא. לא כולם מודעים לעיבוד התמונות שעושים היום במחשב, שאין לזה גבול ואפשר לעשות הכול. אם אני יכולה לשנות את זה אצל מישהי, אני אשתמש בפרסום שלי וביצירה שלי בשביל לעזור".

הצהרות לעילא, אבל במה זה מתבטא?

"בצילומים לאלבום שלי השתדלתי שיהיה 'פוטושופ' מינימלי. אני אוכלת בריא, ומקבלת את העגלגלות והמלאות שלי. אם פעם עלייה או ירידה של שני קילו היו סיבה למסיבה או לישיבת שבעה, היום אני לוקחת הכול הרבה יותר בפרופורציות. אני מבינה שהתכתיבים של היופי לא מתאימים לכולם, זה בלתי אפשרי שכולם ייראו אותו דבר".

איך זה משפיע על חיי האהבה שלך?

"מעולם לא הייתה לי בעיה עם בנים. תמיד התחילו איתי, תמיד הרגשתי סקסית. גם קודם הייתי שלמה עם עצמי, אבל היום אני יודעת שאני טובה בדיוק כמו שאני. תמיד קינאתי בבנות הקטנות והרזות האלה ובקוקטיות החמודה הזו, אפילו הייתי נכנסת לסטרס בגלל המשקל שלי. היום אני כבר לא רוצה להיות רזונת. יש לי ציצים, יש לי טוסיק – זה חלק מלהיות אישה. אני גבוהה (1.72 – ה"ר), ויש לי נוכחות שאני לא מתנצלת עליה. אני לא דוגמנית – אני נראית טוב, אני מרגישה מינית וסקסית ואני שומרת על המשקל שלי בשבילי וכדי להרגיש טוב, בלי אישורים מבחוץ".

משטרת האופנה, הישמרי

אישורים מבחוץ לא מגיעים כל כך בקלות למראה החיצוני של כהן, בייחוד אחרי שמשטרות אופנה למיניהן החליטו לשפד אותה בכל תמונה ולהעניק למלתחה שלה חותמת התחלחלות לא מתפשרת, ובמקרים מסוימים אף נבזית במיוחד. "אני מניחה שהדבר החיובי בעיתונות כזו הוא שלאנשים יש עוד מקומות עבודה", היא מגיבה למבקרים. "בהתחלה הייתי לוקחת את הביקורות האלה אישית, אבל היום זה כבר לא מפריע לי. יש פעמים שאני רואה את התמונות וההערות שלהם ואומרת 'וואלה, פה הם צודקים', ויש מקרים שבהם אני יודעת שאני אוהבת את מה שלבשתי ולא אכפת לי מהשאר. אני מתלבשת איך שבא לי. לפעמים יש לי יציאות שליליות, ולפעמים יש לי יציאות יותר טובות".

את לא מחזיקה סטייליסט לשעת חירום?

"לא, ולאירועים החשובים יש לי חברים שעוזרים לי. אני מתלבשת בעיקר לפי מצב הרוח. כשאני רוצה להרגיש אישה סקסית אני לובשת שמלה עם גב חשוף ומחשוף עמוק. בקיץ בדרך כלל יש לי מצב רוח ילדותי, אז אני לובשת שמלות קיציות ואווריריות שהכי נוח לי בהן. יש לי המון בגדים – יש לי ארון קיר בגובה של שישה מטרים מלא במעילים, חולצות, ז'קטים, כותנות מתחרה, סוודרים – והתוויות עדיין עליהם. כשאני עושה קניות, אני מאוד אימפולסיבית. אני יכולה לפרק בחנות אחת 3,000 שקל ואז לאכול את עצמי ש'איזו סתומה אני' ו'מה קניתי'. בסוף, רוב הסיכויים שתתפסו אותי בג'ינס, גופייה וחולצה. זה הכי 'עדי' מבחינתי".