משחקי מלחמה

בתקופה האחרונה נדמה שלא עובר שבוע אחד מבלי שנשמע על עוד פרס או מועמדות כלשהם ל"ואלס עם באשיר". אין ספק: מזה שנים לא נראה במחוזותינו סרט שעורר כל כך הרבה תהודה בעולם הקולנוע. אולם גם שבעה חודשים לאחר שהחל המסע עם המועמדות לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, האנימטור הראשי של הסרט, יוני גודמן, לא ממש מצליח לעכל את גודל ההצלחה.

"רק בתקופה האחרונה אני מתחיל לקלוט כמה רחוק הדבר הזה הלך", הוא אומר שעות ספורות לפני שנודע על מועמדותו של הסרט גם לפרס גלובוס הזהב ויומיים לאחר שנבחר לסרט האנימציה הטוב ביותר של השנה על ידי איגוד מבקרי הקולנוע בלוס אנג'לס. "זו הרגשה די מדהימה. כמובן שכבר בהתחלה היו תקוות ופינטזנו שהסרט יצליח, אבל לא בסדר הגודל הזה".

גודמן (מימין) עם ארי פולמן ודוד פולונסקי בפסטיבל קאן (צילום: רויטרס)

בכנס "זמן דיגיטלי" של חברת מנטור שייערך ב-22 בדצמבר בבית ציוני אמריקה, גודמן והמאייר דוד פולונסקי יפרטו את תהליכי העבודה על הסרט, שהפקתו ארכה קרוב לארבע שנים. וכפי שמתברר, לא מדובר היה בתהליך פשוט.

ואלס עם ארי

גודמן בן ה-32 הצטרף לפרויקט ביחד עם פולונסקי כשבמאי הסרט, ארי פולמן, החזיק כבר גרסת וידאו בת 96 דקות של הראיונות שהיוו את הבסיס לסרט. "כאן בעצם אני ודוד נכנסנו לתמונה", מספר גודמן. "עשינו ישיבות סטוריבורד ובעצם התחלנו לתכנן כיצד הסרט הולך להראות. איפה נשים ראשים מדברים, איפה שחזור, איפה פנטזיה. לארי היו רעיונות די ברורים של מה הוא רוצה, אבל הוא היה מאוד פתוח לרעיונות חדשים וזה מה שכיף בעבודה איתו. הרבה דברים התפתחו בפגישות האלה.

"ואלס עם באשיר", גרסת הסטוריבורד (איורים: דוד פולונסקי)

"השלב הבא היה לעשות מזה אנימטיק, שזה בעצם סקיצה של האנימציה (גרסת הוידאו של הסטוריבורד - ד.ע.). האנימטיק נתן לנו בעצם דרך לראות את הסרט, כי הפקה של אנימציה זה דבר מאוד מורכב. אז אמנם מדובר בסקיצה בסיסית, אבל זה כן מאפשר לך להרגיש עם הקולנוע עובד או לא עובד, אם הדרמה עובדת או לא עובדת, וזה דברים שהרבה יותר קל לתקן בשלב הזה מאשר באנימציה מלאה.

"בישיבות הסטוריבורד תכננו איך הסרט הולך להראות"

"בסופו של דבר הגענו למצב שראינו בשיטה הזו את כל הסרט - או ליתר דיוק את אותו וידאו של ארי - בחתיכה אחת. מכאן זה עבר לשלבי העיצוב והאנימציה, כשהצוות שלי כלל עשרה אנימטורים והצוות של דוד כלל ארבעה מאיירים, למרות שלדעתי הוא אייר בעצמו בערך 80 אחוז מהסרט".

כשאתה ודוד פולונסקי עבדתם על הצוד הוויזואלי של הסרט, ניסיתם להישאר כמה שיותר קרובים לראיונות המצולמים?

"בהתחלה ניסינו לבדוק כל מיני כיוונים יותר סוריאליסטיים, יותר מוקצנים, וארי תמיד ניסה להחזיר אותנו לגבולות הריאליזם. בסופו של דבר כל הראיונות מאוד מבוססים על הצילומים המקוריים, הם לא מצויירים על הוידאו - אנחנו כל הזמן נאבקים בשמועה הזו – אבל הוידאו כן שימש כנקודת התייחסות בשביל להבין את הדמות. כלומר, הדמויות בצילומים באמת זזו ככה ובאמת דיברו ככה".

דע את עצמך

כפי שכל אחד שראה את "ואלס עם באשיר" יוכל להעיד, האנימציה בסרט רחוקה מלהיות סטנדרטית. השימוש בטכניקת הקאט-אאוט, שמאפשרת את התנועה של כל חלק בדמות המאויירת והעניקה לסרט את סגנונו הוויזואלי הייחודי, נבעה בראש ובראשונה משיקולים תקציביים. אבל לדידו של גודמן, הדבר לא פגע בסרט, אלא להיפך.

דמותו המאויירת של שמואל פרנקל מפורקת לחלקיה (איור: דוד פולונסקי)

"זה התחיל מהיבט פרקטי - איך לייצר את זה בכלים שיש לנו", מבהיר גודמן. "אולם בסופו של דבר ניסינו לנצל את הנכות שלנו לטובתנו, זאת אומרת לייצר משהו שהוא קצת שונה. היה לנו ברור מההתחלה שאין טעם לנסות להרים הפקה עם 200-300. אז אתה מנסה לראות איך אפשר לעשות את זה באמצעים שעומדים לרשותך ומשם לפתח את זה הלאה. הניסיון הזה הוביל לתוצר שהוא שונה מבחינה סגנונית, וזה בפירוש עזר לנו.

פרנקל, בדגש על פירוק כפות הידיים לחלקי האנימציה הבסיסיים שלהן

"יש הרבה מאוד סרטים שמנסים להיות כמו משהו אחר. למשל, הרבה סרטי תלת מימד מנסים להיות כמו פיקסאר. העניין הוא שלפיקסאר יש 60 מיליון דולר לסרט, והם משתמשים בכסף הזה. אז אם אין לך משאבים להיות פיקסאר, אל תנסה להיות פיקסאר, תנסה להיות מה שאתה. אם אתה תנסה להרים סרט של 60 מיליון דולר בשני מיליון דולר, אתה תיכשל. אז אתה יוצר משהו אחר, משהו שכן בודק את הגבולות במסגרת היכולות שלך, ומנסה להגיע לאיכות הגבוהה ביותר במסגרת המשאבים שעומדים לרשותך".

אתה נתקל בדברים האלה בעבודה שלך מול סטודנטים, כמורה בבצלאל?

"סטודנטים תמיד מנסים לקפוץ גבוה מדי, בשביל זה הם שם. כשאתה סטודנט, אני באמת מאמין שזה התפקיד שלך, לבדוק את הגבולות שלך ואיפה אתה יכול לעבור אותם. אבל החוכמה היא לא להביא את עצמך למצב שאתה מתחיל פרויקט שאין לך שום סיכוי לסיים. ברגע שאתה הולך רחוק מדי, אין לך הרבה סיכוי לסיים, והמטרה היא בסופו של דבר להצליח. הפתרונות תמיד קיימים, צריך פשוט לחפש אותם".

אתה מנסה להבהיר את זה גם לתלמידים שלך?

"כן. תשמע, בתור סטודנט תמיד הייתי לוקח על עצמי פרויקטים שלא היה לי סיכוי לסיים ואיכשהו הצלחתי לסיים אותם. אבל הרבה פעמים אני כן אומר לסטודנטים לנסות למצוא את הדרך להשיג את אותו אפקט אבל תצריך מהם הרבה פחות משאבים.

"הרבה פעמים, וזה בעיני אחד הדברים המאתגרים בעבודה הזו, יש הרבה יותר מדרך אחת לתאר משהו ולגרום לצופה להרגיש משהו. ולא תמיד הדרך הפומפוזית של ה-20 מיליון אפקטים והסיבובים של המצלמה מסביב לדמות היא הפיתרון הנכון. לפעמים יש פיתרון שהוא פשוט יותר אבל אפקטיבי באותה מידה, והרעיון הוא באמת לדעת מתי לעשות את המקסימום, להשתולל ולהשקיע, ומתי לא".

בעבודה על "ואלס עם באשיר" נתקלת במצבים שרצית להשיג משהו והוא פשוט היה גדול מדי?

"תראה, הגענו לאן שרצינו להגיע. תמיד היה אפשר עוד, והיו הרבה דיונים על זה. אחד התפקידים העיקריים של דוד היה להרגיע את ארי ואותי. היינו יושבים על איזו סצנה פשוטה, הוא היה הולך לרגע לשירותים וכשהוא היה חוזר כבר היו פיצוצים, מסוקים ומטולי RPG שיורים מכל כיוון, והוא היה אומר 'מה עשיתם, משוגעים? תורידו את זה'.

"ואלס עם באשיר". תמיד אפשר להוסיף עוד (איור: דוד פולונסקי)

"בסוף אתה מבין שיש מקומות שבהם לא צריך את המקסימום, כי זה ידרוש חודש עבודה במקום ארבעה ימים. אם היינו מנסים להביא את כל האפקטים שרצינו, יש סיכוי טוב שלא היינו מסיימים. היו כמה ויתורים לאורך הדרך, אבל אני מאמין שאלה דברים שקורים גם בהפקות רגילות. בסוף זה תמיד עניין של תקציב".

כן, אבל להרבה אנשים זה לא נראה ברור מאליו שגם באנימציה האפקטים האלו משפיעים על עלות הסרט.

"לפעמים זה אפילו הפוך: ארי למשל מאוד אוהב שהמצלמה מסתובבת 30 מעלות מסביב לדמויות. באנימציה זה כמעט בלתי אפשרי. ארי היה צריך ללמוד את המגבלות של התחום כי הוא לא בא מתוך אנימציה, כי ההבדל הוא בעצם בין שלושה ימי עבודה של אנימטור לשלושה שבועות".

אתה מרגיש שאנשים מחוץ לתחום באמת לא מבינים מה כרוך בזה?

"כן. הרבה פעמים יש לאנשים קשיים להבין במה זה כרוך. הרבה פעמים הם מסתכלים במובנים של מאסה, של 'תספק לי ככה וככה דקות'.

בגלל

זה כמעט בלתי אפשרי לייצר סדרת אינמציה בארץ, כמו שלהפקות לייב קשה להתחרות מול ריאליטי.

"בסדרת ריאליטי אתם שם כמה מצלמות ויש לך מאה פרקים במכה. לייצר דרמה, גם דרמה מצולמת, זה השקעה: תסריטים, שחקנים, סטים, תאורה. באנימציה זה הרבה יותר מורכב - אתה צריך לצייר את כל הדברים האלה. היום כבר יותר מבינים במה זה כרוך, אבל עדיין יש קשיים להרים תקציבים להפקות גדולות. אני מקווה שזה ישתנה. למעשה, אני מאמין שזה ישתנה".