הקדימו את זמנם

"במובן מסוים, זה סרט עצוב", אומר המוזיקאי והגיטריסט שלמה מזרחי, לאחר שצפה בסרט התיעודי על להקתו לשעבר, "הבמה החשמלית". "אתה רואה ארבעה אנשים כל כך מוכשרים, שאפילו לא השאירו זכר שנקרא תקליט. אני מכיר הרבה מוזיקאים שיכולים להגיד שהקדימו את זמנם, אבל לנו יש הוכחות".

את ההוכחות עליהם מדבר מזרחי תוכלו לראות הערב (א', 21:40) בערוץ הראשון, במסגרת רצועת "הסיפור האמיתי". הסרט, שנקרא "הבמה החשמלית - אגדת רוקנ'רול", בוים על ידי ניסים מוסק. מוסק חזר אחורה בזמן לסוף שנות השישים, לשכונות הירושלמיות מהן הגיעו חברי הלהקה ולאיחוד ההיסטורי של החברים, שנערך בקיץ האחרון במועדון "הצוללת הצהובה" בירושלים. זו היתה הפעם הראשונה שחברי הלהקה הופיע על אותה הבמה מאז 72' ולמופע המרגש התארחו גם ברי סחרוף ושאנן סטריט.

אין ספק שהלהקה, והרוקנ'רול שהיא יצרה בירושלים, היו יוצאי דופן. "העיר הייתה אז בירת ההיפים העולמית בעיניי, יותר מסאן פרנסיסקו", נזכר מזרחי. "היינו עם חבורה של אמריקאים והיינו חלק מזה. לפני שהכרתי את הנדריקס, קניתי כבר את הגיטרה שלו. התחלנו לשמוע הנדריקס וידענו שיש דברים כמו שאנחנו עושים. רצינו לעשות רק מוזיקה וזה היה קסם".

"אנשים בלהקה באו מרקע מאוד קשה. כולם היו אוטודידקטים, למדו לנגן לבד, בלי עזרת מורה וישבו כל היום על המוזיקה, כלומר תן לנו רק לנגן ולהיות מסטולים מהנגינה. זה פספוס, אבל זה לא מטריד אותי יותר מדי, כי אני עושה מוזיקה והגיטרה היא המערבולות הכי גדולה ביקום שלי. המשכתי לנגן והפקתי מופעים ואנשים למדו ממני. אני מאמין שמה שהיה - היה.

"אני מרגיש טוב, אבל בוא נאמר שחבל לי", מוסיף מזרחי, שהפך לחבר היחידי בלהקה שהמשיך בקריירה המוזיקלית ומאחוריו עבר מפואר של נגינה וכתיבה. "נפגשנו שוב וגם מהמפגש הזה

לא יצא תקליט. אני רצתי לעיריית ירושלים, ולקרן לירושלים ונפגשתי עם אנשים, אבל ללא תמיכת כספית. אני אוהב את האנשים האלה בלהקה, הם טובים ומוכשרים. אבל בזה תם הפרק של הבמה החשמלית, עוד איחוד לא יהיה וזה מונח על מדפי ההיסטוריה, ואולי גם טוב שכך".