בחזרה לבאדנהיים

שלושה עשורים אחרי שנכתבה, ממשיכה יצירתו של אהרון אפלפלד, "באדנהיים עיר נופש", להדהד ומהווה השראה גם ליוצרים זרים. סיפורו של אפלפלד, על הבורגנות היהודית שמתקבצת ערב מלחמת העולם השנייה בעיר הנופש הגרמנית ומתעלמת לחלוטין מסימני הפורענות שנותנים אותותיהם, עוררה את סקרנותו של הבמאי הפולני פיוטר שאלשה, שהחליט לעבד את הנובלה למחזה.

בימים אלה עובד שאלשה באוסטריה על טיוטה אחרונה של המחזה וההפקה, קופרודוקציה בין תיאטרון היידישפיל מישראל, תיאטרון Slaski מהעיר קטוביץ' בפולין ותיאטרון Akcent מוינה שבאוסטריה, תיכנס לשלב החזרות בחודש ספטמבר 2009. הבכורה העולמית של ההצגה תעלה בקטוביץ' בחודש אוקטובר ומיד לאחר מכן תיערך בכורה נוספת בתל אביב.

מדובר בהפקה תלת לשונית שגיבוריה ידברו ביידיש, פולנית וגרמנית. ההפקה נתמכת על ידי משרד החוץ האוסטרי, משרד התרבות הפולני והאיחוד האירופי.

"קראתי את הספר של אהרון אפלפלד לפני שלוש שנים והוא המם אותי", אומר שאלשה. "אפלפלד הוא אחד הכותבים הגדולים שקראתי והנובלה הזו היא ספרות אדירה, שנוגעת בשואה באמצעים אינטלקטואלים. מצאתי בה את מה שקיים בעיבוד הקולנועי של דה סיקה ל'הגן של פינצי-קונטיני' או 'מר קליין' של ז'וזף לוסי. כל אלה הן יצירות שמדברות על הברוטאליות בלי להראות ולו טיפה אחת של דם. זה לא 'הפסנתרן' ולא 'רשימת שינדלר', אלא מסע אל נבכי התודעה".

שנתיים לאחר שקרא את ספרו של אפלפלד לראשונה, פנה אל שאלשה - שעובד מזה למעלה מעשרים שנה באוסטריה - נספח התרבות האוסטרי בקונסוליה בקרקוב והציע לו מלגה שתאפשר לו לעבד את הספר למחזה. "במהלך השנה האחרונה שבה עבדתי על המחזה, נפגשתי פעמיים עם אהרון אפלפלד, שקיבל את היוזמה בזרועות פתוחות", אומר שאלשה. "דעתו חשובה לי ומלבד המפגשים אנחנו גם מדברים בטלפון על הפרויקט. הוא איש מקסים. נפלא לעבד יצירה ספרותית שהיוצר שלה נגיש. זה מאפשר לי לרדת לעומקי היצירה ולהבין את הניואנסים שלה".

שאלשה היה זה שהציע להפוך את הפרויקט לבינלאומי. "חשבתי שיהיה רעיון טוב לשלב בהפקה שחקנים פולנים, גרמנים וישראלים, כי גיבורי הספר והתוכן עצמו מתייחסים לגרמניה, פולין והעולם היהודי", אומר שאלשה. הפנייה הטבעית, לדבריו, היתה לשמואל עצמון, מנהל תיאטרון היידישפיל, שם ביים לפני שנתיים את המחזה המוזיקלי "האחיות פארי" בתל אביב.

שאלשה לא ראה את ההפקה התיאטרונית המוזיקלית המצוינת "באדנהיים 1939", שעלתה על במת תיאטרון הקאמרי של תל אביב בדיוק לפני שנתיים. את הנרטיב הטקסטואלי ערך אז ערן בניאל למוזיקה שהלחין גיל שוחט, שגם ניצח על ההפקה, בה היו שותפים תיאטרון הקאמרי, קבוצת תיאטרון קליפה והתזמורת הקאמרית הישראלית.

"אפלפלד הראה לי 3 דקות מההפקה, אבל למען האמת, אני בדרך כלל מעדיף לבוא לפרויקטים חדשים נקי, בלי להיות מושפע מפרשנויות קודמות", אומר שאלשה.

הבמאי הפולני, שמתגורר מזה יותר משני עשורים באוסטריה, עוסק במקביל לעשייתו התיאטרונית גם בהפקות קולנועיות דוקומנטריות, רבות מהן בנושאים הקשורים לשואה וליהדות. לאורך השנים, ביים הפקות שעסקו בחיי היומיום בגטו ורשה, בחיי היהודים בוינה ובסיפורים מטרזינשטט.

"זה נושא מאד חשוב, תמה שהיא מרכזית בהיסטוריה הכללית וגם ברמה הפרטית, כבן למשפחה יהודית", הוא אומר. בימים אלה מביים שאלשה סרט דוקומנטרי על הכנר הנודע ומייסד התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ברוניסלב הוברמן.