בחרת בי מכולם
לקראת חג החנוכה, ערוץ התרבות של ynet מכתיר את האמנים המובילים שסללו את הדרך לבאים אחריהם. ראשונה ברשימה: קרן פלס, האחראית לצליל השולט כיום במוזיקה הישראלית. ראיון חגיגי על שירים ובישולים. יש גם מתכון
מי אחראי לעיצוב המוזיקה הישראלית הפופולרית של השנים האחרונות? מי מוביל סגנון מצליח ללא נפילה אחת? אלה הסוגיות שמערכת התרבות של ynet העלתה לאחרונה, בנסיון לקבוע מי לדעתנו נושא הלפיד החדש במוזיקה הישראלית ולמה. סיעור המוחות לא נמשך זמן רב מדי: קרן פלס, כמובן, הופיעה בו ראשונה.
למה קרן פלס? בין אם אוהבים אותה או לא, הצעירה המוכשרת מיבניאל חדרה לחיינו והצליחה לעצב בשלוש שנים וחצי האחרונות את המוזיקה הישראלית הקלה כפי שאנחנו מכירים אותה. זה התחיל מאחורי הקלעים, כשכתבה מוזיקה לתיאטרון ואחר כך כשהייתה אחראית ללהיטים הענקיים של מירי מסיקה, "לשם" ו"נובמבר". אחרי שכולם ציפו לשמוע ולראות מי זו שעומדת מאחורי השירים, פרצה פלס עם אלבומה הראשון "אם אלה החיים" והחלה בקריירה המפוארת לה כל כך חיכתה.
גל ההצלחה המשיך עם "ואת" של הראל סקעת, אותו כתבה והלחינה, כמו גם שירים נוספים מאלבום הבכורה שלו, עם סיבוב הופעות, תפקיד בהצגה "הלהקה" וכתיבת שיר הנושא לעונה השישית של "כוכב נולד". השנה הוציאה אלבום שני בשם "מבול" שהפך גם הוא במהרה לאלבום זהב רב להיטים, החלה לשתף פעולה עם בועז מעודה וכתבה את שירו המוצלח "אורח בעולם". עכשיו היא שוב בתיאטרון, הפעם מאחורי הקלעים, עם המוזיקה שכתבה להצגות "הרטיטי את ליבי" של חנוך לוין ו"הנפש הטובה מסצ'ואן" של ברכט.
מספיק לכם? תסלח לנו פלס, ישנם עוד הרבה רגעים ויצירות שהשמטנו.
פלס. עצור או שאני מערבלת (צילום: ירון ברנר)
"הופתעתי", מגיבה פלס בפעם הראשונה על בחירתנו. "אני יכולה להסתכל בארכיון הכתבות שאצל אמא שלי, בעד ונגד הקיום שלי, ולפי זה להבין למה בחרתם בי. אבל האמת היא שממש הופתעתי. אני עוד מרגישה כמו זמרת צעירה ומבטיחה שעומדת לפרוץ".
לא רק זמרת.
"האמת היא שרוב הזמן אני מאחורי הקלעים ולא על הבמה. השבוע חוויתי את השוני בין השניים בצורה חזקה: הייתי בקהל בהצגה לה כתבתי את המוזיקה ועל הבמה שרו. רציתי לתקן משהו ולא יכולתי. פתאום הבנתי את החרדות של החברים שלי כשהם רואים אותי על הבמה ורוצים לתקן. יש גם פער בין זו שמחייכת למצלמה ובין זו שעד לפני שנייה הייתה עצבנית מאחורי הקלעים. זה פער גדול שלא כל כך קל לי להסביר אותו. גם לאנשים שקרובים לי, אנשים שעוסקים במוזיקה, קשה לי להסביר. אולי מהפער הזה הגעתם אליי".
ואם הייתי מבקש ממך לסכם את שלוש השנים האחרונות במילה אחת?
פלס לוקחת נשימה ואומרת :"עבודה, אולי. כל הזמן התכוננתי ליום שבו אתחיל לעבוד בעבודה שלי ואני כבר כמה שנים ממש עובדת בה. זה לא איזה מגדל שן שאתה יושב בו ומתפנן, זו ממש עבודה ויש הרבה רגעים לא מעניינים ודי מדכאים".
מסיקות מסקנה
מהיום הראשון בו הפציעה פלס (29) לראשונה, היא חטפה ממבקרים מוזיקליים על ימין ועל שמאל. לצד כל התארים והסופרלטיבים, הגדירו את פלס גם כמשעממת וכזו שהפכה את המוזיקה הישראלית הפופולרית לממוחזרת. התקשורת צירפה את מסיקה, פלס, איה כורם ואפילו אריק ברמן יחד לגוף אחד, תחת השם "המסיקות", כנושאי הדגל הגלגלצי השבלוני מבית הספר רימון, כשפלס מנהיגה אותם בגבורה.
שירה של פלס, "מבול", עוסק ברובו בשצף הביקורות שספגה בשלוש השנים האחרונות. גם שהגענו לביתה, ענתה פלס לאותן הגדרות בקריצה. היא סיפרה שכמעט בכל לילה היא נכנסת לחדר המוזיקה שלה, מנגנת, כותבת ושרה כל הלילה. לשאלה אם היא לא עושה רעש לשכנים, השיבה בשלילה. "למזלם אני עושה מוזיקה 'שקטה ומתוקה'".
"בדרך כלל כותבים על הלבוש שלי שהוא 'זוועה'", היא מגיבה לביקורות. "לפעמים גם כותבים על המוזיקה, אבל רוב ההערות הן על צו האופנה. למרות שבחיים אני חושבת שאני מתלבשת נחמד".
וטוקבקים את קוראת?
"אני קוראת נבחרים, אם יש 100, אז אני קוראת חמישה שנראה לי שיש משהו טוב בפנים".
את לא עוברת על אלה הרעים.
"לא, אני לא מעוניינת לפגוש אותם. כבר קראתי כמה שלימדו אותי שלא צריך".
אבל לצד הביקורות המאכזבות, לפלס עשו הרבה כבוד. מלבד תארים כמו זמרת, אמן, תגלית ושיר השנה במצעדים השנתיים (ואם לא זכתה בהם אישית, זכו בהם שירים שכתבה למסיקה וסקעת), פלס גם קיבלה לפני כשנתיים את פרס שר התרבות ליוצר בתחילת הדרך. "הרגע לפני מפחיד יותר מהרגע עצמו", מספרת פלס על התארים. "כשזכיתי אצלכם ב'זמרת השנה', זו הייתה נשימה לרווחה. כל כך הרבה מתעסקים ברגע לפני מאשר ברגע עצמו, בשאלה האם אתה 'הכי' וכולם מתעסקים בזה. ברגע שאני מקבלת את האישור, זה מקל עליי ואפשר להמשיך לחיות. לוקח לי כמה חודשים להבין שאנשים טרחו והצביעו בשבילי. אני לא מודעת, חוסר ביטחון מחריד".
באמת או בצחוק?
"נראה לך בצחוק?"
אז מאיפה זה בא?
"ממשהו מאוד בסיסי שטבוע בי. מהרבה שנים של ניסיון של כשל. הרבה שנים ניסיתי ולא רצו להחתים אותי. רק בגיל 26 הצלחתי להוציא החוצה את היצירות שלי ותחשוב שמגיל 18 אני מחפשת את זה. רציתי להיות אביב גפן, שבגיל 19 היו לו 15 דיסקים. לאט לאט הבנתי שאצלי זה יהיה קצת יותר מאוחר".
אבל השלמת עם זה.
"כן, אבל גם יש לי כל הזמן מין מלחמה פנימית על ההאדרה שעושים למקצוע כמו זמר או שחקן. זה באמת מקצוע שאמור לגרום לאנשים להרגיש, יש בו רוח והשראה. יש פער גדול בין זה לבין הכוכבנות ושם אני מתנדנדת. אני חייבת להודות שיש לי את התכונה הזו, שכשאני רואה מצלמה, אני מאוד שמחה. כשאני רואה את עצמי בעיתון, אם לא כתבו שאני 'זוועה', אז אני שמחה. יש לי אגו כלשהו, אבל לפעמים אני ממש ההיפך המוחלט, אני ממש לא רוצה מזה כלום".
מתחברת לשוֹנה
"המון המון המון", עונה פלס על השאלה כמה חומרים היא מקבלת בחודש אחד מאמנים שחושקים בשיתוף פעולה איתה. "היה לי חיבור מאוד חזק עם שלושה אמנים עד עכשיו: מירי, הראל ובועז מעודה, שלא מזמן נתתי לו עוד שיר לאלבום. יש קליק, כמו בין גברים לנשים. יש זמרים שנפגשתי איתם עשרות פעמים והייתי בטוחה שזה יקרה בינינו וזה לא התחבר ואני לא יודעת ממש להסביר את זה. כשיש שמחה והתרגשות, אני רואה את זה.
את הלהיט למעודה כתבה בתאילנד (צילום: ענת מוסברג)
"את השיר 'אורח בעולם' שרתי לבועז בטלפון כשהייתי בתאילנד, כתבתי את זה שם. הייתי בחופשה ויכולתי לכתוב והוא התלהב מיד. ידעתי שזה זה. יש גם כאלה שבא לי לכתוב איתם ואני לא יודעת איך לעשות את זה, לא יודעת מתי אני מוצאת זמן. זה נהיה יותר ויותר מסובך, במיוחד כשאני מקבלת חומרים ממישהי דומה לי מוזיקלית. אפילו אם היא מדהימה, קשה לי להפריד ביני לבינה. אני מתחברת לאלה שהם ממש שונים ממני".
את אומרת שאת מקבלת דברים של זמרות שדומות לך.
"כן, קצת".
אני מתאר לעצמי שאותן זמרות נשמעות כמו שהן נשמעות, כנראה בגללך.
"לא חשבתי על זה ככה".
ואת מקשיבה לכל מה שאת מקבלת?
"כן, אבל לפעמים אני מקשיבה לשיר אחד ואני כבר מבינה שזה לא יתחבר".
בימים אלה פלס כבר עובדת, כותבת ומתכננת אלבום שלישי שכנראה, אם הכל ימשיך באותו הקצב, ייצא כבר בשנה הבאה. "תכננתי לחכות המון זמן בין האלבום השני והשלישי", היא אומרת, "אבל פתאום נכתבו כמה שירים שעשו לי טוב על הנשמה ואני לא אצליח להתאפק יותר מדי".
יש לך לפעמים חששות של תאריך תפוגה?
"לא. בתיאטרון, למשל, אני חושבת שאין דבר כזה. בגיל שישים עוד אוכל לכתוב לשם וגם יכבדו אותי נורא", היא צוחקת. "אני אהיה זו שכותבת את המוזיקה להצגה ולא המוזיקה שכולם מכירים. אתמול מישהי בהצגה שאלה: 'מי המוזיקאית שכתבה את המוזיקה?' אז מישהו אמר לה: 'ההיא מגלגלצ'. מה שרע זה אף פעם לא התואר, אלא הטון. אז זה לא יהיה שם כשאני אהיה בת שישים וזה יהיה נחמד".
גיל שישים זה עוד הרבה זמן, איפה תהיי בעוד עשר שנים?
"בטח אעשה את אותם הדברים. אני חושבת שאני כל הזמן אבדוק שאני מרוצה מעצמי. שאני לא מתעצלת ושיש לי עדיין אמביציה. עד אותו יום, עד הרגע הזה ש'הוכחתי לעולם', אני עדיין צריכה לדחוף את עצמי כל הזמן, כי תמיד יש לך לאן לגדול, במיוחד שאתה מוכר. תמיד צריך להציע ולפעול בעצמך, אם אמשיך לפעול בעצמי וגם לייצר את התוכן, אני לא רואה סיבה שלא אהיה מאושרת".
