שתף קטע נבחר
 

"היה אמור להיות פה עושר גדול"

בראיון פרידה מניהולו האמנותי של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, דניאלה מיכאלי אומרת שלא הספיקה להוביל את השינוי שרצתה בארבע השנים האחרונות ומתייחסת למאורעות שהובילו לדחיית הפסטיבל וכמעט לביטולו

אחרי ארבע שנים בתפקיד נפרדת דניאלה מיכאלי מניהולו האמנותי של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. בשנתה הראשונה בתפקיד ירד גשם. בשנה השנייה פרצה מלחמת לבנון והצפון בער. בשנה השלישית היתה הפוגה, אבל הדי המלחמה עדיין הדהדו.

 

בשנה הרביעית פרצו בעכו מהומות בין תושבים יהודים וערבים שהובילו להחלטה נחרצת של ראש העירייה שמעון לנקרי לדחות את הפסטיבל. מיכאלי ואמני הפסטיבל התנגדו להחלטת ראש העיר, שרבים הגדירו כפוליטית. היא עצמה חתמה על עצומה שהזהירה כי אם יבוטל הפסטיבל, כפי שנעשה לאחר מאורעות אוקטובר 2000, שיקום ההריסות ייקח שנים.


המהומות בעכו. שיקום ההריסות ייקח שנים (צילום: חגי אהרון)

 

בראיון ל-ynet היא מודה שארבע שנים בתפקיד לא אפשרו לה את הזמן להוביל שינוי. "המחויבות הראשונה שלי, אני מודה, היתה כלפי היוצרים והיצירה, כי זה המקצוע שלי ובשבילי זה היה לב העניין. אותם רציתי לקדם, לטפח ולהנכיח", היא אומרת. "אני מרגישה שלא נתתי מספיק את הדעת ותשומת הלב לשאלה איך יוצרים אינטגרציה עם העיר ומה שקרה כעת הציף את כל סימני השאלה".

 

תמיד מדברים על התעלמות המדינה מצרכיה הייחודיים של עכו כעיר מעורבת אבל עושה רושם שגם הפסטיבל תורם את חלקו בכך שהוא משאיר את עכו כעיר מחוץ לכתליו.

 

"זה נכון שבמשך שנים פסטיבל עכו התארח בעיר ולא היה אזרח כמו שטען עתי ציטרון, המנהל האמנותי שקדם לי. זה חטא? זה פשע? זו טעות? העיר הרי נבנתה ונהנתה מזה. העובדה היא שהסוחרים פה הצרו מאוד על ביטול הפסטיבל. אני שואלת האם פסטיבל אדינבורו נעשה עבור תושבי אדינבורו? ממש לא. הם בדרך כלל בורחים מהעיר בתקופת הפסטיבל".

 

סקוטלנד היא לא ישראל ועכו אינה אדינבורו.

 

מאיזו בחינה?

 

מבחינת הצרכים. הרי זה לא עוד פסטיבל פרינג' שמתקיים בארץ.

 

"שוב אני אומרת, הסיסמה שעתי תבע נהדרת אבל מה המשמעות שלה ואיך מיישמים אותה, זה עניין תהליכי. אני מרגישה שעשיתי טיפה בים. ארבע שנים זה לא מספיק. אני מאמינה בעשייה לעומק ובשביל לשנות באמת, צריך שותפים. אני אתן דוגמה, בשנה האחרונה רציתי להיפגש עם תלמידים ומורים בבית הספר התיכון בעיר שמפעיל מגמת אמנות. רציתי שהם לא רק יגיעו לראות הצגות בפסטיבל אלא יקיימו איתנו דיאלוג. זה התמסמס למרות שפניתי כמה וכמה פעמים. זה כנראה לא היה מספיק חשוב להנהלת בית הספר.


"עכו על הגובה". לפחות זו התחלה (צילום: מרב יודילוביץ')

 

"דיברנו המון על הקשר עם העיר החדשה ועשינו מעט מדי. אני לא גאה בזה, אבל זו התחלה. הגיתי את 'עכו על הגובה', פרויקט שלימד בני נוער יהודים וערבים ללכת על קביים ושולב בתוך הפסטיבל כמיצג חוצות. אנחנו רוצים להניק אבל את מי אנחנו מניקים אם ערבים ויהודים בעיר לא משתפים פעולה".

 

עיר בלי פסטיבל, פסטיבל בלי עיר

בשנה הבאה יחגוג פסטיבל עכו 30 שנה להיווסדו ואחרי שלושה עשורים של פעילות, קשה שלא לחוש אי נוחות מול תשובתה של מיכאלי. "כמה מתושבי עכו רוכשים כרטיסים?" היא מגלגלת שאלה ועונה עליה, "מעט. זה גם מה שראש העייריה אומר כשכל העולם בא אליו בטענות לגבי אירועי הפתיחה של הפסטיבל שהוא מקיים מדי שנה עם אמנים כמו ריטה. גם לי נעמדו מזה בהתחלה האזניים כיוון שמדובר באירוע שבתקציב שלו יכולנו לעשות הרבה, אבל עם הזמן הבנתי. ראש העיר אומר שהפסטיבל הוא חגיגה של עכו אבל עכואים לא באים לאולמות אלא לאירועי החוצות, אז צריך לתת להם מתנה וזה האירועים האלה".

 

אבל לא מדובר באירוע פתוח לכל תושבי עכו אלא למוזמנים שהם בדרך כלל המקורבים.

 

"יכול להיות אבל צריך לזכור, מהי מטרת הפסטיבל? איך הופכים את אנשי עכו לחלק ממנו? תראי, יש לי פה חבר, אינטלקטואל אמיתי שחי ויוצר בעכו, שאומר בריש גלי שפסטיבל עכו לא צריך להיות פה. הוא טוען שכיוון שמדובר בפסטיבל אחר, אמנותי במהותו, הוא זקוק לעיר ועכו היא לא עיר. שאלתי אותו, 'מה עם מטרות כמו בניה של קהל עתידי?' והוא ענה שזה לא תפקידה של האמנות. 'אמנות נעשית לשם עשייתה בלי להצטדק ומטבעה היא אליטיסטית', הוא אמר. זה לגיטימי בעיני, כל עוד אתה ער לפעולות הנוספות שאתה עושה.

 

"ברור שלכאורה היה יותר טבעי לעשות פה פסטיבל מוזיקה. זה יותר קומוניקטיבי, פונה ליותר אנשים, אין במוזיקה בעיה של שפה. אפשר להגיע למסקנה שזה לא מתאים פה אבל אני לא מאמינה בזה. אני שואלת איך אני יכולה לענות אמנותית על שאלות כמו חיבור בין העיר העתיקה לעיר הישנה בעכו, האם אפשר בכלל לחבר בין השתיים כשבחיים הן לא מתחברות. אחרי המהומות אמרו לנו פה אנשים שקיום הפסטיבל במועדו, משמעותו שאנחנו נותנים פרס לערבים ומענישים את יהודים. אז על מה אנחנו מדברים?"

 

פחות, אבל מלא

כשהמהומות שככו התלבטו בעירייה ביחד עם האמנים האם לוותר על קיומו של הפסטיבל השנה או למצוא אלטרנטיבות. בין הרעיונות שעלו היה להעלות את הפקות התחרות כמיני פסטיבל שייפרש על פני מספר סופי שבוע. ההחלטה שהתקבלה היתה לדחות את הפסטיבל לחופשת החנוכה.

 

"אין ספק שיש לזה מחיר אבל אני שמחה שמימשנו את הפסטיבל ובסופו של יום נרשמה תפוסה מלאה באולמות, גם אם מדובר רק בחצי מכמות ההרצות המתוכננות", אומרת מיכאלי. "אני מאוד מקווה שיהיה מי שיקלוט את ההצגות בחוץ. חבל לי מאוד על מופעי החוצות. היה אמור להיות פה עושר גדול עם הרבה קבוצות מחו"ל שאמורות היו להגיע. חשבתי שבשנתי האחרונה בתפקיד אוכל להשוויץ עם החגיגה הזו, וזה לא קרה".

 

מה לדעתך נקודות החולשה של הפסטיבל?

 

"לחמתי בארבע השנים האלה על קשר של שותפות בין המערך ההפקתי לאמנותי, ואני חושבת שזה לא הושג מספיק. נתקלתי בקשיים כשניסיתי לצאת מאולמות האבירים, למצוא חללים מיוחדים, לעשות את מה שהפסטיבל הזה מכוון אליו -

הפקות של תיאטרון אחר באמת שחושב על הלא מובן והלא קונבנציונלי. הייתי רוצה שהמערך ההפקתי יהיה איתי בהרפתקה.

 

"זה בלתי אפשרי שברגע האחרון מודיעים לאמנים כלאחר יד שהם עוברים מאולם כזה לאולם אחר וכשהם מבקשים עוד יומיים של חזרות במקום, אומרים להם לא. בלתי אפשרי שאמנים לא יוכלו לעלות לעכו כי אין להם לינה או הסעות. המאבקים הקטנים האלה מתישים. אני מבינה שיש בעיה כספית, אבל נדמה לי שהפסטיבל הלך והצטמצם לתוך הגנים כשהחלום הוא להקיף את העיר, לתת לאמנים להסתובב בכולה. אני מקווה שמוני יוסף וסמדר יערון יצליחו לעשות את זה".

 

עד כמה זה פסטיבל לתיאטרון אחר?

 

"את צודקת. מה זה אומר, פסטיבל עכו? האם זה אוקסימורון כשמגדירים אותו כאלטרנטיבי ומחפש דרך? תיאטרון ניסיוני, אחר, הוא מעצם שמו לא פסטיבל פופוליסטי. הוא כן צריך להיות בעכו, בחללים המיוחדים שלה ובאווירת העיר שנותנת השראה וערך מוסף גם ליוצרים, אבל הוא חייב חופש פעולה. הפוטנציאל של עכו אינסופי אבל בסופו של יום, ידינו מוגבלות. כשפונים אלי בהצעה לאופרה או הפקה גדולה, אני צריכה להבהיר שהתמיכה המקסימלית בכל פרויקט היא עד 50 אלף שקל והשנה גם זה לא היה. מצאתי את עצמי בהרבה מקרים מצמצמת ליוצרים את החלומות במקום להגשים אותם".

 

למה בעצם את הולכת?

 

"כי נגמרה הארכת הקדנציה שלי. לפני שנה הרגשתי שלא הספיק לי ולא מיציתי. עכשיו אני מאמינה שזה נכון להעביר את זה הלאה. הפסטיבל צריך כל הזמן להשתנות וזה אומר גם מבחינת כוח האדם. זה צריך היה להיות כלל גם בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי בעיני. רוטציה היא דבר חשוב".

 

מה בעיניך חשיבותו המרכזית של פסטיבל עכו?

 

"אם מדברים על סוגה עלית, זו העלית של העלית. לא כי הוא מציג את הדברים הכי טובים, אלא כיוון שהוא נקי מפניות. אין לו קהל יעד מוגדר מראש, הוא לא פועל משיקולים של רייטינג, כוכבים או אפקטיביות. רק ככה צומחת תרבות. זה כמו מדע. אם מדענים היו יודעים מראש את התשובה לשאלות שהם חוקרים, הם לא היו יוצאים לדרך. עכו היא הצלוחית שעליה מפתחים את השמרים לתרופות כמו פניצילין. מפה זה צומח. הקהל שמגיע לעכו פתוח ומבין שמדובר באמנות ניסיונית. זה חייב להדהד לעולם התרבות שלנו, לצרכנים וגם ליוצרים".

 

ארבע השנים הללו השפיעו על האמנות שלך?

 

"עכשיו כשאני מביימת שוב אני מרגישה שמאוד מפחיד לחזור וליצור בעצמך, להיות כל כך חשוף ועירום. הייתי רוצה להיות אנונימית ביצירה. יש בי צד בטוח בעצמי וביכולותיי אבל מנגד יש צד נחבא ובהרבה מובנים ניהול הפסטיבל נתן לי פתח לממש הרבה מהכוחות שלי".

 

מה את מאחלת למנהלים האמנותיים שיבואו אחריך? מה היית רוצה לראות בפסטיבלים הבאים?

 

"אני מאחלת להם שלא יצטרכו לשלם מיסים ויצליחו לפתוח פתחים. הייתי רוצה לראות למשל את תיאטרון א-לאז, שבעיר העתיקה, בקשר יותר הדוק עם הפסטיבל. הייתי רוצה לראות תגובה אמנותית לאירועי יום כיפור בפסטיבלים הבאים מתוך מרחק הזמן".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מיכאלי. חשוב שתהיה רוטציה
צילום: יוהן שגב
לאתר ההטבות
מומלצים