שתף קטע נבחר

ממציא ססמת "כן לזקן": "הפוליטיקה הופרטה"

הרבה לפני "ברק הסחבק" והסלבריטאים שהפכו לפוליטיקאים הייתה בישראל תעמולה אחרת. "בנינו קמפיין סביב בן גוריון ומנהיגותו, היום הפרסומאים מכתיבים למועמדים את העמדות שלהם", סיפר ל-ynet ממציא הסיסמה: "הגידו כן לזקן"

דוד שחם בן 86, מוותיקי הפרסומאים, ומי שהגה את הסיסמה המיתולוגית "הגידו כן לזקן" מימי דוד בן גוריון, מתבונן ממרום שנותיו על בחירות 2009 ומזהה בעיקר חוסר להט, חוסר נאמנות, אידיאולוגיה דלה וקרב שבו תדמית היא חזות הכל.

 

בחירות 2009 ב-ynet: כל הדרך לקלפי

  

שחם מתקשה להבין מתי עברה מערכת הבחירות מזירת קרב של הטובים נגד הרעים, למופע בידור, בו מזגזגים דוגמניות וגנרלים ממפלגה אחת לשנייה. "בעבר סברו כי המפלגות מנגד היו ממש מסוכנות - הייתה ממש מלחמה ביניהן", הוא מסביר, "עם ירידת קרנה של הפוליטיקה והעובדה שפחות חשוב לאנשים להזדהות עם עמדות מסוימות, המפלגות הפכו סוכנויות להעסקת אישים".


אז - הכרזה המיתולוגית  

 

משרדו של שחם נחשב בשנות החמישים והשישים לשם דבר והוא עצמו שימש כפרסומאי של מפא"י, ועבד בצמוד לדוד בן גוריון ולוי אשכול. "היו לנו 50 עובדים ונחשבנו ענקיים", הוא מספר בנוסטלגיה, "היום המשרדים הרציניים כבר מדברים במונחים של מאות".

 

אחד מהערכים המרכזיים שליוו את משרדי הפרסום הייתה הנאמנות, "לא משנה כמה היינו גדולים - אני מעולם לא הייתי חרב להשכיר, כפרסומאי עבדתי רק עם מי שחשבתי שתמכתי בו מבחינה פוליטית. אני לא כמו אותם פרסומאים שעובדים השנה במפלגה אחת ובבחירות הבאות הם באחרת".

 

מאז אותם ימים "הופרטה הפוליטיקה", לדבריו, "מרכזיות האידיאולוגיה נעשתה מטושטשת מאוד. אנשים החלו לשקול בין צומת למרצ המקוטבות כי הבחירה הפכה לשאלה של אפיל. בשנות החמישים והשישים לא היה דבר כזה לומר: עוד לא החלטתי למי להצביע".

 

למרות זאת, לא הכל השתנה, "אז וגם היום - תמיד במסע פרסום של מפלגה יש משהו שמזכיר פרסום מסחרי, אבל בשנים ההם היו הבדלי מצפון שהתבטאו במערכת הבחירות - היה להט אידיאולוגי. לא היו תופעות של אנשים שמציעים את עצמם, כמו עיתונאים ואלופים הבוחרים מפלגה לפי מציע ההצעה הטובה יותר". 

  

שחם מדגיש כי גם אז וגם עכשיו הרבה מאוד מהקמפיינים מבוססים על רגש, "בבחירות של 59' הייתה לאנשים הרגשה שהדברים מתחילים להסתדר, שהארץ נעשית שקטה יותר ביטחונית ו'הגידו כן לזקן' ביטא את הסנטימנט הזה. אפשר לומר שבנינו קמפיין סביב בן גוריון ומנהיגותו". הוא מוסיף, "הייתה צמידות רבה יותר לעמדות הפוליטיות. היום זה נראה כאילו הפרסומאים מכתיבים למועמדים את ההעמדות שלהם לפי מה שניתן למכור".


היום - ברק והפילוסים בארץ נהדרת

 

גם את הסלבריטאים, שלוקחים חלק בקמפיין הבחירות, לא המציאו הפרסומאים של העשור האחרון. לדברי שחם, בעבר נותרו הידוענים בתור קישוט יפה לתעמולה ולכל היותר פעלו מאחורי הקלעים. "במסע הבחירות של 55' ו-59' השתתפו דן בן אמוץ, אורי זוהר וחיים טופול, שלקח חלק פעיל מאוד בדיונים של המפלגה. כלומר, לא מדובר בפטנט חדש, אלא שאז עשו הכל מתוך הזדהות אידיאולוגית לא על רקע מסחרי".

 

ז'קטים לבנים מבליטים את האופי

פרופ' יורם פרי, ראש מכון הרצוג לתקשורת ופוליטיקה באוניברסיטת תל אביב ומחבר הספר Telepopulism media and politics in Israel סבור כי "כשמכניסים לרשימות כל מיני סלבריטיז כמו עיתונאים ושחקנים עוברים לעולם מושגים של מוצר ועיצוב תדמית. זאת בניגוד לעולם האסוציאציות במערכת הבחירות בשנות החמישים והשישים שדיבר במונחים של מלחמה".

 

במהלך השנים הפכה גם האופנה לחלק מהמיתוג הפוליטי, "כניסתו של נתניהו הייתה קפיצת מדרגה מהבחינה הזאת. הוא היה הראשון שהקפיד ללכת גם בקיץ עם ז'קט כדי ליצור דימוי מסוים. היום שמים לב שלבני הולכת עם ז'קטים לבנים כדי להדגיש אולי תכונות אופי מסוימות", הוא אומר.

 

לדבריו, ההבדל הגדול ביותר בין אז לעכשיו הוא שבעשורים הראשונים עסקו ברשימות ורעיונות ואילו היום עוסקים באנשים. איפשהו באמצע הייתה גם כוורת. "בשנות ה-70 גולדה הושמה במרכז וסביבה תאים עם פרצופים בודדים כמו דיין, בצורה של כוורת, אבל הפעם הראשונה שעשו צעד שלם ובמקום רשימה היה אדם אחד מוביל הייתה בתחילת שנות התשעים - העבודה בראשות רבין", הוא מסביר, "מאז אין יותר דיונים בסוערים בוועידות המפלגה על המצע. לא תמיד יש מצע".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"היה להט אידיאולוגי", דוד שחם
באדיבות אתר הכנסת
גם אותו מיתגו. בן גוריון
באדיבות אתר הכנסת
מומלצים