חנוכה – החג הכי פוליטי

שאלות של אמונה

בשבוע האחרון זרמו ל'בית המדרש של הטוקבקים' בכאב ובעליצות, סיפורי חיים ולבטי אמונה באלוהים. קראנו על הרב האלים וחסר החמלה של 'אפיקורס' שהרחיק אותו מחוויות דתיות ומאהבת התורה, ולעומתו, הדוד שהציע ל'אפיקורס' את אותה התורה בערך, אבל המתיקות והחום היפכו לו את החוויה. והכתיבה של 'אפיקורס' עצמה, שמשיבה את האהבה ואפילו בתיאוריה הקשים היא מלאת חן...

שאלנו האם התורה נתנה מהשמיים ומדוע בכלל זו שאלה חשובה, ואני ראיתי בסיפורו של 'אפיקורס' תשובה שנעמה לי – בערבו של יום מתברר כי חוויות האמונה שלנו מעוצבות במידה רבה על ידי אישיותם של מעצביהן ועל ידי מערכת היחסים שלנו איתם. התורה חכמה, עמוקה וניתנת לפרשנויות מרעידות לב. לאמונה עצמה אפשר להציע הרבה נתיבי הסבר והיא יכולה להתקבל על דעתם של אנשים שונים זה מזה. זו אולי משמעותה של הבחירה החופשית. אלא שהבחירה החופשית שלנו כמבוגרים מושפעת במידה רבה מחלב האמונה שינקנו בילדותנו. כיצד נשאו אותנו ה'מיניקות' של חלב התורה, ברכות או בקושי? בחמלה או בסיסמאות מנוכרות? הבחירה החופשית היא על כן בחירה באופי הדיאלוג שאנו מקיימים עם האמונה לה זכינו בילדותנו.

חנוכה בעט לי ברגליים

גם אצלי זה מתחיל בסיפור אישי. בסוף כתה יא עזבתי את בית הספר האורתודוכסי בו למדתי כל חיי. איש לא התאבל על כך. להחלטה לעזוב את בית הספר התלוותה החלטה להוסיף וללמוד תורה וכך זכיתי לפגוש את מו"ר פרופ' חנה ספראי ז"ל ממנה ינקתי תורה במשך שנים רבות וטובות. ב'מכון ליברמן', מכון ללימודי תורה לנשים, התקבצנו חבורה קטנה של נשים ושם זכיתי לראשונה בחיי ללמוד דף גמרא, זה היה אושר גדול. תחושה של התערבות בהיסטוריה.

חנוכה נמצא בשלב המתאים של שנת הלימודים – כבר לא התחלה ועדיין חוויות הלימוד טריות. למדנו את סוגיית 'מאי חנוכה' מהתלמוד הבבלי. והנה היא לפניכם עם כמה פרשנויות ובעיקר שאלות שלא הותירו מנוח:

אז 'מאי חנוכה'? או, למה הצלחתי להפתיע את עצמי? 

אף פעם לא חשבתי שאני תמימה וחסרת חוש ביקורת, גם באותם ימים צעירים הערכתי את עצמי כנערה חושבת וביקורתית, ובכל זאת לראשונה בחיי, ביושבי בשיעור חנוכה של פרופ' ספראי ז"ל, שמעתי ש'נס פך השמן' הוא מסורת מאוחרת שלא מופיעה במסורות קדומות אודות מלחמת החשמונאים. לראשונה גם הבנתי שמבחינה הלכתית אין בפך השמן ה'חתום בחותמו של כהן גדול' שום פתרון לבעיות של טומאה וטהרה (ומלומדי התלמוד שבחבורה מוזמנים לעיין ב'תוספות' שם ד"ה 'שהיה מונח בוחתמו') ולכן אגדת עם לפנינו שהשאלה התרבותית החשובה ביותר ביחס אליה היא מדוע היא נולדה ואלו צרכים תרבותיים-פוליטיים (ובוודאי גם נפשיים) היא משרתת.

בעודי חשה את עוצמת הבעיטה האישית-דתית שחוויתי כשנבעט מחיי הסיפור ההיסטורי של 'נס פך השמן', שאלתי את עצמי למה אני נבהלת, ויותר מדויק, איך יכולתי עד לאותו יום לדבוק בסיפור תמים ופלאי אודות פך קטן שהספיק לשמונה ימים. כיצד אגדה שאינה יכולה להיות מחוברת לעובדות חיים הייתה מונחת בתודעתי כ'פשט פשוט' שאינו דורש בירור, וכיצד העירעור על אגדה זו פתח בפני את שערי החשיבה הביקורתית שהובילו... אלהים יודע לאן. אני עדיין ותמיד בדרך. חברי ב'בית המדרש של הטוקבקים' שערי הפרשנות לאגדה בפניכם.

חנוכה, חנוכה, חג פוליטי כל כך

חנוכה הוא החג הפוליטי ביותר במסורת היהודית; חכמים מול חשמונאים. תומכי הגישה הריבונית והפעילות בהיסטוריה, מול חובשי ספסלי בית המדרש - נציגי תרבות 'יבנה' וקהילות 'בבל'. ומאוחר הרבה יותר – ציונים לגווניהם מול אנטי ציונים ופוסט ציונים. אז 'מאי חנוכה'? תלוי את מי שואלים, תלוי באיזו תקופה ובאיזה אזור גיאוגרפי הוא חי. 'אמור לי איך אתה חוגג את חנוכה ואומר לך מי אתה'.

וכמה מחשבות חריפות שמעלה הסוגיה התלמודית

כל ההרהורים שאעלה כאן כבר הועלו על ידי גדולי הפרשנים והחוקרים. אני רק מסכמת.

ייתכן שהסוגיה התלמודית אודות חנוכה בקשה להקטין את החג ואת משמעות פעלם של החשמונאים. וכל כך למה?

א. ראו כמה קצרה הסוגיה הזו. 'מאי חנוכה?' בקושי חמש שורות של תשובה. האם בקשו החכמים 'להקטין' את מפעלם של החשמונאים לחמש שורות תלמודיות? האם זה מה שהם בקשו ללמד אותנו על המאמץ היהודי להכנס להיסטוריית המלחמות והכיבוש?

ב. למלחמות החשמונאים מוקדשות בסוגיה זו שורה וחצי בקושי, והן מתוארות רק כבדרך אגב, רק על מנת להגיע לסיפור החשוב באמת 'נס פך השמן' – מה מבקש יוצר הסוגיה ללמדנו על מלחמות החשמונאים?

ג. וגם – מה משמעות השאלה 'מאי חנוכה?' האם אנחנו שואלים 'מאי שבת' או 'מאי סוכות'? האם מישהו רצה להודיע לנו שחנוכה הוא חג זניח, חג לא מוכר?

ד. ונקנח בבחירה שלא להקדיש מסכת במשנה לחנוכה (החג היחיד שאין לו מסכת) ולשבץ את חנוכה בסוגיית הדלקת נרות שבת.

החשמונאים יצרו והגדילו את חגיגות הקרב והניצחון, חז"ל ביקשו להקטינן לגודל של פך שמן או חנוכיה, הציונות בקשה להגדיל תוך שהיא מפרשת את החג בדרכה. החג הכי פוליטי כבר אמרנו?

ובבית המדרש של הטוקבקים

לצד שיחות עומק מרגשות על תורה מהשמיים, הדרך הנכונה ללימוד קבלה והקצאת זמן ומורים ראויים ללימוד תורה, שוחחתם ללא הרף על סוגיית 'לשון הרע' והאם אפשר לקיים תרבות טוקבקים בלי לשון הרע.

יקיריי ויקירותי, אתם ההוכחה. ראו איזה בית מדרש מפואר ולמדני יצרתם. למה לשון הרע?! כמעט אין לנו את זה. וכשזה בא, וכשזה קורה לנו, אני מציעה שנשפיע טובה תחת רעה. נקבל על עצמינו לא להשיב בלשון הרע, ואולי אפילו לא לדון בה. נבחר כולנו בחיים, ומי שכשל פה ושם, נקבלו באהבה של לימוד תורה ובלי לנטור. כולנו כושלים בחיינו. כשלון הוא אנושי והוא יכול לגעת בלב. מטעויות לומדים וצומחים. באו נקבל את הטעויות שלנו באהבה.

בלי שהתכוונו – גם מהפכה פמיניסטית

לא הצלחתי להתעלם (האמת, גם לא ניסיתי) מדבריה המרגשים

של 'מים שקטים' (264) שהגדירה עבורנו עוד תכלית של בית המדרש שלנו: '... זה בית מדרש שלא צריך לקחת בייביסיטר כדי ללכת אליו, ושניתן להמצא בו גם בין החיתולים והסירים, מהרגע שהתינוק נרדם ועד שהוא מתעורר'.

זה בית מדרש בו נפגשים אנשים שלא היו נפגשים אחרת. את רובכם לא הייתי פוגשת בשום בית מדרש אחר בעולם. אני קוראת בעניין גדול את דברי התורה שלכם ולומדת המון. זכיתי. זכינו.

ברכת ברוכים הבאים לבנצי ולחיים שמביאים תורות מחדשות, מרעננות ומחכימות לבית המדרש. ולך, 'מישהו', אתה עבורינו לחלוטין 'מישהו' חזור הביתה. מצפים לך. וגם 'גור גורנישט' ו'דתיה' – אנחנו כאן ומתגעגעים לתורתכם, לאן יש לכם ללכת?

חברות וחברים חדשים וותיקים, חג חנוכה מראה סימני סיום והשאלות שהוא מעורר עוד לפנינו – קפצו לבריכת התורה ולברכתה.

רוחמה