מלחמה לפי המוסר היהודי
בממשלה, בצה"ל ובישראל מקווים לא לחזור ברצועת עזה על התסריט של מלחמת לבנון השנייה. הרב שמואל אליהו סבור כי כדי שזה יקרה יש להיפטר מ"המוסר העקום" של בג"ץ ולאמץ את המוסר של דוד המלך
הפעם, חייבים לנצח. הפעם, אסור לחזור על הסיפור של מלחמת לבנון השנייה. הפעם, אנחנו צריכים ללכת בדרך של דוד המלך שלימד אותנו מהו מוסר יהודי: "ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם". הפעם, אנחנו צריך להיצמד למוסר הזה ולא לשום מוסר צדקני. צריך לגמור את המלאכה ולא להתיפייף באמצע הדרך.
צריך להזהיר כאן ועכשיו, אם ינהלו את המלחמה זאת בדרך שניהלו את המלחמה השנייה בלבנון – אנחנו עלולים ללכת לכישלון נוסף. המלחמה הזאת עלולה להיות "לא מוכרעת" כמו מלחמת לבנון השנייה.
צה"ל יפעל בעדינות נקודתית, כשאימת בג"ץ מוטלת עליו. חמאס יספוג מכה קשה, אבל לא יוכרע לגמרי. הוא ימשיך לטפטף קסאמים וגראדים על יישובי הדרום. חלק גדל והולך של אזרחי הדרום יברח למרכז הארץ. כמה זמן נוכל להחזיק מערכה ללא הכרעה? כמה טילים יוכל לספוג הדרום המוכה? התוצאה תהיה בסוף "הסכם כניעה" מול חמאס, אבל כל מנהיגנו יקראו לו: "הסכם רגיעה". הסכם שיחזק את החמאס מול עצמו, מולנו ומול הקהילה הבינלאומית.
התסריט הזה הוא לא גזרת הגורל, הוא תוצר ישיר של קבלת "המוסריות העקומה" שלא מאפשרת לנו למחוץ את האויב כבר שמונה שנים. אויב שירה אלפי טילים על אזרחים מתוך בתים של אזרחים, גם בצפון וגם בדרום. "מוסריות עקומה" שמספקת לאויב דלק ומזון גם בעת המלחמה, דלק שנותן לאויבים הללו גם כוח פיזי להילחם בנו, אבל - ובעיקר "צידוק מוסרי".
אל תזלזלו ב"צידוק המוסרי" שאנחנו מספקים להם ביחד עם המשאיות הטעונות. הצידוק הזה נותן להם אפשרות לצבור עוד ועוד תומכים, עוד ועוד כוח, עוד ועוד עוצמה. הם רואים במשאיות הללו את זרועו הארוכה של "אללה", שכמובן נמצא איתם. למה לא ימשיכו לירות טילים על קריית גת ולצעוק "אללה אכבר"?
להשאיר את חדר המלחמה בידי צה"ל
שמעתם בעבר את הדרישות החצופות של החמאס לשחרר מאות רוצחים תמורת גלעד שליט, אתם רואים את ירי הקסאמים גם בעת "רגיעה". הלגלוג של חמאס מלמד שאפילו עכשיו הם לא סופרים אותנו.
הם אולי מכירים בעליונותנו הצבאית, אבל הם מכירים גם מכירים בנחיתות המוסרית של השמאל, שבעיניהם הוא המדינה, לכן בלשונם אנו "קורי עכביש".
הם יודעים שהחולשה המוסרית הזאת לא תאפשר לנו להכריע מערכה. ואם אנחנו לא נכריע אותם – בסוף הם ינצחו. אולי זאת הסיבה שבגללה שר הביטחון התמהמה כל כך זמן עד שהוא פתח במערכה הזאת. הוא הבין שהיא חסרת תוחלת. אם שר הביטחון רוצה באמת לנצח, הוא חייב להתנתק מהמוסר העקום של השמאל, הוא חייב להתחבר למוסר של העם היהודי. הוא חייב לשים מחסום לשופטי בית המשפט העליון שמייצגים את הקצה הקיצוני ביותר בעם ישראל, לא לתת להם לנהל את חדר המלחמה של צה"ל. לא להפקיד בידיהם את חייהם של תושבי הדרום.
אם צה"ל הכין היטב את המערכה הזאת, הוא בוודאי נתן את דעתו על הדבר הקריטי הזה. אני מקווה שהוא נתן לזה פיתרון הולם. אחרת, המערכה הזאת היא עקרה. אחרת, חבל על הדם.
