ביחד או לחוד: איך צריך לטפל במשבר בזוגיות?
טיפול זוגי יכול להיעשות עם שני בני הזוג או בנפרד, אבל מה שחשוב הוא שהמטפל יבין שהמטופלים הם שני אנשים עצמאיים ונפרדים. הם, מצידם, צריכים לראות בו בן ברית
23 פסיכולוגים ומטפלים זוגיים מבריטניה ערכו תחקיר מקיף על שיטות העבודה הטיפוליות שבהן הם נעזרים בטיפול בזוגות נשואים או בכאלה שמחויבים זה לזה. את הממצאים הם ריכזו בספר 'טיפול זוגי' שראה אור לאחרונה (בהוצאת 'אח.('
הרעיון המרכזי שעולה מהספר הוא הצורך של כל מטפל זוגי להכיר בעובדה שבכל מערכת יחסים - ולא משנה עד כמה בני הזוג רואים את עצמם כ'יחידה אחת' - בסופו של דבר הם נותרים שתי ישויות עצמאיות ונפרדות, עם תחושות שונות, פרשנויות שונות ולפעמים גם תיאורים שונים לאותו אירוע בדיוק. תפקידו של המטפל הזוגי במערכת הזו הוא לקלוט ולהבין את טיב היחסים בין בני הזוג, על כל הדקויות שבהם, כדי שיוכל להתחיל לנתח את הקשיים, הבעיות והתלונות ובסופו של תהליך יצליח לסייע לכל אחד מבני הזוג להגשים את ציפיותיו בתחום הרגשי והפיזי.
בעבר השאלה הראשונה שהציב מטפל בפני אדם שהגיע אליו לטיפול זוגי היתה "מה מצבך המשפחתי."? היום השאלה ששואלים מטפלים זוגיים היא "עד כמה אתה מחויב כלפי בן/בת הזוג שלך."? ההבדל נעוץ בנקודת ההנחה שנישואים הם לא מצב של הכל או לא כלום מבחינת מחויבות הדדית, ושגם בתוך חיי הנישואים יש דרגות שונות של מחויבות. כך למשל כל מעבר דירה, לידת ילד, קידום מקצועי או החלפת עבודה משפיעים על מידת המחויבות של בני הזוג זה לזה.
שיטות הטיפול
למטפלים זוגיים יש שיטות עבודה שונות, שמבוססות על תיאוריות שונות ומגוונות. לטענת כותבי הספר, תחילת הטיפול וסופו דומים מאוד בכל השיטות, וההבדלים נעוצים בעיקר בחלק האמצעי שלו. שיטות העבודה העיקריות של מטפלים זוגיים הן:
.1 השיטה ההתנהגותית - השיטה מבוססת על תיאוריות של למידה חברתית. המאמץ הטיפולי מתמקד בבחינת יחסי הגומלין שבין בני הזוג, תוך כדי הדגשת העובדה שהסיפוק האישי של כל אחד מהם תלוי בתגובה של בן/בת הזוג. בדרך זו לומדים בני הזוג לשתף פעולה בלי להסתיר חילוקי דעות. במהלך הטיפול הם לומדים להחליף את דפוסי ההתנהגות הבלתי הולמים שלהם באחרים, מאוזנים יותר. הם לומדים גם כיצד להסביר לבן הזוג שמדובר בהתנהגות שמפריעה להם בדרך של חיזוק חיובי (גמול).
2. השיטה החווייתית - שיטת טיפול שממוקדת ברגש. במהלך המפגשים נבחנים בני הזוג כמערכת מאוזנת אחת, תוך התמקדות טיפולית במחסומים של כל אחד מבני הזוג, שמונעים ממנו לחוות את עצמו ביחס לבן/בת זוגו.
.3 השיטה הקוגניטיבית - שיטת טיפול שכלתנית בעיקרה, שמתמקדת במחשבות ובתפיסות של כל אחד מבני הזוג בנפרד על אודות מערכת היחסים. במשך הטיפול ובמסגרתו ילמדו בני הזוג כיצד לשנות ולבנות מחדש את המחשבות והתפיסות שלהם, בלי קשר לתלונות או לציפיות של בן/בת הזוג. כחלק מהטיפול יסייע המטפל לבני הזוג להטיל ספק בהתנהגויות ובהרגלים שלא תורמים להסתגלות הזוגית ולבנות תובנות חדשות במקומם. הדגש הוא על סיוע לכל אחד מבני הזוג בנפרד להשיג התאמה בין הדימוי העצמי שלו לחוויות שלו, וכתוצאה מכך להשיג תנאים טובים יותר לצמיחה אישית.
.4 השיטה הפסיכודינמית - בשיטת טיפול זו רואה המטפל את האדם בתוך שדה פסיכולוגי פועל ומגיב, נתון למתחים פנימיים וחיצוניים בתוך רשת היחסים האנושיים שטווה. השיטה מסתייעת בפסיכואנליזה כדי להבין התנהגויות ומניעים לא מודעים. הטיפול מספק הזדמנות לרכוש תובנה על החיכוכים בין בני הזוג ולהשפיע עליהם על ידי שיקופם והכלתם. המטפל הפסיכודינמי רואה בבני הזוג ישות נפשית שבה בני הזוג בחרו זה בזה, בין היתר על פי ההתאמה בין עברו של כל אחד מהם לזה של האחר, דבר שמוביל אותם לפתח פנטזיות וסגנונות הסתגלות משותפים.
ביחד או לחוד
האופן שבו מציגים בני הזוג את הקשיים שלהם הוא הגורם המכריע בהחלטה אם הטיפול ייערך לבני הזוג ביחד או לכל אחד לחוד. אם המטפל מתרשם שבני הזוג אינם חשים עוד מחויבות זה כלפי זה, הוא יבחר בטיפול פרטני. אם יתרשם שהם נחושים להתמודד עם הבעיה ביחד, הוא ימליץ על טיפול משותף.
הנה דוגמה למקרה שבו העדיף המטפל טיפול פרטני: עמוס וטליה מגיעים לקליניקה ומבקשים להתחיל טיפול זוגי. טליה (49) טוענת שהיא חשה היעדר קרבה וחמימות בנישואיה לעמוס .(52) הוא, שרוב הזמן טרוד בעסקיו, מסכים שלא הכל כשורה, אבל מספר שמציק לו מאוד שאשתו מתלוננת כל הזמן על דיכאון וסובלת ממיחושים שונים.
מתברר שהתלונות של טליה התחילו אחרי שצעיר בניהם עזב את הבית, ולמרות שהתחילה ללמוד בערבים נותרה בה תחושת ריקנות. לדברי טליה, היא ובעלה פיתחו לעצמם עם השנים חיים נפרדים, וגם יחסי המין כמעט פסקו. היא מצידה חולמת על חזרה לימי תחילת הנישואים, כשהכל היה נלהב ומלא רגש. עמוס מסכים עם תיאור המצב של טליה, אלא שלו זה לא מפריע והוא גם לא תולה תקוות גדולות בשינוי.
המטפל הזוגי נפגש תחילה עם בני הזוג ביחד, אך הביקורים הראשונים מחדדים בפניו את ההבנה שלעמוס ולטליה אין מחויבות משותפת זה כלפי זה, ולכן הוא מפנה אותם לטיפול נפרד. השניים עוברים טיפול בשיטה הקוגניטיבית, ובסיומו הם מחליטים להיפרד. במהלך הטיפול מתברר שכלפי חוץ הם מגלים, כביכול, עניין בשיפור היחסים, אך כל אחד בפני עצמו כבר הכיר מזמן בעובדה שהגירושים בלתי נמנעים. הטיפול איפשר לכל אחד מהם להתבטא ולומר את אשר על ליבו, וכך הביא בסופו של דבר לפירוד ידידותי יחסית.
סיפור אחר מדגים מקרה שבו המליץ המטפל על טיפול משותף: דניאלה (24) ורוני (26) נשואים שנה וחצי. הוויכוחים התכופים ביניהם מותירים את שניהם פגועים רגשית וגורמים להם להטיל ספק בהמשך חייהם המשותפים. דניאלה מתלוננת בעיקר על ההרגל של רוני לצאת לבלות בערב עם חבריו בלי לספר לה על כך ובלי להזמין אותה להצטרף. לרוני מציקים במיוחד יחסיה הקרובים של אשתו עם אמה, שאצלה היא מבקרת מדי יום. השניים אוהבים זה את זה, אך מתבצרים מאחורי התלונות וממשיכים לריב.
המטפל שאליו פנו בני הזוג נפגש איתם יחד, ואחרי שתי פגישות התרשם שבהתפתחותם כזוג דניאלה ורוני טרם עברו את שלב ההסתגלות ההדדית ונותרו בשלב של טרום נישואים או תקופת החיזור. הם מתנהגים כאילו הם לא מחויבים עדיין זה לזה, ואף מכחישים את התלות ההדדית ביניהם. לאור ההבנה שבני הזוג עדיין עושים את הדרך שלהם לשלב המחויבות לעבודה על הקשר, המליץ המטפל על טיפול זוגי משותף בשיטה החווייתית.
תהיה שיטת הטיפול אשר תהיה, לטענת מחברי הספר, פרופ' דאגלס הופר מאוניברסיטת בריסטול ופרופ' ווינדי דריידן מאוניברסיטת לונדון, השלב החיוני והחשוב ביותר להצלחת הטיפול הוא רכישת אמונם של שני בני הזוג. תפיסת המטפל כבעל ברית היא שלב קריטי ביכולת של בני הזוג להיעזר במטפל לשיקום חייהם הזוגיים.
לפנייה לכתב/ת 
