"יש לי בעיה איתו. יש לו יותר מדי ידידות"
האם באמת אין דבר כזה אהבה אפלטונית? ומי קובע מהי רמת הקירבה המומלצת בין ידידים כשלאחד מהם יש בן זוג? יש מדד כזה, בדומה למדד המחירים לצרכן, מדד הקירבה לחרמן?
שין השתכנעה, ובאמת בשעה הנקובה התייצבה בטרנינג מסוגנן, עם מבט טרוד בעיניה.
"מה קורה?", שאלתי.
שין לא התמהמהה יתר על המידה. "זוכרת את הבחור שסיפרתי לך שהכרתי במסיבה אצל עומר?", הנהנתי לחיוב, ממתינה לפרטים הפיקנטיים שעמדו להגיע לאוזניי. "אז יש לי בעיה איתו. יש לו יותר מדי ידידות".
"כמה זה יותר מדי?" התעניינתי, "שתיים? ארבע?".
"אחת", פסקה שין, "אחת יותר מדי".
מילאתי מים בקומקום והתיישבתי. "זו לא את שאמרת שהכרת אותו אצל עומר במסיבה?", שאלתי. "עומר - הידיד הכי טוב שלך?", הוספתי בהתרסה.
"אוי נו, זה בכלל לא אותו דבר, מה את משווה", התרעמה שין. זקפתי לעברה זוג גבות משתאות.
"עומר ואני לא מתראים פעמיים בשבוע, אנחנו לא מנהלים שיחות נפש כל היום, אנחנו לא..." .
"...רואים את עצמכם מהצד", השלמתי בחיוך.
מבחינתה, זו ידידות תמימה ומקסימה
שין באמת ובתמים לא רואה את המבטים, אלה שתוהים איך השניים האלה עוד לא זוג, אחרי כל כך הרבה שנים. הם לא רואים את התמונה הכוללת. איך לאדם זר מן השורה נדמה שהשניים שמולו הם לא רק זוג רומנטי, אלא גם אחד מוצלח במיוחד.
מבחינתה, זו ידידות תמימה ומקסימה שנרקמה עוד בימים העולצים והעליזים של השירות הצבאי. והבחור החדש שלה? אצלו זו כבר בעיה של ממש. יש לו ידידה צמודה, נוסף לכל הידידה הזאת גם נראית מעולה, גרה קרוב אליו, ובכלל, מרגישה קירבה יתרה למר בחור, שמצידו די מתרפק על תשומת הלב המבורכת הזו.
"בכל פעם שאנחנו נפגשים", מלמלה שין בעצבים רופפים, "תמיד תהיה איזו הודעה או איזו שיחה או אזכור קטן שמוציא אותי מהכלים. 'סופי אמרה' ו'סופי הלכה', ו'סופי...' אוףףף! בכלל, איזה מין שם זה 'סופי'?! היא בטח פקאצה כזאת, שבטוחה שכל העולם סובב סביבה".
"נו, מה אפשר לעשות?", משכתי בכתפיי, "נסי... לא יודעת, להיות בסדר איתה".
הפרצוף של שין התעקם כמו פגוש של מכונית זולה. "כדאי לה להסתדר איתי!", אמרה בנימה תוקפנית, "אחרת...".
לא רציתי להתסיס את שין, אבל למשפט הזה אין באמת המשך. אחרת מה? הידידות של סופי ושל הבחור תימוג מן העולם? האומנם יש לשין בעלת הפז"ם של החודשיים זכות להתערב בקשר ידידוּת הנמשך שנים בטרם הגיחה לעולמו של הגברבר וכאחרונת אנשי המערות סימנה לעצמה טריטוריה?
האם באמת אין דבר כזה אהבה אפלטונית? ומי קובע מהי רמת הקירבה המומלצת בין ידידים כשלאחד מהם יש בן זוג? יש מדד כזה, בדומה למדד המחירים לצרכן, מדד הקירבה לחרמן?
אני לא יודעת מה לומר לשין', מפני שיש משהו בדבריה. אמון בבן הזוג הוא בחזקת הכרח, אין ספק. אולם אין עוררין על כך שהוא גם נרכש, וקצת קשה לרכוש אותו בשעה שאת שוקדת על לימודייך, ואילו הידידה הנאמנה שלו מכהנת על תקן של "ממלאת מקום", ועתה היא איתו באיזה פאב, מדסקסים על גבי בירה עניינים שברומו של עולם, אולי גם קצת מה שבינו לבינך.
נאה דורש נאה מקיים
לא פשוט כל העסק הזה, אני חושבת. מזכירה לעצמי, שגם צביעות היא עסק בעייתי. שין לא ממש יכולה לומר לעלם החמודות שלה מילה בנושא. אין לה זכות, וגם מה תאמר לו אחר כך: "מאמי, אין דבר כזה ידידות בין גבר לאשה. פשוט אין. תחשוב על זה. גם אני אחשוב על כך עם עומר. הוא מחכה לי למטה, אז ביי בינתיים". נאה דורש נאה מקיים.
האומנם יש פתרון?
בסוף העלנו, שין ואני, הצעת פשרה. היא תציע שהם יפגשו יחד, שלושתם, כדי לתהות על קנקנה של סופי המהוללת. "את תגלי שהיא ממש לא מיס פרפקט הקטנה שאת מדמיינת שהיא", אמרתי בביטחון מזויף, "ועם הזמן תוכלי לרמוז לו".
"לרמוז על שלישיה?", שין נראתה לפתע מבודחת.
"לא", גיחכתי, "לרמוז לו שירגיע, יימתן את המינונים. שזה מפריע לך, ככה בקטנה".
שתי כוסות קפה מאוחר יותר, שין לא ממש השתכנעה. "אני כבר אחשוב על משהו", אמרה בטון ערמומי. אחר כך הלכה והשאירה מאפרה מלאה בדלי סיגריות ואותי, כרגיל, עם הרהוריי.
בתור אחת עם ארסנל לא קטן של ידידים באמתחתה, הוספתי לתהות גם אני. כמה ימים לאחר מכן, שין שוב קפצה אליי הביתה. מצא חן בעיניה הרעיון, חשבתי לעצמי, מדושנת עונג. "אהבת את הביתיות, את העצות שלי או את השילוב הקטלני בין השניים?", אמרתי. שין חייכה לנוכח פרץ הפרגון העצמי שבקע ממני.
"אחלה אירוח, באמת", אמרה, "אבל בואי נגיד שאת הבעיה שלי פתרתי בדרך יצירתית משלי".
"איך?" שאלתי, מסוקרנת מתמיד.
"אמרתי לבחור שאני רוצה להכיר את סופי ושהוא צריך להעמיק את הקשר עם עומר, הגיע הזמן", אמרה שין.
"נחמד", אמרתי בנאיביות, "אז ארבעתכם התגבשתם לכם, ראיתם שהכל בסדר והשד לא כל-כך נורא?".
"למי אכפת נורא-לא-נורא", שין הניפה את ידה בתנועת ביטול, "העיקר שסופי ועומר נדלקו זה על זה, כמו שחשבתי. עכשיו יש לי שקט תעשייתי משניהם, בבית ובראש. וזה מה שחשוב".
לפנייה לכתב/ת 
