שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "קוראים לזה פרינג', נכון?"

    "היום ה-24" הוא מחזה רגשי ודחוס על הומוסקסואליות, איידס ויחסי כוחות, בבימויו של אלון טיראן ובכיכובם של יוסף סוויד ושי אגוזי. בראיון משותף הם אומרים: "זו הפקה לא קלה, אבל לרגע לא חשבנו מה יגידו"

    גבר צעיר שהתאלמן לאחרונה מגלה שהוא נשא נגיף HIV. שלושה שבועות מאוחר יותר הוא מאתר את הפרטנר הגיי היחיד שהיה לו לפני שנים בבר השכונתי, מפתה אותו לדירה וקושר אותו לספה. אם בדיקת הדם שלקח ממנו בכוח תגיע חיובית - זה ייגמר לא טוב. כך הופך לו סטוץ של לילה ליממה של סערת רגשות, מלחמת כוחות ולא מעט תובנות על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, על בגידה, ייסורי מצפון, אשמה ולקיחת אחריות.
      

    המחזאי והתסריטאי האמריקני, טוני פיצ'רילו, כתב את "היום ה-24", מחזה רגשי ודחוס, אי שם באמצע שנות התשעים הסוערות, כשנשאוּת של הנגיף נתפסה כגזר דין מוות פיזי וחברתי. את המחזה, שהפך מאוחר יותר גם לסרט אמריקני, תרגם לעברית דניאל אפרת וביים אלון טיראן. בהצגה שעולה היום (ה') על במת תיאטרון הספרייה משחקים יוסף סוויד ושי אגוזי.


    אגוזי וסוויד. סיטואציה אינטימית דחוסה (צילומים: מרב יודילוביץ') 

     

    "יש כאן אלמנטים הומוסקסואליים, אבל הם הופכים לשוליים במהלך ההצגה. זה יכול היה בקלות להפוך למאבק ויחסי כוחות בין זוג של סטרייטים", אומר אגוזי. "תום ודן הם שני הפכים. תום מגיע מאיזה פרבר ודן הוא בוגר הרווארד. תום מרגיש שהחיים לא זימנו לו את ההזדמנויות שהוא יכול או ראוי היה לקבל, בגלל המקום ממנו בא".

     

    בדק סט אחר של רגשות

    אגוזי ממשיך: "הוא התחתן עם חברת ילדות שלו מהתיכון, וויתר על החלום שלו ללמוד ארכיאולוגיה לטובת עבודה כטבח במסעדה של דוד שלו. הוא מסתובב בתחושת פספוס ותסכול כל חייו, ובעיקר מאשים את כל העולם בחוסר צדק במקום להסתכל פנימה ולדבר עם עצמו".

     

    במהלך 24 השעות עם דן הוא מתעמת עם הפעם הראשונה בחייו בה הוא בדק 'סט אחר של רגשות' ואז התהפכו חייו. בפעם היחידה שהוא העז לחיות במסלול חיים אחר מזה שתגלגל אליו - חייו השתנו. למרות זאת, לא מדובר כאן בסיפור על אשמה, אלא בסיפור על לקיחת אחריות".


    "זה לא סיפור על אשמה אלא של לקיחת אחריות" 

     

    סוויד, שמתורגל בתפקידי הומואים ("ללכת על המים", "הבועה"), מגלם הפעם בחור נהנתן שמחפש להרגיש. "דן הוא בסך הכל בחור שאוהב לבלות, תל אביבי כזה, שלוקח את החיים בקלילות ולא כל כך מבין מה הרצינות הגדולה שבה תום מתייחס לסטוץ של לפני חמש שנים", הוא אומר.

     

    "מצד שני, הוא חי את הקושי שיש בלהיות הומוסקסואל, את הצורך ללכת כל הזמן בזהירות. יש לו את הפחדים שלו והוא מבין גם את הרצון של תום להתנסות עם גברים, וגם את הקושי שקיים בלצאת מהארון. הוא אמנם נראה פתוח וכריזמטי, אבל העימות הזה מפחיד אותו".

     

    איך היה המפגש ביניכם בחדר החזרות?

     

    סוויד: "זו הפקה לא קלה, אבל מאוד מהנה. קוראים לזה פרינג', נכון? אנחנו עושים את זה בזמננו, מתי שנוח ובכיף. זה לא שאתה בא לעבוד בשביל כסף, אלא מתוך בחירה. לכן גם הקושי הוא סוג של הנאה. זו הפעם הראשונה שאני עובד עם שי ושנינו באנו לזה מתוך רצון".


    "לא חשבנו לרגע מה יגידו או מה יחשבו" 

     

    אגוזי: "אנחנו צוות קטן מאוד שכולל את אלון הבמאי ואת שנינו. היינו סגורים בתוך החדר במשך חודש וחצי. היופי במחזה הוא שביממה אחת הכל קורה. יש במחזה קטעים מאוד דרמטיים שבהם הקרביים שלך בחוץ".

     

    מנגד, יש קטעים יותר קלילים ומצחיקים. עברנו ממצב של לא להכיר אחד את השני למצב הכי אינטימי של שני פרטנרים, שיושבים על ספה אחת ומייבבים אחד על הברכיים של השני. אני חושב שיש הקבלה בין תהליך העבודה למה שקורה במחזה. אחד משרת את השני".

     

    הצוות המצומצם של ההפקה ביחד עם גרי בילו, מנהל בית צבי ותיאטרון הספרייה, התלבט איפה להציג. בסופו של דבר הוחלט ללכת לאולם הקטן של התיאטרון ובו 40 מקומות בלבד. "זה אולם מאוד אינטימי ודחוס, כמו המחזה", הם אומרים, "יש משהו נכון בזה שהקהל יושב כמעט על הבמה".

     

    הצגה אפופת טסטוסטרון

    בהצגה נשברות לא מעט סטיגמות קיימות לגבי הומוסקסואליות. זו הצגה גברית מאוד, אפופת טסטוסטרון, שמציגה סיטואציה אנושית מורכבת ודילמות קשות גם בשאלות של מוסר. "באנו אל העבודה הזו ממקום לא מאוים", אומר אגוזי. "לא חשבנו לרגע מה יגידו או מה יחשבו".

     

    זה נתן לנו חופש ללכת עם התפקיד עד הסוף. אני מקווה וחושב שזה מה

    שאנחנו עושים ושמרכז ההצגה אינו סובב סביב הסוגייה ההומוסקסואלית. אני מניח שמיוסף זה דרש יותר אומץ. זה רק מעיד על האומץ המקצועי שלו, ועל הנכונות ללכת על תפקיד שאתה מאמין בו ולהתנער מהסטיגמות שיכולות ללוות אותו".

     

    סוויד: "האמת היא שהיה לי קושי מסוים. ברגע שהבנתי שזה תפקיד של גיי, אמרתי לעצמי: 'עוד פעם. די. מספיק'. בכל זאת, אחרי שקראתי את המחזה הבנתי שזה באמת לא העניין. אני חייב לומר שבמהלך ההצגה, בשבילנו כשחקנים, אנחנו שוכחים שמדובר בהומוסקסואלים. יש בינינו נוחות מאוד גדולה. אין מבוכה בכלל".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "מחזה רגשי ודחוס"
    פוסטר של ההצגה
    סוויד ואגוזי: "באנו מתוך רצון"
    צילום: מרב יודילוביץ'
    לאתר ההטבות
    מומלצים