כלבים וחתולים: איך חיים תחת קורת גג משותפת?

הכלב (Canis familiaris) וחתול הבית (Felis catus L) נמנים כיום על חיות המחמד הנפוצות ביותר בעולם, זאת לאחר שבמהלך אלפי שנות ביות הם עברו שינויים גנטיים שהביאו להסתגלותם לאדם ולסביבה.

גידול כלבים וחתולים תחת קורת גג משותפת הינו תופעה חדשה יחסית שלא נצפתה עד לשנים האחרונות וזאת, ככל הנראה, בשל ההשקפה הרווחת כי חתולים וכלבים מתקשים לחיות האחד לצד השני בשל "אופיים השונה" ובשל היותם חסרי יכולת מולדת ליצור תקשורת ההדדית. כתוצאה, אנשים המעוניינים לאמץ את שני המינים יחדיו מודאגים פעמים רבות מיכולתם להסתדר ביניהם.

האם קיימת הבנה הדדית של שפת הגוף בין שני המינים?

הבנה טובה יותר של מגוון הגורמים התורמים להיווצרות היחסים בין כלבים וחתולים עשויה לשפר בעתיד את רווחת חייהם של בעלי חיים אלו ויתר על כן, להביא לעלייה במספר בעלי החיים המאומצים מידי שנה ממקלטים ובכך להפחית את מספר בעלי החיים הנידונים להמתה.

גורם חשוב שהשפיע על תהליך הביות של שני המינים היה נוכחות מקורות מזון בתוך יישובי אדם. כיום מקובל כי הכלבים הראשונים שחיו במחיצת האדם עשו זאת ללא אילוץ מצדו, בתמורה לתגמול של אוכל ותשומת לב.  

הכלב, בהיותו יצור חברותי, עבר תהליך סלקציה במסגרתו תפס מקום מיוחד בחברה ההומנית, וכיום הוא משמש לאדם הן כחית מחמד והן לצורך מילוי מגוון תפקידים, כמו הנחיית עיוורים, עזרה לחרשים ולחולי אלצהיימר, ומילוי צרכים אזרחיים וביטחוניים כגון איתור נעדרים, סמים, חומרי נפץ וכימיקלים.

החתול בוית בתחילת עידן החקלאות לצורך ויסות אוכלוסיית המכרסמים שהזיקה לתבואה. תוצאה ישירה לכך הייתה, שלחתול סופקו משאבים כגון מזון ומקלט זמני, אולם לא התקיימה בקרה על תנועתו ורבייתו, כפי שנעשה בשאר המינים המבויתים על מנת להשיג חלב, מזון או לשימוש בעבודה חקלאית (בקר, סוסים, כבשים, חזירים וכלבים) כתוצאה מתהליך זה, לחצי הסלקציה שהופעלו בתהליך הביות של החתול היו-ככל הנראה, קטנים ביחס לאלו שהופעלו בכלב, דבר שהתבטא בשינויים מורפולוגיים והתנהגותיים מעטים יחסית.

עם זאת, מבעל חיים שתפקידו למגר מכרסמים הפך החתול לחיית מחמד וכיום תפוצתו הנה קוסמופוליטית, ככל הנראה בשל יכולתו להתאים עצמו למגוון סביבות חיים רחב הכולל דירות מגורים.

תקשורת בכלבים וחתולים

הן כלבים והן חתולים משתייכים לסדרת הטורפים, ובכך ניכרים הם באגרסיביות ויכולת ציד יעילה, ואולם, שני מינים אלו נבדלים עד מאד בהתנהגותם החברתית. בשונה מכלבים ואבות אבותיהם הזאבים, הנחשבים ללחיות חברתיות החיות וצדות את טרפן כלהקה, חתולים משתייכים למשפחה שונה בה רוב חבריה נחשבים ליצורים סוליטרים הצדים את טרפם באופן עצמאי.

בבחינת דפוסים שונים של תקשורת בין בעלי חיים נהוג להתייחס לשתי גישות: הגישה האתולוגית המסורתית והגישה המודרנית. לפי הגישה האתולוגית מקובל לנתח את קיום סימני התקשורת בין בעלי החיים בהתאם לסביבתם הטבעית וחושיה. כך לדוגמא, ניתן להסביר באמצעות הגישה האתולוגית שימוש שכיח בחוש הריח לצורך תקשורת בכלבים ובחתולים כתוצר לוואי של תהליך ראשוני, בו חלה התפתחות של חוש הריח לצורך הבחנה במזון.

הסבר נוסף לחוש הריח המפותח בכלבים וחתולים נעוץ בהיותם בעלי חיים טריטוריאליים שהשתמשו בהותרת סימני ריח על מנת לתקשר עם בעלי חיים שאינם רצויים בשטח מחייתם. על פי הגישה המודרנית יש להתייחס בבחינת סימני תקשורת למהות האינפורמציה המועברת ולדרכי העברתה.

בהתאם לגישה המודרנית ניתן לבחון כיצד סימנים הופכים להיות יציבים מבחינה אבולוציונית, או כיצד הם "נקראים" על ידי בעלי החיים, בהתחשב בעובדה כי המוסר והמקבל אינם משתייכים תמיד לאותו מין והם בעלי אינטרסים שונים.

הן כלבים והן חתולים מתקשרים עם בני מינם בעזרת סימנים ויזואליים, ריחות וערוצי שמע, וכן באמצעות מגע, ולשניהם יכולת למידה טובה באמצעות התבוננות. תקשורת באמצעות סימנים ויזואליים מבוטאת בעיקר על ידי שימוש בשפת גוף המשקפת דומיננטיות, תוקפנות, פחד ועוד והיא כוללת לרוב תנועות המדגישות איברים מסוימים בגוף כמו ראש, אוזניים, רגליים וזנב שפת הגוף בה משתמשים שני המינים הנה לרוב "אוניברסלית", קרי, משמעותה בקרב רוב היונקים דומה ומובנת.

ואולם, שפת הגוף בכלבים וחתולים כוללת גם מגוון סימנים ויזואליים הנחשבים ייחודיים לבני מינם. לפיכך, בבואנו לבחון את ביטויין של שפות גוף בבעלי חיים ממשפחות שונות, כמו הכלב והחתול, יש לזכור כי שפת הגוף הרווחת במשפחה אחת עשויה לקבל משמעות שונה באחרת, ואולם יש שחלק מן התנועות השכיחות יימצאו כמשותפות ובעלות משמעות דומה.

שפת גוף המשותפת לכלבים ולחתולים

תוקפנות ודומיננטיות - בדומה ליונקים רבים, גם כלבים וחתולים משנים את מראה גופם במהלך מפגשים חברתיים בעלי אופי אלים. בעת תקיפה סומרים כלבים וחתולים את פרוותם ועוברים לעמדת גוף זקופה, בעוד ראשם מורם מעלה (אחד הסימנים האפקטיביים ביותר להבעת דומיננטיות, בו משתמשים יונקים רבים, ביניהם גם כלבים וחתולים, הנו מבט ישיר וממוקד בו העיניים פקוחות לרווחה.

קיים קונפליקט בהבעה זו, שכן בעל החיים מנסה להגן על עיניו ובו בזמן לשמור על תחום ראיה רחב ככל האפשר ולפיכך קשה להמשיך בה לאורך זמן. מתצפיות עולה כי בעת מפגש בין שני פרטים, הפרט הכנוע יהיה זה שישבור את קשר העין ראשון, ולפיכך הוצע כי מבט זה הוא הקובע מעמדות חברתיים בין פרטים. אוזניים זקורות קדימה המופנות לעבר הפרט הנגדי משקפות גם הן דומיננטיות ודריכות המהווה הכנה לקראת פעילות כלשהי .

כניעה ופחד - השימוש בתנועות גוף שמשמעותן כניעה מפותח יותר בבעלי חיים חברתיים. ברוב המקרים, חתולים אינם מראים סימני כניעה- אלא בוחרים לסגת. כשנראים סימני כניעה, השימוש בהם נעשה כדי למנוע התקפה- כשבריחה איננה אפשרית. כלבים וחתולים כנועים מחזיקים את גופם בסמוך לאדמה כאשר אוזניהם מכוונות לאחור, בניסיון להקטין את מימדי גופם ולהיראות בלתי מאיימים ככל האפשר.

חברותיות - כלבים וחתולים נוהגים "לברך", כל אחד את בני מינו, תוך כדי התקרבות והרחה הדדית באזורים שונים בגוף. כלבים נוהגים להביע התרגשות תוך נענוע בולט של הזנב, וחתולים יוצרים נענוע איטי יותר בחלקו הדיסטאלי של הזנב.

שפת גוף השונה בין כלבים וחתולים

תוקפנות ודומיננטיות - בין הבעות התוקפנות הקיימים ביונקים שונים בולט השימוש בפה לשם איום. חשיפת שיניים בעזרת משיכת השפתיים קדימה או אחורה תוך עמדת גוף זקופה, הנה סימן לתוקפנות בכלבים. בחתולים מתלווים על פי רוב לחשיפת השיניים קולות של נשיפה תוך קימור הגב והזנב.

התקיפה מאופיינת בהרמת רגל קדמית ושליפת ציפורניים. לעיתים החתול מתגלגל על גבו ומסיט מבטו הצידה , ככל הנראה, על מנת לסרוק את השטח. תנוחת איום בחתולים מלווה בתנועות הצלפה בזנב והורדת אפרכסות האוזניים אחורה, על מנת למנוע פציעתן במהלך התקפה. כלבים לעומתם, יותירו את אוזניהם זקופות ואת זנבם מורם כהכנה לתקיפה.

כניעה ופחד - כלבים כנועים נוהגים לגשת אל פרטים דומיננטיים ולברכם בצורה משולהבת, תוך נענוע בולט של הזנב, והשארת גופם נמוך ביחס לאדמה, לעיתים תוך קימורו. התנהגות כנועה יכולה להתבטא גם בליקוק פניו של הפרט הדומיננטי - בדומה לבקשת מזון ע"י גורים כלפי פרטים בלהקה, או בתנועות מוגזמות כמו גלגול על הגב תוך חשיפת אזור המפשעה. בחתולים תתבטא כניעה בריור מוגבר, תוך התנשפות והפניית שערות השפם כלפי מטה. בעת פחד, זנב הכלב מצוי בין הרגליים האחוריות, בעוד זנבו של החתול מכופף מעל הגב, או מצוי בצורת U הפוכה.

 

חברותיות - הבעת חברותיות בכלבים יכולה להיעשות על-ידי כשכוש בזנב המצוי בעמדה מאוזנת לגוף, וכן על-ידי תנוחת "הזמנה למשחק" בה מתכופף הכלב עם חלקו הקדמי של הגוף בלבד. הרמת גף קדמית או הפניית ראש הצידה מעידות גם הן על חברותיות. חתולים החיים בקבוצות מביעים חברותיות על- ידי התחככות הדדית. הרמת הזנב מעלה אנכית ביחס לפני הקרקע מהווה סימן נוסף לחברותיות.

שפת גוף בעלת משמעות הפוכה בכלבים וחתולים

כפי שניתן לראות, כלבים וחתולים משתמשים בתקשורת ויזואלית מגוונת, המתבטאת בהעברת סימנים דרך תנוחת גוף ותנועה. בטבלא מטה מסוכמת שפת הגוף המקבלת משמעות הפוכה כשמבוטאת בכלבים ובחתולים. ניתן להצביע על שני מקורות לשונות הגדולה הקיימת בשפת הגוף בין שני בעלי החיים הללו:

אורח חיים- התפתחות שני בעלי החיים הטורפים הללו, המשתייכים לשתי משפחות שונות, התקיימה בסביבה שונה בה עברו התאמות למסגרות שונות. המסגרת הראשונה הנה מסגרת חברתית, של להקה. בלהקה, מהווה שפת הגוף חלק מהתנהגות טקסית הכרחית לשמירה על שרידות הקבוצה, הואיל והצלחת הציד תלויה בשיתוף פעולה מלא במהלך הציד, ואחריו - בחלוקת הטרף לחברי הקבוצה. המסגרת השנייה הנה מסגרת יחידאית בה לפרט אין כמעט תלות בפרטים אחרים. החתול צד לבדו, וטרפו קטן יחסית כך- שאינו מסתייע כלל בפרטים נוספים.

הבדלים מורפולוגים - ביטויים של הבדלים מורפולוגיים בין בעלי חיים שונים מביאים להתמחות בשימוש והנעה של חלקי גוף שונים. כך, בנוסף לשפת הגוף, התפתחה בשלוש קבוצות היונקים: פרסתנים, טורפים ופרימטים, יכולת תנועה רבה של אזור הפנים (מוריס, 1992). הנעת שרירי הפה ומשיכת השפתיים אופקית או אחורנית מאפיינת את משפחת הכלביים, לעומתם במשפחת החתוליים יכולת תנועה זו מוגבלת יותר. הזזת שערות השפם, לעומת זאת, ושימוש בציפורניים לתקיפה, קיימים בחתוליים וחסרים בכלביים.

התנהגות גורית - ההתנהגות הגורית מכשירה את הפרט לשימוש בתקשורת כבוגר. השוני בין צורות התנהגות אלו יכתיב גם את התנועות האופייניות בכלבים וחתולים. כך, על ידי ליקוק השפתיים והרמת כף הרגל הקדמית הם מסמנים את רצונם שחברי הלהקה יקיאו עבורם מזון. בחתול, לעומת זאת האם מביאה לגוריה טרף שלם, ולכן לא השתמרה התנהגות זו בבוגר (Abrantes, 1997; Beaver, 1992).

שניים יחד תחת קורת גג משותפת?

 Beaver (1992) טענה כי "תקשורת בין מינים שונים של בעלי חיים, כמו כלבים וחתולים, נחשבת לבעייתית, הואיל והיא מערבת פרטים שאינם בעלי יכולת מולדת להבין את התקשורת האחד של השני". רבים מהאנשים מסכימים עם טענתה של Beaver, בהיותם סבורים כי כלבים וחתולים אינם יכולים לחיות האחד לצד השני בשל "אופיים השונה" ופעמים רבות אף משמשים היחסים ביניהם כאנלוגיה ליחסים לא מוצלחים, כפי שניתן לראות בפתגם- "To fight like cat and dog".

עם זאת, גידול כלבים וחתולים תחת קורת גג משותפת הנה תופעה מוכרת (וחדשה יחסית) בארצנו, ויש אולי לייחסה לתוצאה ישירה של תהליך הביות ושינוי אורח חיי האדם המודרני. בהתאם לכך, ייתכן וניתן להתייחס לתקשורת בין כלבים וחתולים, שהתפתחה לאורך השנים האחרונות, כאל סוג של תהליך "קו אבולוציוני" במסגרתו אנו עדים לשלבי התפתחות ראשוניים של יחסים בין שני בעלי חיים שלא תקשרו ביניהם עד כה.

מציאות זו, בה שני מינים של בעלי חיים חיים יחדיו תחת קורת גג משותפת, בנוסף לעדויות אנשים בדבר תקשורת בין שני בעלי חיים אלו, הביאה אותנו לנסות ולאפיין במחקר ראשוני מסוגו, את סוג התקשורת המתקיימת בינם. בעבודה זו נעשה לראשונה ניסיון לבדוק את אופי היחסים בין כלבים וחתולים החיים זה לצד זה, תוך בחינת השאלה האם קיימת הבנה הדדית של שפת הגוף בין שני המינים. בנוסף, נבחנו המגמות העיקריות העשויות להשפיע על טיב היחסים בין הכלבים והחתולים.

השערת המחקר העיקרית היתה כי קיימת צורת תקשורת ייחודית בין כלבים וחתולים המאופיינת בשימוש בשפת גוף מוסכמת, המלווה בלמידת סימנים ויזואליים הדדיים, וכי גורמים שונים, אשר בכללותם האדם, יש השפעה על צורת תקשורת זו.

במחקר זה נעשה שימוש בשתי שיטות עיקריות: סקר, שנערך באמצעות שאלונים המיועדים לבעלי כלבים וחתולים, ותצפיות שנערכו בבתיהם. במהלך מחקר זה נותחו 170 שאלונים ונערכו 45 תצפיות בזוגות כלבים וחתולים בוגרים (מעל גיל חצי שנה).

הסקר שימש כמקור מידע רחב היקף לגבי התנהגותם של כלבים וחתולים החיים תחת קורת גג משותפת, ונכללו בו שאלות העוסקות בקבלת מידע כללי על בעלי החיים (זוויג, גיל, גיל אימוץ, הרגלי שינה ואכילה) וכן שאלות העוסקות במהות הקשר ביניהם, כגון תגובת הכלב או החתול לבעל החיים מהמין השני וקיומן של מריבות בין המינים. על- מנת להתמקד בסוגיות שעלו מניתוח השאלונים ובכדי לענות על שאלות מחקר נוספות, נערכו תצפיות שתיעדו את התנהגותם של כלבים וחתולים בבתיהם.

כל תצפית ארכה 25 דקות ותועדה באמצעות שתי מצלמות וידיאו. ניתוח שפת הגוף של בעלי החיים נערך באמצעות שתי אתוגרמות נפרדות, המתארות את מכלול ההתנהגויות הנצפות בכלבים וחתולים, ונבדקו משכה של כל התנהגות ומספר הפעמים שהופיעה.

על מנת לנתח את אופי היחסים בין כלבים וחתולים הוגדרו שלושה סוגי יחסים אפשריים: חברות, תוקפנות ואדישות. מניתוח הממצאים עולה שמרבית הכלבים והחתולים (66%) החיים תחת קורת גג משותפת מקיימים יחסים הדדיים של חברות, כאשר שני בעלי החיים מפגינים יחסי חברות הדדים במידה שווה, ואילו תוקפנות נצפית רק באחוז נמוך מאד מכלל בעלי החיים (9%-8%).

בנוסף, נבחנו גורמים שונים, העשויים להשפיע על טיב היחסים בין המינים. גורמים אלו כללו את גיל המפגש, סדר האימוץ, זוויג בעלי החיים וההשפעה של עיקור או סירוס בעלי החיים

גיל המפגש קריטי לאיכות היחסים

מקובל בספרות שתקופת הסוציאליזציה, הידועה כתקופה הקריטית ללמידת מיומנויות חברתיות, חלה אצל כלבים וחתולים בין השבוע השלישי לתשיעי לחייהם. בהתאם לכך, נבחנה השאלה האם למפגש בין כלבים וחתולים בתקופת הסוציאליזציה יש השלכות על טיב היחסים ביניהם. נמצא שבכלבים שגילם בעת המפגש קטן משנה, שכיחות יחסי החברות ביניהם ובין חתולים גבוהה יותר, בעוד שכיחות יחסי התוקפנות והאדישות נמוכה יותר.

מגמה זו נצפתה אף אצל חתולים, אלא שאצלם גיל המפגש הקובע הנו חצי שנה ולא שנה כפי שנמצא אצל הכלבים. בנוסף, נמצא כי לגיל המפגש יש השפעה על הפגנת יוזמה בעת האינטראקציה בין שני המינים. כלבים וחתולים יוזמים באופן שווה אינטראקציה כאשר המפגש הראשון נעשה בהיותם בוגרים (מעל גיל שנה) ואילו כאשר גיל המפגש הראשון נעשה בצעירותם (מתחת לגיל חצי שנה) חתולים יוזמים יותר מכלבים.

(צילום: ברוך פיגנבאום)

מהממצאים עולה, שכלבים וחתולים שנפגשו לראשונה בגיל צעיר עברו הסתגלות שהשלכותיה מתבטאות בשיפור היחסים ההדדיים ביניהם. ייתכן שהסתגלות זו מתאפשרת בשל סמיכותה לתקופת הסוציאליזציה. כמו כן עולה שתקופת הסוציאליזציה להתפתחות קשרים בין שני המינים מתמשכת בכלבים וחתולים עד גיל של חצי שנה ושנה בהתאמה, לעומת גיל תשעה ושנים עשר שבועות המקובל בספרות.

התנהגות טריטוריאלית מוגדרת כהתנהגות תוקפנית המאפשרת לפרט לשלוט בטריטוריה, וזאת, תוך מניעת כניסתם של פרטים נוספים לאזור. התנהגות טריטוריאלית שכיחה בכלבים וחתולים ומהווה לעיתים בעיית התנהגות. מאחר והכנסת כלב או חתול לבית בו נמצא בעל חיים מהמין השני, עשויה להיתפס כפלישה לטריטוריה שלו, נבדקה השאלה האם לסדר האימוץ יש השפעה על טיב היחסים ביניהם.

נמצא שאחוז הכלבים שהפגינו חברות גבוה יותר בבתים שבהם החתול אומץ ראשון, בהשוואה לבתים שבהם הכלב אומץ ראשון (75% לעומת 59%) ואילו אחוז האדישות בכלבים אלו נמוך כמעט בחצי (18% לעומת 32%). לא נמצא קשר בין סדר האימוץ לבין סוג היחסים שחתולים מפגינים כלפי כלבים.

מקובל כי במרבית היונקים, זכרים תוקפניים יותר מנקבות. בספרות המקצועית מקובל שלסירוס השפעה דיפרנציאלית על התנהגות של זכרים ונקבות ולגבי מגוון מינים של בעלי חיים לסירוס השפעה שונה .

בהתאם לכך, התמקדנו בשאלה האם לזוויג של הכלבים והחתולים או לסירוסם השפעה על יחסיהם ההדדיים. נמצא שחתולות הפגינו רמה גבוהה יותר של תוקפנות ואדישות בהשוואה לחתולים (12% ו-28% לעומת 4% ו-24% בהתאמה) ורמה נמוכה יותר של חברות (60% לעומת 72% בהתאמה) כלפי כלבים החיים עימם. כמו כן, נמצא כי כלבים תמימים הפגינו יותר מופעי יוזמה מכלבים מסורסים (3.54+1.04 לעומת 1+0.3), וחתולות מעוקרות הראו רמות פחד גבוהות יותר לעומת חתולות תמימות (7.2+1.38 לעומת 1.4+0.74). לא נמצא שוני בין הזוויגים או בין בעלי חיים תמימים ומסורסים בהתנהגויות הנוספות שנבדקו.

בחלקו האחרון של המחקר בדקנו האם קיימת הבנה הדדית של שפת הגוף בין כלבים וחתולים החיים תחת קורת גג משותפת. ברוב המצבים, כלבים וחתולים משתמשים בשפת גוף אוניברסאלית שמשמעותה ביונקים רבים דומה ומובנת (לדוגמא: מבט ישיר המעיד על דומיננטיות).

יחד עם זאת, קיימים מקרים ששפת הגוף יכולה לקבל משמעות הפוכה על ידי הכלב או החתול. לדוגמא, ניתן לבחון את מופע "הושטת כף קדמית", שבכלבים מתפרש כחברותיות או כניעה ואילו בחתולים מתפרש כתוקפנות. לצורך בחינת הבנת שפת הגוף המתקיימת בין כלבים וחתולים נבדקו תגובותיו של כל מין להצגת כל אחת ממופעי שפות הגוף שמשמעותם הפוכה. מהתוצאות עולה כי רוב מופעי שפת הגוף בעלת המשמעות ההפוכה, שהוצגו על ידי המין השני, נקראו בצורה נכונה על ידי הכלבים והחתולים (75% מהמופעים ו- 80% בהתאמה).

עוד נמצא שהיכולת להבין את שפת הגוף קיימת בכלבים וחתולים במידה שווה וקיים קשר ישיר בין הבנת שפת הגוף ההדדית לגיל המפגש הראשון בין שני המינים. נראה שככל שגיל המפגש בין כלבים וחתולים קרוב לגיל הסוציאליזציה (חצי שנה ופחות מכך), כך הבנת שפת הגוף ההפוכה טובה יותר.

על פי תוצאות המחקר נראה שברוב הבתים בהם כלבים וחתולים חיים יחדיו, מתקיימים ביניהם יחסים הדדיים חיוביים, ושני המינים מסוגלים להבין את שפת הגוף האחד של השני. ממצא חשוב שעולה ממחקר זה, הנו התארכות תקופת הסוציאליזציה, המאפשרת את התפתחותם של יחסים חברתיים בין כלבים וחתולים, בהשוואה למקובל בספרות.

ניתן לשער, שתופעה זו קשורה בתהליכי סלקציה שהופעלו על כלבים וחתולים במהלך הביות, והביאו להתמשכות תקופת הגדילה וההתפתחות בבעל החיים ביחס לאביו הקדמון. מעבודה זו נראה שלתקופת הסוציאליזציה יש השפעה הן על יצירת הקשרים החברתיים בין כלבים וחתולים והן על יכולת קריאת שפת הגוף ההדדית.

העבודה הנוכחית היא הראשונה שבדקה את ההיבטים השונים הקשורים ביחסים שבין כלבים וחתולים החיים תחת קורת גג משותפת. אנשים רבים סבורים כי מטבעם כלבים וחתולים אינם יכולים להסתדר ביניהם, וגם אלו המחזיקים בשני בעלי חיים אלו אינם מודעים תמיד לחשיבות של גורמים העלולים לפגוע ברווחת בעלי החיים שברשותם.

(צילום: ברוך פיגנבאום)

ממחקר שנעשה בארצות הברית נמצא כי אחד מגורמי הסיכון הגבוהים לנטישת בעלי חיים הנו אחזקת מספר בעלי חיים בבית אחד. מעבודה זו עולה כי רוב הכלבים והחתולים החיים יחדיו מסתדרים ביניהם ואף מבטאים יחסי חברות האחד כלפי השני. עם זאת, קיימת חשיבות בהגדרת מספר קריטריונים העשויים להגדיל את רווחת חייהם של כלבים וחתולים החיים יחדיו.

למחקר זה השלכות יישומיות על רווחת הכלבים והחתולים החיים לצד האדם: בכדי להגדיל את הסיכוי ליחסים חיוביים בין בעלי החיים יש להפגישם בתקופת הסוציאליזציה (עד חצי שנה בחתולים ועד שנה בכלבים) וכדאי לזכור שאם אימוץ בעלי החיים אינו מתבצע בו זמנית רצוי לאמץ קודם את החתול ורק לאחר מכן את הכלב.

על מנת להרחיב את המידע לגבי אימוץ נכון של כלבים וחתולים רצוי לבדוק האם קיימים גורמים נוספים העשויים להשפיע על יחסי כלבים וחתולים, כגון גודל בעל החיים, גזע בעל החיים ועוד. ייתכן שעל ידי קביעת מדדים אלו נוכל לשפר את רווחת חייהם של כלבים וחתולים החיים תחת קורת גג משותפת, ולהביא לעלייה במספר בעלי החיים המאומצים מידי שנה ממקלטים ובכך להפחית את מספר בעלי החיים הנידונים להמתה.

• "היבטים התנהגותיים ביחסים שבין כלבים (Canis familiaris) וחתולים (Felis catus L.) החיים תחת קורת גג משותפת", מאת נטע-לי פוירשטיין ופרופ' יוסף טרקל. חיבור זה מבוסס על עבודת גמר במסגרת תואר שני במסלול זואולוגיה באוניברסיטת תל אביב