למה נמלים?
נראה, שצפייה בהתנהלותן של הנמלים ולימוד אורחות חייהן יכולים להוות דוגמה חינוכית חשובה לילדים על תקשורת נכונה, על חריצות ועל עבודת צוות מתואמת. ד"ר יעקב עופר, הידוע גם בכינויו "אבו-נמלה", הוא איש חינוך ותיק שעסק שנים רבות בחקר נמלים, ואף הנחיל את הידע והניסיון הייחודי שרכש לדורות רבים של סטודנטים להוראה בסמינר הקיבוצים
בפגישותיי עם ילדים, כאשר אני מספר להם על חיי הנמלים, הם שואלים:"יעקב, נכון שאתה אוהב נמלים?" אני יודע שתשובתי עשויה לאכזב אותם, אך אני אומר להם את האמת: "לא, אבל אני מתעניין בנמלים..."
...ואכן, זה כבר יותר מיובל שנים, שאני עדיין מוצא עניין בביולוגיה של מיני נמלים אותם אני חוקר. אולי זו הסיבה לכך שמעולם לא חדלתי לבדוק ולחקור עוד מין ועוד מין. אפילו באותו המין אני מגלה, לעתים, דבר שלא ידעתי קודם לכן. כמו לדוגמה, עד היום אני מוצא משהו חדש בנמלת הקציר השחורה שהייתה במרכז נושא הדוקטורט שלי. אני עדיין מוצא גם היום משהו חדש בהתנהגותה של המושבה בשדה או במעבדה.
מחקרי הראשון החל בסמינר הקיבוצים ב"אורנים", שם למדתי הוראה. באחד מטיולי הטבע נתקלתי בתלולית של הנמלה הבנאית. המראה היה מרשים – נחילי נמלים התרוצצו סביב וולדות לבנים. עקבתי מרותק אחר האופן שבו כל נמלה חטפה זחל או גולם כדי להציל אותם במעמקי התלולית. תוך דקות נעלמו כל הוולדות – ונותר מולי רק "האויב" – נמלים עם לסתות פעורות.
מיד לאחר מכן חשתי באפי ריח מיוחד, האופייני רק לבנאית. מאוחר יותר למדתי, שריח זה היה ריחו של פרומון האזעקה. התלולית, הבולטת מעל פני האדמה, החשופה לקרני השמש, משמשת כאינקובטור טבעי לגידול דור חדש. תופעה זו עוררה בי עניין רב ולכן המשכתי בתצפיות רצופות במשך כל עונות השנה. חבריי החלו לכן לקרוא לי "אבו-נמלה". הממצאים האקולוגיים והביולוגיים סוכמו בחוברת רבת פרטים (אשר התקבלה כעבודת גמר במקום בחינה במקצוע שבחרתי בו).
(צילום: ויז'ואל/פוטוס)
כיצד מכניסים נמלה לתוך לול?
להפתעתי, רכזת המעבדה הפדגוגית בסמינר הקיבוצים בתל-אביב, שהכירה את העבודה, יזמה ללא ידיעתי הדפסת עשרות עותקים. שמחתי מאוד על כך, שהידע אותו רכשתי הקשור לביולוגיה של הנמלים הבנאיות, הופץ בתפוצה רחבה על-ידי גננות ומורים, וכתוצאה מכך, עשרות, ואולי אפילו מאות של ילדים למדו להכיר את עולמן המופלא של הנמלים.
באחד מהסיורים שערכתי עם כיתה לנחל ערוגות, ראיתי לראשונה את הנמלים האורגות. הן היו אז עדיין לא מוגנות – והרשיתי לעצמי לקחת קן עם מושבה שלמה לגידול ותצפית בסמינר.
באותן השנים לא ניתן היה לערוך מחקר בסמינרים כמו באוניברסיטאות מסיבות שונות. אבל, בהשפעת יהושע מרגולין, הזואולוג והמחנך המפורסם, שהיה ממייסדי הסמינר, הוקדש מקום חשוב להוראת לימודי הטבע. התחלתי במחקר בתנאים הקיימים של אז – במרתף, ממנו עליתי לאחר מכן קומה, ושם בנו לי חממות וכלים לגידול המושבה.
התמיכה של הסמינר במחקרי נמשכה לאורך כל השנים – עד עצם היום הזה. הודות לתמיכה זו, התאפשר לי לקיים קורס בנושא חרקים חברתיים והוקמה המעבדה. בהמשך, אף יכולתי לחקור את הביולוגיה של הנמלים האורגות בתנאי מעבדה. לכדתי אז (לאחר קבלת רישיון מהרשות לשמירת הטבע),
מושבות נוספות. במקביל, ערכתי תצפיות חודשיות בסופי שבוע במהלך שנה בנחל ערוגות ובאזורים אחרים, לאיתור נקודות תפוצה חדשות של הנמלים האורגות, לאורך בקעת ים המלח והערבה. המחקר על הביולוגיה של הנמלים האורגות ותוצאות המחקר פורסמו בעיתון הבינלאומי היוקרתי "Jnsectes Sociaux" בפאריס, ובעקבותיו, הגיעו פניות של חוקרי נמלים מארצות רבות.
(צילום: רויטרס)
שלמה המלך, חוקר הנמלים הראשון בעולם
שנות המחקר שלי חופפות, פחות או יותר, לשנים בהן אני מעורה במערכת החינוך של הסמינר. גם לאחר פרישתי לגמלאות, המעבדה ממשיכה להיות פעילה, ואני מגדל בה, למשל, מושבות של נמלים אורגות, מנחל ערוגות ומעין פשחה וכן מינים אחרים, בהתאם לעונות השנה. כמו כן אני מתַחזק כוורת זכוכית פעילה המשמשת לתצפית של מבקרים בעיקר סטודנטים וילדים.
החידוש בכוורת הוא, שבנוסף על קומת הקן, שם מגדלת המלכה דור חדש, הקומה שמעליה היא קומת הדבש, ממנה אני רודה דבש. כל השנים שאפתי לשלב את הנמלים בהוראה לסטודנטים וכן לילדים בבתי הספר. נמלול הבנאית אמנם משרת נאמנה מורים רבים כבר מספר רב של שנים, אך הוא קצר ימים, ופעיל רק בעונות החורף והאביב. כוורת הזכוכית שהוזכרה קודם, פעילה במעבדה שלנו, הודות לניסיון שרכשתי כדבוראי, אך היא אסורה בבתי הספר מסיבות מובנות.
נמלים בכוח ההוראה
הנמלים מהוות, כידוע, חלק מקבוצה רחבה יותר של חרקים חברתיים לא פחות מעניינים, כמו דבורים, צרעות וטרמיטים. בדומה לדבורי הדבש, המעופפות למרחקים כדי להביא צוף ואבקה לכוורת, יכולות גם הנמלים לצאת מן הנמלול. המרחק ממנו אל המזונות שעל השולחן אומנם קטן, אך הנמלים חוזרות עם השלל אל הנמלול עקב נאמנותן למלכה היחידה, בדומה לדבורת הדבש. כל נמלה החוזרת לנמלול מטפטפת את "פרומון השביל" – כדי לסמן לנמלים היוצאות מן הנמלול כיצד להגיע אל המזונות שעל השולחן.
ילד הצופה בתנועה המתמדת של הנמלים, נשאר מרותק למראות המתגלים לעיניו. ניתן לראות שם גם נמלים קטנות, "הפועלות", המטפלות ללא הרף בוולדות, מאכילות אותם או מובילות אותם לפינות שונות, המתאימות לשלב התפתחותם בנמלול. מדי פעם נעצרות שתי נמלים ונוגעות בראשן זו בזו. כך הן מחליפות מידע או שאחת מהן מאכילה את השנייה, ואז נפרדות לדרכן.
הנמלים, להבדיל מרוב החרקים היחידניים (כגון תיקנים, זבובים ואחרים), שומרות על ניקיון הקן. כל פסולת, כמו פגרים, שאריות זרעים ופרות, מורחקת – בשדה אל גורן עגולה; ובנמלול למחילה מרוחקת או לקופסה העליונה של הנמלול. יכולת נוספת של הנמלים היא מריחה של חומר הגנה המופרש מגופן, זו על זו, המגן בפני חיידקים ופטריות מזיקות. ניתן להבחין בנמלים המלקקות זו את זו ומורחות זו על זו את חומר ההגנה הזה.
