שישי בלילה בת"א: טיש חסידי במרכז הבילויים

בשנות ה-60 וה-70 הוא נודע בערי הצפון כ"רב הדיסקוטקים", ו-40 שנה אחר כך הוא מגיע עם הלוק הרבני-חסידי גם למרכז הבילויים של תל-אביב. חתן פרס ישראל הרב יצחק דוד גרוסמן, המכהן כרבה של מגדל העמק וחבר מועצת הרבנות הראשית, יתארח בשבת הקרובה בקהילת "ראש יהודי" בעיר, ובשישי בלילה יקיים "טיש חסידי" אל תוך הלילה בטיילת הרברט-סמואל, ממש על חוף הים. גרוסמן, הידוע ב"אהבת ישראל" שבו, החליט "לרדת אל העם" ולהדרים לתל אביב כדי לעודד את התושבים בימי הלחימה ולהצדיע לחיילי צה"ל.

במהלך השבת יתקיימו תפילות וסעודות חגיגיות, המלוות בשירה וריקודים, במרכז תנועת התשובה "ראש יהודי" הסמוך לכיכר דיזינגוף. ביום שישי בשעה 23:00 יערוך הרב גרוסמן את שולחן השבת בפינת הרחובות אלנבי והרברט-סמואל שבטיילת, באירוע שיימשך עד השעות הקטנות של הלילה ויהווה אלטרנטיבה למרכזי הבילוי שבאזור.

מנכ"ל "ראש יהודי", ישראל זעירא, אמר ל-ynet: "בזמן מלחמה עם ישראל הוא עם מאוחד ועם מאמין. כולם, דתיים וחילוניים, מתפללים להצלחתה ורוצים להיות ביחד. אני חושב שהרב גרוסמן הוא האדם המתאים ביותר לרומם את הציבור. הזמנו אותו כאורח 'ראש יהודי' כדי שירים את המוראל ואת רוח העם, ויפיח בו רוח חיים. זה טוב לדתיים, זה טוב לחילוניים, ולכן כולם מוזמנים לתפילות, לסעודות ולטיש".

על דמותו של הרב יצחק דוד גרוסמן יכול ללמד סיפור המפגש המרגש שקיים עם 600 חיילי מילואים שהיו בדרכם אל הקרב במלחמת לבנון השנייה. בשנים האחרונות הוא מספר עליו כמעט בכל אירוע פומבי שהוא משתתף בו, והוא מופיע גם כעדות של אחד הקצינים באתר "אש התורה".

תזכורת מהמלחמה הקודמת

ואז נחתה הבשורה: יום חופשה! לכל הרוחות, מה אפשר לעשות ביום אחד? הלומי קרב, רעבים, מותשים עד כלות, מטונפים, לאן בדיוק נלך? "ל'מגדל אור' במגדל העמק", אמרו לנו. הרב גרוסמן שמע באקראי על גדוד הצנחנים שמחפש בית ליום אחד, ומיד הציע את עצמו. "מה הבעיה?" שאל, "600 חיילים? רק שיבואו! וודאי שיש אצלנו מקום!". 

"מי זה הרב הזה שהזמין יותר מעשרה אוטובוסים להסיע אותנו אליו למגדל העמק?", שאלנו. יודעי דבר נזכרו: "זה הוא, הרב של הדיסקוטקים! הגורו של העולם התחתון. הוא בסדר הוא! אחד משלנו". החברה נותנים לו את כל הרספקט בעולם.

600 החיילים שירדו מהאוטובוסים לא האמינו למראה עיניהם: עומד לו ברחבה יהודי נשוא פנים, פאות מסולסלות ארוכות וחיוך כובש, שבטח הולך לשאול אותם אם כבר הניחו תפילין והתפללו שחרית. ובמקום זה: "חברה!", הדהדו מילותיו של הרב, "אני מציע שדבר ראשון תקפצו לבריכה להתרענן. בינתיים נכין לכם משהו לאכול...".

מוסיקה חרישית הבאה מכל מקום; מים זורמים, ירוק מסביב; ופתאום - על השולחנות הערוכים: אבטיח קר, עוגות, שתייה; והם מביאים עוד ועוד: גבינות, ירקות, לחמניות טריות... 

אני ממשש את ערימת הלבנים שהונחה כך בשקט, כאילו במקרה: 600 גופיות ותחתונים חדשים, בוהקים. "נו כבר, תצאו מהבריכה, תתלבשו, תאכלו משהו...". הרב גרוסמן יושב איתנו ומפטיר בלשונו העממית: "תעשו חיים חברה! תעשו חיים! בערב אני מכין לכם את המופע של החיים שלכם, משהו שעוד לא ראיתם!". 

אחר כך אמר לנו: "שמעתי שחסרים לכם פריטי ציוד אישי. תעשו לי טובה, הנה דף ועפרון, פשוט תרשמו כל מה שחסר לכם, ותשאירו את הרשימה כאן על השולחן". מאוחר יותר נטל את הרשימה ונעלם. כשהתעוררנו בבוקר לא האמנו למראה עינינו: הררי ציוד אישי של כל מה שאיווינו ונזדקקנו לו, ופתק קטנטן שצורף: "לחיילים היקרים שלי - מכל הלב!". ב-60 אלף דולר, קנה הרב גרוסמן עוד באותו ערב: אפודים קראמיים, משקפות לראיית לילה, קסדות, מימיות, גרביים, מברשות שיניים, ומה לא... 

ארוחת הערב ותוכנית הבידור שהבטיח לנו הרב אכן היו מעבר לדמיוננו, יותר מכל מה שיכולנו לצפות. הלכנו לישון סוף סוף בחדרים ממוזגים, על מיטות מוצעות בסדינים לבנים. 

"היום נשתתף כולנו בסיום כתיבת האותיות ובהכנסת ספר התורה להיכל הקודש", אמר הרב בבוקר. ספר התורה המפואר מונח על השולחן, ולידו עט-סופרים ודיו. הרב פנה אלינו: "קדושים שלי! אני עומד לזכות אתכם במצוות קודש שהיא בגדר חלום של פעם בחיים. כל אחד ואחד מכם יכתוב אות בספר התורה. תוך כדי שאתם עוסקים במלאכת הקודש יתפלל כל אחד את תפילת ליבו ויבקש מהשם שזכות האות הנכתבת על-ידו וניצוצות הקודש היוצאים ממנה ייצרו חומת מגן שתשמור על כולכם ותחזיר אתכם הביתה בשלום". 

בתום הכתיבה התחילה תהלוכה עם מכונית מקושטת. ספר התורה נעטף בבגדי שש וארגמן וכתר כסף בראשו. 600 החיילים ואלפי אלפי תושבי העיר צעדו-רקדו בתהלוכה, כשרמקול מלווה אותם: "תורת ה' תמימה משיבת נפש"; "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". בתום הטקס נישק הרב כל חייל וחייל, תוך שהוא תוקע לידו מחצית השקל. "כשתחזרו בריאים ושלמים תמלאו שליחות זו שאני מטיל עליכם ותתנו כסף זה לצדקה", אמר והסביר: "שלוחי מצווה אינן ניזוקין. מבטיח אני לכם שכולכם תחזרו אי"ה בריאים ושלמים. אף אחד מכם לא ייפצע ולא ייהרג...". 

"וכעת מבקש אני מכם הבטחה. הבטיחו לי שכשהמלחמה הנוראה הזאת תסתיים, המקום הראשון אליו תבואו - לפני הבית, לפני האישה והילדים - יהיה לכאן, לרחבת בית המדרש. פה ניפגש כולנו, ומכאן נודה לקב"ה. אחר כך תיסעו לבתיכם". 

חוזרים לסעודת ההודייה

חלפו שבועיים. המלחמה הסתיימה. בשתיים בלילה צלצל הטלפון של הרב גרוסמן: "ברכתך התקיימה. צדיק גזר והקב"ה קיים. כולנו בריאים ושלמים. אנחנו בדרך אליך...". הרב העיר את כל צוות המטבח. "מַהֲרו! ערכו שולחנות! ילדיי חזרו! תזמורת! הזמינו גם תזמורת!". "תזמורת?", הם שאלו, "האם המשיח הגיע?". 

600 חיילי הגדוד, שׂבֵעֵי-קרבות, לוחמים עזי נפש, ירדו

 מהאוטובוסים ברחבת מגדל אור. תזמורת מחרישת אוזניים קבלה את פניהם ב"ברוכים אתם לה'". במרכז הרחבה, כשהשמחה במעון נפשו ופניו קורנות מאושר, עמד הרב גרוסמן. בבת אחת החלה ריצה מטורפת לכיוון הרב. מי ישיג ראשון. מי יחבק, מי ינשק, מי ישים את ראשו קודם על כתפו של הרב, ויחוש את דמעות הגיל הלוהטות הניגרות בלי בושה על פניו. כולם נכבשו בשמחה שעלתה על גדותיה. 

הם ישבו שם כולם, כל אותו הלילה, וסיפרו לרב גרוסמן על מסכת הניסים שקרתה להם, איך נס רדף נס והם ניצלו כולם. "ישתבח שמו!" לחשו שפתי הרב שוב ושוב. 

בתום סעודת ההודיה ולאחר ברכת הגומל שבירכו כולם בהתרגשות ובכוונה הם פרצו בשירה ובריקודים כאילו לא היה אתמול, כאילו אין מחר, והרב גרוסמן מפזז ומכרכר במרכז המעגל בעיניים עצומות.  

הגירסה המלאה מופיעה באתר "אש התורה"