שתף קטע נבחר

מנגנון הרס זוגי: משתמשים בנשק "יום הדין"

שניהם אנשים חזקים, אינטליגנטים ודעתניים, ובמקומות העבודה שלהם הם מצליחים מאוד, בין השאר בזכות תכונות אלה בדיוק. אבל הבית נראה בעיניהם כבר חודשים ארוכים כמו זירת קרב מכאיבה ומדממת. טרגדיית "שמשון הגיבור" הכפולה

רון וגלית הם זוג צעיר ומקסים בשנות ה-30 המוקדמות לחייהם. הזוגיות שלהם נמשכת כבר חמש שנים וידעה עליות ומורדות. שניהם אינטליגנטים מאוד, שניהם נוטים לציניות וגם לווכחנות. החיים שלהם מתנהלים בתקופה האחרונה כבית משפט מתמשך - כל אחד מהם מרגיש שהצד השני מתנהג בצורה איומה ואשם במצב הקשה אליו הגיעו. כל אחד מהם מרגיש ממורמר ופגוע. רעיון הגירושים נזרק לחלל האוויר אחת לכמה ימים, ומובן שכל התכניות הקודמות שלהם לגבי הרחבת המשפחה ומעבר לדירה גדולה יותר מוקפאות כרגע "לרגל המצב".

 

כשהגיעו אלינו לטיפול זוגי הרגשנו את הצורך העצום של שניהם להרגיש צודקים. שניהם אנשים חזקים עם אגו וכבוד. מתחת לשכבה הזו מדובר בשני אנשים רגישים במיוחד, פגיעים ועדינים, למרות שלא היו ממהרים להגיד זאת על עצמם.

 

במקומות העבודה שלהם הם מנהלים מצליחים בזכות התכונות האלה, ושניהם במסלול התקדמות מואץ, כבר בגילם הצעיר הגיעו מאוד רחוק. אבל הבית נראה בעיניהם כבר חודשים ארוכים כמו זירת קרב מכאיבה ומדממת. בכל ערב לפני שהם מגיעים הביתה בסוף יום העבודה הם מרגישים איך המתח מצטבר בתוכם . כל אחד מהם מגיע מוכן ודרוך כמו לפני קרב. וכל אחד גם מוכן לפגיעות שיגיעו... ואכן מגיעות.

 

רון וגלית (שמות בדויים) דומים מאוד בהגנות שבחרו במשך החיים: הדיבור המהיר, הבטוח, השוטף, השימוש בכוח השכל והציניות כמו נשק. כמו אלופי סיף מיומנים הם מלהטטים במילים, פוגעים ופוצעים זה את זה ולא מצליחים להפסיק .

 

גם בחדר הטיפולים, למרות שהם מדברים בנימוס ובשפה גבוהה ומסוגננת, חיש מהר האווירה בחדר מזכירה יותר ויותר זירת מלחמה. פעם אחר פעם אנחנו נאלצים להזכיר להם שאנחנו לא בבית משפט ולא מעניין אותנו כל כך "מי צודק". במקום זה, חשוב לנו שיראו את הסגנון שלהם וילמדו למתן אותו. חשוב לנו שיראו איך הם קוברים את עצמם ואת הזוגיות שלהם בהבל פיהם.

 

"הדרמה של שמשון הגיבור"

דפוס המריבות של רון וגלית מוכר ונמצא אצל הרבה זוגות. אנחנו מכנים אותו, בינינו לבין עצמנו "הדרמה של שמשון הגיבור" או "מנגנון ההרס העצמי הזוגי": זה מתחיל בדיבור רגיל, נורמלי לכאורה, שבו צד אחד, נניח לצורך הדוגמה שזו גלית הפעם, שוטחת את טענותיה בפני הצד השני, רון. הטענות מנוסחות במילים גבוהות ובסגנון מלוטש. האווירה לכאורה רגועה ועניינית.

 

רון, בזמן הזה, מקשיב הקשבה סלקטיבית, בה הוא מכוון בעיקר לנקודות התורפה בנאום של גלית, למקומות שאפשר להפיל אותה או לסתור את טענותיה מבחינה לוגית. אין כמובן שום הקשבה לסבל של גלית, פשוט כי רון עסוק בלריב ויודע שעוד מעט יגיע תורו לדבר.

 

בינתיים הוא שותק ואוסף לו נקודות, וגלית מרגישה את זה. לאט לאט היא מרגישה יותר ויותר בודדה. היא אמנם מדברת, אבל לא מרגישה שהוא מקשיב לה, ובוודאי שאינו מבין את הכאב שלה. היא מתמלאת ייאוש. כדי לתפוס בכל זאת את תשומת לבו ולגרום לו אולי כן לשמוע אותה, היא מסלימה את הדיבור שלה. כעת הטון כעוס ופגוע יותר, המילים ניתזות בצורה מסוננת, הדיבור הרבה יותר ציני ונלע, והתוכן קיצוני יותר ויותר .

 

הטון הזה כבר לא מאפשר לרון להשאר נינוח בעמדה שלו, ובסופו של דבר הוא נדחף להגיב. במקום לשמוע את הפגיעה שלה, הוא עסוק בכאב שלו. עד שלקחה נשימה והעבירה לו את רשות הדיבור, היא כבר פגעה בו כל כך, בדרך כלל מתחת לחגורה, עד שהוא מתחיל מיד מאותה נקודה ומתקיף בלי רחמים.

 

בניסיון להציל כל אחד את עצמו, וגם את הסיטואציה, הם שופכים עכשיו לתוך הדיבור עוד ועוד משפטים קשים וכואבים. מרגע לרגע רמת האיוּם בה הם נמצאים עולה, ואיתה הטון הכעוס. התוכן מקצין בהתאם. עד שלבסוף, אחד מהם (יש זוגות שאצלם זה קורה רק לאחד מבני הזוג באופן קבוע, אצל אחרים זה יכול לקרות לשני הצדדים) מגיע אל "נקודת אל-חזור". רמת הכאב והייאוש שמציף אותו גבוהה כל כך, עד שהוא נכנס לסחרור. מנגנון ההרס העצמי שאותו למד בילדותו ושימש אותו כדי להימלט מבעיות קשות כשלא היו בידיו אופני תגובה אחרים בוגרים יותר נכנס עתה לפעולה.

 

מישהו שולף את "נשק יום הדין"

בנקודה הזו אחד מהם אומר משהו שלא ייסלח גם אחרי שהריב יישכח והכל יעבור. הוא שולף את "נשק יום הדין". אצל כל זוג יש נשק כזה – משפטים שאסור לומר, ואם אומרים אותם, הם לא נשכחים ולא נסלחים. יש כאלה שלא סולחים כשמדברים על המשפחה שלהם, אחרים לא סולחים כשמזכירים להם פאשלות מהעבר המשותף, ואחרים לא יכולים לסבול דיבורים הקשורים לתפקוד שלהם במיטה. כל אחד והחולשה הפרטית שלו.

 

כשנשק יום הדין נכנס לפעולה, זה לא נעשה מתוך מחשבה עמוקה ותכנון. אילו היתה אפשרות להחזיר את הזמן לאחור, קרוב לוודאי שברוב המקרים רוב האנשים היו מוותרים על המשפטים האלה, והם מצטערים עליהם. אבל ברגע האמת, רגע הפגיעה הנוראית בתוך ריב שמרגיש חסר מוצא – הדברים האלה פשוט יוצאים ללא שליטה וקוברים תחתם את הזוגיות. 

 

הטרגדיה של מנגנון ההרס העצמי הזוגי, של נשק יום הדין, היא שהוא אף פעם לא מביא לתוצאה המיוחלת. הוא לא גומר את הריב ולא תורם ליישור ההדורים. להפך. כמו בסיפור על שמשון הגיבור, שמת יחד עם הפלישתים, גם שני בני הזוג והזוגיות שלהם נקברים מתחת למילים שהם אומרים בסיטואציות האלה, מילים שאחר כך קשה מאוד למחוק.

 

אפשר ללמוד "לריב טוב"

הבשורה הטובה היא שאפשר ללמוד להכיר את מנגנון ההרס הזוגי ולשלוט בו. גלית ורון יכולים להתאמן ולסגל לעצמם ריבים יעילים יותר. כל זוג רב, אי אפשר להימנע מריבים, אבל אפשר ללמוד "לריב טוב" – ריב שלא מותיר את שני הצדדים אחריו חבולים, פצועים וחסרי תקווה. המפתח והצעד הראשון בדרך לשינוי הוא להיות מודעים למנגנון ההרסני הזה, כי רק כשרואים אותו אפשר בהמשך, עם הרבה מאמץ ועבודה עצמית של שני הצדדים, להשמיד אותו.

 

  • יעל דורון, פסיכולוגית, וגילי בר, מאמן לזוגיות, מכון זוגות

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קוברים את עצמם ואת הזוגיות שלהם בהבל פיהם
צילום: ablestock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים