מר במאי

עודד דוידוף, הבמאי של סדרת המתח החדשה והמדוברת, "תמרות עשן", איבד את הקול שלו. אני מנסה לנחש אם הסיבה לכך נעוצה בכך שהוא צרח מרוב שמחה כשהוא קרא את הביקורות שהיללו את הסדרה. הרי לא בכל יום כותבת המבקרת אריאנה מלמד שצריך ללמוד על הסדרה באוניברסיטה. התשובה שלו, כמובן, לקונית יותר, "אני תמיד מותש לקראת סיום פרויקט. כשעובדים על סדרה אי אפשר להיות חולים". ברור, הרי יוצרים לא מקבלים חופשת מחלה ובימים אלה הם גם לא ממש מקבלים עבודה, אבל לכך עוד נגיע בהמשך.

קשה להתפרנס ככה. דוידוף (צילום: כפיר חרבי)

דוידוף, שביים את המיני סדרה "מישהו לרוץ איתו" (HOT) ואת העונה הראשונה הסופר מצליחה של "הכל דבש" (ערוץ (2, מסיים בימים אלה את העבודה על "תמרות עשן", על פי תסריט מקורי של נח סטולמן ("מישהו לרוץ איתו") וכן, יש כבר דיבורים על עונה שנייה. הסדרה, אם איכשהו התחמקתם מבליץ הפרומואים והבאזזז, מספרת על "תמרות עשן", קיבוץ שכל חבריו נעלמו בן לילה ועד מהרה מתברר שהקיבוץ הזה אינו בדיוק מה שהאבות המייסדים של התנועה הקיבוצית דמיינו, אלא כת מבודדת שבראשה עומד גורו שמושך מאמינים מכל קצוות הארץ.

אפרת בן צור, צחי גראד, יורם טולדנו ושי אביבי הם רק חלק מהקאסט המכובד שמככב בסדרה. "הרגשתי שאנחנו עושים משהו אחר", אומר דוידוף ,"אני עובד על הפרויקט הזה כל כך הרבה זמן. נח ואני כבר חולמים שנים לעשות את הסדרה הזאת, היא לגמרי שלנו. זה ז'אנר הסרטים שאהבנו לראות".

מה זה בדיוק "המשהו האחר"?

"מבחינת העשייה, זה כאילו שעשיתי סרט, איך שזה מבוים, מצולם וכתוב. יש תחושה אחרת כשמצלמים ברמת הגולן, תחושה פתוחה, פשוט שונה".

ההשפעה של הסדרה" טווין פיקס" מאוד בולטת, זה היה במתכוון?

"ברור. זו סדרה שראיתי כל הזמן כסטודנט והיא מאוד השפיעה עליי. אני מצטט ממנה ואני מתכתב איתה, אבל אני חושב שהסדרה קרובה יותר ל'חשיפה לצפון', עם נגיעות מ'אבודים'. אבל יותר מהכל, זו סדרה על מערכות יחסים. היא עוסקת באנשים שנעלמים, כמו במלחמה. חוסר הוודאות, החיים בחלל ריק והדרכים להתמודד עם זה, אלה תחושות שהרבה אנשים חווים במדינה שלנו".

מתי נולד הרעיון לסדרה?

"לפני שמונה שנים מירית ויורם טובי, אז מפתחי תוכניות ב־JCS, והמפיק מוש דנון, ביקשו ממני ומנח שנפתח להם סדרה ונח בא עם הרעיון הזה. אז זה היה יותר חדשני כי עוד לא היתה 'אבודים'. זה היה אמור לעלות בערוץ 10 וזה נפל, אחר כך זה עבר לזכיינית טלעד, אבל היא הפסידה במכרז. כשמירית עברה ל־HOT (כמנהלת מחלקת הדרמה. נ.ר) היא לקחת את הסדרה יחד איתה. זו סדרה יותר יקרה מסדרות אחרות, וכנראה שצריך גוף עם אומץ שישדר ז'אנרים חדשים. עובדה שיש ב־HOT יצירות כמו 'בטיפול', 'פרשת השבוע'".

איך למדת על החיים בכתות?

"נח ואני ראינו הרבה סרטים על כתות בארץ ובחו"ל, זה נושא שאני מתחבר אליו, ובכלל כל ההתעסקות באמונה מרתקת אותי. יש לי אח דתי, אני מגיע ממשפחה שבמקורה היא דתית, יש לי המון חברי ילדות שחזרו בתשובה ולפני זה הם חזרו מכל מיני מקומות והייתי בהודו תקופה ארוכה. תמיד הסתכלתי על זה מהצד, אבל אני יכול להבין למה אנשים נכנסים לכת. זה מקלט, סוג של בית, של חום. זה לאו דווקא נורא ואיום".

לצלם בצפון זה בטח כמו לעבור לאטמוספרה אחרת.

"לגמרי, לא מצלמים הרבה בגולן ובגלל זה הם לא מתרגשים מזה, זה לא מעניין אותם שמפורסמים מגיעים לאזור שלהם. כשאני מצלם במרכז יש תמיד התקהלות, לא משנה איפה אנחנו. בגולן יש סדר חיים

שונה, אותם מעניין אם יש מים להשקיה או לא, השיחות שלהם אחרות. לפני שצילמנו הייתי מגיע לשם הרבה, כמעט גרתי שם, הכרתי המון אנשים ויצרתי איתם קשרים, חלק מהם משחקים בסרט וזה מאוד עזר לאווירה. הם נראים אחרת, הם לבושים אחרת. באחת מהסצנות היה דיאלוג עם צייד והוא אמר לי שהוא לא יכול להגיד משפט שמפרגן לגליל. הגולן והגליל זה כמו מכבי תל אביב מול הפועל תל אביב. יש להם את החוקים שלהם".

את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס