שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    קנס העמלות: מחיר יקר, אך משתלם לבנקים

    ההדלפה על הקנס שכביכול הוטל על הבנקים בפרשת העמלות לא יצאה מהרשות להגבלים עסקיים. היה מי שמעוניין להסיט את תשומת הלב מהצרות האמיתיות שמצפות לבנקים. זאת, אם יעבור החוק היקר פי כמה, שמכריז עליהם כקבוצת ריכוז

    אין עדיין אור בקצה המנהרה שבה משתרכת שערוריית עמלות הבנקים. קשה לראות את הבנקים משלמים בקלות לרשות ההגבלים העסקיים את ברירת הקנס על התנהלותם בסוגיית העמלות, אפילו אם מדובר בסכום ענק של כ-300 מיליון שקל. אך מחיר הקנס הוא כסף קטן לעומת הצפוי להם אם לא תתקבל הפשרה שהציעו ביוזמתם. העונש המקורי יקשה עליהם להדוף את תביעות הפיצויים הייצוגיות והפרטיות של הצרכנים העשוקים, אשר עלולות לעלות להם במיליארדים.

     

    ההדלפות לתקשורת על ברירת הקנס הענקית, שכביכול הוצעה להם מפי הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, כדי לסגור עניין, לא יצאו מהרשות. מקורן ככל הנראה במי שמעונינים להסיט את תשומת הלב הציבורית מהצרות האמיתיות והגדולות יותר מהקנס הנ"ל, אשר מצפות לבנקים כתוצאה מפרשת העמלות.

     

    נתחיל בהעמדת סדר הדברים על דיוקם. הרשות החלה להתעניין בפרשה ב-2002, זמן קצר לאחר כניסת הממונה הקודם, עו"ד דרור שטרום לתפקידו. החשדות נבעו מחקירה בתחום כרטיסי האשראי, וממידע נוסף שהגיע ממקורות שונים.

     

    איסוף המודיעין ומיונו נמשך יותר משנה. החקירה עצמה החלה במחצית 2003. שטרום ליווה אותה עד פרישתו בנובמבר 2005. רונית קן המשיכה בעקבותיו. שטרום נשאר ברקע כיועץ.

     

    לפני כ-10 חודשים, במרס 2008, נפל הפור. ממצאי החקירה העלו כי הבנקים לא תיאמו ביניהם את תעריפי העמלות, אבל כן החליפו מידע. קן הודיעה לבנקים הגדולים על כוונתה להוציא "קביעה אזרחית" לגבי אחריותם בסוגיית העמלות. מבין שלוש הסנקציות שבסמכותה החוקית, היא בחרה בדרך הביניים, שכן החקירה לא הניבה את הראיות החמורות שנעשה כאן קרטל עסקי, אשר מצדיק תביעה פלילית בבית הדין המיוחד להגבלים עסקיים. מצד שני נמצאה כאן התנהגות פסולה אך לא מהסוג הקל יחסית שיצדיק הטלת קנס מנהלי.

     

    "קביעה אזרחית" - גלגל הצלה לתובעים

    משמעות "הקביעה האזרחית" היא שהממונה על ההגבלים מצהירה על פי סמכותה, במסמך כתוב ומפורט, שבו היא קובעת כי הבנקים העבירו ביניהם מידע, ונקטו בפעולות שונות ובכך ביצעו הסדר כובל האסור על פי החוק. המסמך הוא ראייה משפטית עליו ניתן לבסס תביעות פיצויים פרטיות וייצוגית.

     

    קביעת הממונה מסייעת לתובעים לדלג על פני המשוכה הקשה ביותר של הוכחת הנזק שנגרם להם מהעבירה. מתווה זה הוא בעצם גלגל ההצלה של התובעים, במקום שיתבסס על ים הראיות הנלוות לאופציה של התביעה הפלילית.

     

    הממונה הודיעה לבנקים הגדולים על החלטתה לפני כעשרה חודשים, במרס 2008, והזמינה אותם להגיב עליה בשימוע, אפילו בכתב. חודשים ארוכים חלפו עד שניסחו את טענות הנגד שלהם. הם ביקשו להפריך אפילו ספק לחשד שלא פעלו בתום לב. כאילו יד המקרה גרמה לתופעה שהבנקים מיהרו להתיישר בעקבות הראשון שייקר את העמלות שלו. קן לא שוכנעה, והודיעה להם כי היא לא זזה מהחלטתה להוציא את "הקביעה האזרחית" נגדם.

     

    הבנקים לא ויתרו וביקשו להיפגש אתה פנים אל פנים. הם הציעו לה להסתפק באופציה הקלה והמוסכמת של הצו הגוזר עליהם קנס מינהלי. קן השיבה להם כי היא דבקה בהחלטה המקורית, אבל אם הם מתנגדים ל"קביעה האזרחית" ומבקשים לסגור את התיק בצו מוסכם, עליהם לקחת בחשבון כי לצו הזה עלול להיות תג מחיר יקר וחסר תקדים מבחינתם.

     

    קן מדהימה את הבנקים

    הבנקים היו בטוחים שקן תסתפק בקנס של כמה מיליונים. היא הדהימה אותם בסדר גודל של עשרות מיליונים לכל בנק, ומאות מיליונים לכולם ביחד. קן השאירה את ברירת הקנס בידם. הם נפרדו בהסכמה שתוכן הפגישה נשאר בחדר.

     

    הרשות הופתעה מהפרסומים שהפרו את ההסכמה, ונאלצה לאשר רק את עצם הפגישה. היא לא מתייחסת לסכומי

    הקנסות שפורסמו ולפרשנויות הנלוות. ברשות טוענים כי יוזמי הפרסום מנסים

    לצייר מציאות שאיננה קיימת. הכדור במגרש שלהם, והמשפטנים ילמדו אותם מה טוב להם.

     

    בינתיים, הבנקים מתבצרים מאחורי ההכחשה הגורפת של ממצאי החקירה. הם טוענים שלא ישלמו קנס אפילו בסדר גודל של מאות שקלים. בנק ישראל לא מגיב - הוא לא היה בתמונה, ואפילו לא עדכנו אותו. גם עו"ד שטרום הופתע מהפרסומים. הוא לא מתייחס לברירת הקנס אלא רק לנימוקים בעד ונגד. מצד אחד, היא מאפשרת סיום מהיר ואלגנטי בתיק גדול ומורכב במקום הליך פלילי ממושך, כמו למשל משפט קרטל חברות הביטוח, שהסתיים אחרי 13 שנה.

     

    נפגעי העמלות יצאו קרחים מכאן ומכאן

    מצד שני, ברירת הקנס לא ממצה את הדין עם מפירי החוק. גם אם תג המחיר הענקי שנקבה קן על פי הפרסומים לא מוגזם בעיני שטרום לעומת רווחי הבנקים מהעמלות, ברירת הקנס לא נועדה לעניינים שנהפכו למכת מדינה. נפגעי העמלות יצאו קרחים מכאן ומכאן. הם לא ירוויחו מהקנס שילך לקופת המדינה, ויפסידו את המידע החיוני לתביעות הפיצויים. המידע מצוי רק בתיקי החקירה שייפתחו בהליך הפלילי. צו הקנס יסגור אותם לציבור.

     

    ח"כ אמנון כהן (ש"ס), לשעבר יו"ר ועדת הכלכלה, חושב שגם ברירת הקנס יכולה לתמוך בתביעות הפיצויים. "עצם תשלום הקנס יהיה הודאה שעברו על החוק, מה שהם חוזרים ומכחישים, אבל הקנס איננו הפתרון לבעיה". כהן היה אחד המובילים במסע של הכנסת נגד הבנקים. את הפתרון נתן לו שטרום ערב סיום כהונתו בתפקיד הממונה על ההגבלים. הוא הציע לו להעביר תיקון מהפכני בחוק ההגבלים, שייתן שוט יעיל בידי הממונה.

     

    התיקון נועד לפרוץ לממונה דרך משפטית קלה לטפל בבנקים כ"קבוצת ריכוז" שגרמה לכשל השוק הלא תחרותי, מבלי להיכנס לסוגיה אם תיאמו מחירים. שטרום התכוון לטפל בכל ענף מסחרי שנשלט בידי קומץ גדולים, כמו גם חברות הדלק והסלולר. שטרום היה סקפטי. אמנון כהן אמנם קנה את הרעיון והתחיל לגלגל אותו. אבל שטרום לא האמין כי לכנסת יהיה אומץ להעביר חוק נגד הבנקים. כשהתבטא כך בפומבי, חייכו לו במבוכה.

     

    הכנסת כשלה

    שטרום אמר השבוע כי הכנסת כשלה גם במשימה הזאת. כהן העביר את הצעת החוק בקריאה ראשונה בשלהי 2005, ערב ההחלטה על הקדמת הבחירות לכנסת היוצאת. אפשר היה לקדם אותה אחרי הבחירות, אבל יורשיו בוועדת הכלכלה קברו אותה. במקום חקיקה החלו לחטט מחדש בסוגיית העמלות, ונתנו לבנק ישראל לבצע רפורמה, ולמשקי הבית לשלם יותר על העמלות הבסיסיות.

     

    התהליך הזה השתלם לבנקים גם אם אין ראיה שהם עמדו מאחוריו. העיקר להימלט מהסיוט שיאפשר לממונה על ההגבלים להצר את צעדיהם כ"קבוצת ריכוז". כהן עדיין מצטדק שנתן את ידו לקבורת החוק של שטרום, לבקשת רונית קן, הממונה החדשה על ההגבלים העסקיים. היא ביקשה להמתין עד שוועדה בראשות הפרופ' זוהר גושן (היום יו"ר רשות ניירות ערך) תגיש את המלצותיה לתיקון חוק ההגבלים, כולל בסוגיית "קבוצות הריכוז".

     

    כהן אמר השבוע שהוועדה סיימה מזמן את עבודתה, ורשות ההגבלים אכן תרגמה את המלצותיה לחוק חדש ומשוכלל, אלא שהחוק הזה תקוע אי שם בין משרד המשפטים למשרדים האחרים שאמורים לחוות את דעתם אודותיו. כהן איים כי אם החוק הממשלתי לא יוגש לכנסת הבאה מיד לאחר הבחירות, הוא יגיש אותו כהצעת חוק פרטית, גם אם הבנקים לוחצים מאחורי הקלעים לנטרל את "פצצת הזמן" הזאת.

     

    תקועים במבוכי הבירוקרטיה

    ברשות ההגבלים מודים שטיוטת החוק הופצה בין משרדי הממשלה לקבלת תגובותיהם לפני יותר מחצי שנה. שטרום לא חושב שהיתה סחבת מכוונת עד סיום החקירה ברשות ובתרגום המלצות ועדת גושן להצעת חוק. "זו היתה משימה אדירה לגוף עם 40 עובדים. מי שלא התמודדת עם חמשת הבנקים הגדולים לא יבין את גודל המבצע.

     

    דובר הרשות אילן שניידר אמר השבוע, "אנחנו מקיימים מגעים עם המשרדים במטרה לזרז אותם כדי להפוך את הטיוטה לחוק. התיקון חשוב מאד למשק
    מבחינת הצרכנות והתחרות. לנו הוא נותן כלי יעיל להתמודד עם הבעיה הקריטית של הריכוזיות והתחרות הנמוכה ממנה סובל המשק הישראלי, בצורה טובה ומהירה מאשר עם החוק הקיים".

     

    שניידר אומר כי היום, הקושי האמיתי בהכרזה על "קבוצת ריכוז" נובע מהצורך להוכיח כי לא קיימת תחרות בין קומץ הגופים בקבוצה. "זהו נטל קשה להוכחה, וקל להפרכה מבחינה כלכלית. מספיק אם הגופים יוכיחו כי לקוח אחד עבר מאחד לשני כדי לסתור את האשמה שאין תחרות. בחוק החדש תספיק הוכחה כי בענף נוצרו תנאים לאי קיומה של תחרות".

     

    הדיבורים יפים ומבטיחים. גם הנייר סובל הכל. אבל בינתיים טיוטת החוק תקועה אי שם במבוכי הביורוקרטיה הממשלתית ומי יודע כמה זמן עוד תימשך דרך חתחתים עד שנראה את התיקון הגואל בספר החוקים. גם במשבר העולמי, לבנקים יש די כוח והשפעה מאחורי הקלעים כדי לחסום אותו, אם לא בממשלה אז בכנסת.

     

    אל תתפלאו אם גם יציעו עסקה: הם ישלמו את הקנס הענקי לרונית קן על חטאם בסוגיית העמלות, בתמורה להריגתו השקטה של החוק - שיזיק שבעתיים לעסקים - כשהוא עוד קטן. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הבנקים לא ישלמו בקלות
    צילום: רויטרס
    רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים
    מומלצים