בילי דה גיק

פתיחת המשחק FarCry2 לא ממש עושה חשק להמשיך. יריות עפות לכיוונך משומקום, אתה חוטף מחלה איומה, אנשים מתים לידך כמו זבל - ואפילו כשאתה כבר מקבל אזהרה ומתכופף בזמן, יכולת השיקום האיטית שלך תבהיר שאולי בפעם הבאה לא יהיה לך מזל כזה. אבל זאת תהיה טעות גדולה מצידך לקום וללכת. אפילו טעות גדולה מאוד: בעוד שמשחקי יריות אחרים הפכו עם הזמן לפשוטים ולשטחיים יותר, FarCry2 מראה לאיזה עומקים אפשר להגיע עם תסריט טוב, אינטליגנציה מלאכותית טובה וגרפיקה מטורפת.

בהתחלה אתה מוצא את עצמך באיזה חור באפריקה, בתוך חדר מלון מעופש, חולה במלריה. לידך יושב בחור בשם "התן" - סוחר נשק שמשחק לטובת שתי קבוצות מיליציה הנלחמות על טריטוריות ויהלומים. התן נותן לך הרצאה קטנה על "הרצון לעוצמה" (תובנה מספר של ניטשה באותו שם. אין על ויקיפדיה), מציל את חייך ונעלם. אל דאגה: במהלך המשחק תמשיך להיתקל בו, עד הסוף המר.

"אה נניח.. אז נניח שאני העברתי את ההודעה בקשר"

ההוראות היחידות שתקבל בשלב זה הן למצוא את התן ולהרוג אותו בעזרת מצ'טה, אקדח וכמה מקורות מידע. מכאן והלאה תוכל לדבר עם כל אחת מהמיליציות כסוכן כפול וחופשי, מה שיאפשר לכל אחת מהן לטעון שאתה בכלל לא קיים, לקבל מהן משימות שיעזרו לך לשדרג את כלי הנשק שלך, ולשאוב מהן עוד מידע שיקרב אותך למטרה.

הבחירה שלך במשימות ובדרך המילוי שלהן תלויה רק בך, וכאן טמון השוס הגדול של המשחק. אתה יכול להיכנס לשטח המיליציה עם רוס"ר בכל יד ולברוח לרכב המילוט שממתין לך בצד, או להתגנב עם סכין בין השיניים ולצאת כאילו סיימת לראות הצגה יומית בקולנוע. כשהמשימה שלך היא לגנוב מסמכים מתוך מחנה האויב, אתה יכול לצלוף במעגל האבטחה הראשון מתוך השיחים, לתבל ברימון רסס ואז להרוג את השאר, או להתגנב פנימה, לאסוף את המסמכים ולברוח מהר ככל האפשר. ההחלטה כאמור היא שלך, והמגבלה היא רק בגמישות המחשבתית שלך.

בשלב מסוים אתה מבין שכל הפתיחה המתסכלת ההיא לא באמת נועדה לחסל אותך, אלא רק להבהיר לך את מהות המשחק ולגרום לך לחשוב אחרת: מהר יותר ובאופן יצירתי יותר. ובכל זאת, אחרי כל השבחים, מה שבאמת יגרום לך להגיד וואו זה הגרפיקה, בין אם תשחק ב־3PS או במחשב האישי. המרחבים של אפריקה, החיות, מזג האוויר ושריפות היער - אלה לבדם שווים את ההשקעה. באמת, האופציה הפתוחה לאלימות משולחת רסן ומצפון היא רק בונוס.

• FarCry2: מחיר - 355 שקל ל־PS3, ו-199 שקל ל־PC

זבל אורבני

הטריק ב־Bioshock הוא לשרוד בעיר מלאה ביצורים דוחים. אגב, זה גם הטריק בדלהי

השנה היא 1960. מטוס נוסעים מתרסק לתוך הים, ואתה הניצול היחיד. ממרחק אתה רואה מגדל מוזר שצץ מהמים, והמעלית שבו מובילה אותך אל הכניסה ל־Rapture, עיר ענקית ששוכנת מתחת לאוקיינוס. בדרך מבהירים לך שהעיר הזאת היא ניסוי של מדען עשיר ואקסצנטרי, ודי מהר אתה קולט שמשהו השתבש: מוטנטים קופצים עליך מכל פינה, וזעקות שבר נשמעות במסדרונות. המשימה שלך היא למצוא את דרכך החוצה, וזה כמובן לא הולך להיות קל.

לא ניכנס יותר מדי לעלילה, רק נגיד שכדי לשרוד בעיר עומדת לרשותך מערכת פלסמידים - חומרים שמשנים את הדנ"א שלך כך שיתאים לסביבה ויעזור לך לשרוד. דא עקא, ככל שתשתמש בהם יותר לא רק הדנ"א שלך ישתנה אלא גם הגוף והמוח, עד שחלילה תהפוך למוטנט מן השורה.

כמו במשחקי הג'די, למשל, גם כאן הבחירה שלך מערבת שיקול מוסרי. כדי להשיג את הפלסמידים תצטרך לפגוע במקורות החומר, שאחד מהם הוא ילדה קטנה. אם תציל אותה, תיאלץ להסתפק בפחות חומר שיעזור לך במשימה. בסופו של דבר, אני העדפתי לוותר על ההצלחה במשחק ולא לפגוע בילדה. ובלי להוסיף אף מילה על ילדות קטנות ופשעים גדולים, כנראה שכולנו מתבגרים קצת.

• Bioshock: מחיר - 399 שקל ל־PS3, ו-209 שקל ל־PC ול־Xbox360