שתף קטע נבחר

זירת הקניות

הריאה הירוקה (הסגורה) של עכו

כבר במאה הקודמת ידעו שצריך לתת לתושבי העיר שטח ציבורי פתוח. בין חומות עכו היה צפוף, אך מחוץ לעיר הוקם גן לתפארת. היו בו לא רק עצים ופרחים, אלא גם מזרקה ובמת תזמורת, אך עם השנים הכל כוסה בבטון ובמבנים. סיפורה של ריאה ירוקה שנעלמה (כמעט)

גם למי שגר בעיר, בין בניינים וכבישים, מגיע לראות קצת ירוק בעיניים, לא? אבל מה לעשות, שישראל הקטנטנה אינה משופעת בשטחים ציבוריים פתוחים, וגם על המעט שהיה בנו עוד שכונה, הקימו עוד קניון וסללו עוד כביש.

 

עם תום כהונתה העבירה הכנסת הקודמת הצעת החוק להקצאת שטחים ציבוריים בערים לרווחת הציבור. הרצון להבטיח שהבטון והאספלט לא ישתלטו לגמרי על העיר נחשב למודרני, אבל מסתבר שבעכו חשבו עליו עוד בתחילת המאה הקודמת. סיפורו של "גן השקמים" המקומי הוא דוגמא לגורלן של פינות חמד וריאות ירוקות שהלכו ונעלמו מהנוף העירוני.


פינות חמד בגן של ביה"ס לקציני-ים (צילום: מתי אלמליח)

 

בשטח המפריד בין שני חלקי רחוב יהונתן החשמונאי, שעליו ניצב כיום בית הספר לקציני ים, השתרע בעבר גן עירוני יפה ומטופח.

פעם, לפני קום המדינה, היה השטח מחוץ לחומות העיר. הוותיקים מספרים על 14 דונם של עצים ופרחים, מזרקה משיש ואפילו במה לתזמורת. את הגן טיפח, בין היתר, יחיאל ויצמן, אחיו של הנשיא הראשון חיים ויצמן, ואביו של הנשיא השביעי עזר ויצמן.

 

סיפור הקמתו של הגן שזור בהיסטוריה של עכו ומדינת ישראל. בתקופה העותומנית אסור היה לבנות מחוץ לחומות העיר, והצפיפות הייתה רבה. לא היה מקום לגן ציבורי, ולכן הוקם הגן בחלקה המזרחי של העיר, סמוך לשפת הים. הגן היה למעשה הריאה הירוקה של עכו, ושימש כמקום מרכזי לאספות ואירועים קהילתיים.


שרידים מהגן שנמחק (צילום: מתי אלמליח)

 

לימים, בבית האבן הצמוד לגן התגורר יחיאל ויצמן, שהיה אגרונום והמפקח על הייעור בצפון הארץ מטעם ממשלת המנדט הבריטי. הוא סייע בתכנון וטיפוח הגן ובאמצעות קשרים שרכש הביא אליו עשרות עצים וצמחים מרחבי האימפריה הבריטית.

  

בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה תכנן מהנדס העיר עכו להשאיר את הגן הציבורי על כנו, ואף שאף להרחיב אותו עד כביש מספר 4. אלא שלמדינה הצעירה היו תוכניות אחרות. במקום גן ציבורי פתוח לרווחת התושבים, הוקם במקום בית הספר לקציני ים. הצורך בהגדלת מגרש המסדרים והרחבת שטח בית הספר הוביל מאוחר יותר אף להריסת תחנת הרכבת הטורקית שעמדה בסמוך למקום, ושרידיה נראים כיום בקושי.

 

"לשם מה היה צריך לקלקל את הנוף במבואות העיר העתיקה, ולסתום אותו במבנים מכוערים שאינם שייכים כלל לאופי הנוף?", כתב יהושוע לוריא בספרו "עכו - עיר החומות". "האם לא הייתה בכך אטימות לב גם לרגשות התושבים... גן העיר הזה, שאני זוכרו מימי ילדותי, היווה פנינה מטופחת והנה, במחי יד, חיסלו אותה...".


עצים מרחבי האימפריה הבריטית (צילום: מתי אלמליח)

 

כיום, היחידים שיכולים ליהנות משרידי הגן המעטים הם תלמידי בית הספר. במקום עדיין עומדים שבעה-שמונה פיקוסים ותיקים, דקלי וושינגטוניה, כמה ברושים ושרידים מהמזרקה המזרחית. ותיקי עכו היו רוצים לראות את השרידים הללו כחלק ממסלול הטיול התיירותי של העיר, לפחות בתקופת חופשת הקיץ כשאין במקום לימודים, אבל חוששים שזה לא יקרה בקרוב

 

"אני חושב שבעכו יש היום גנים מסוג אחר לגמרי. יש הבדל בין מה שהיה פה בתקופת הבריטים למה שיש היום", אמר ל-ynet תושב העיר נסים מנדלואי. "היום כשעושים גן ציבורי שותלים דשא ומציבים ספסלים. שם עמדו עצים, היה צל, היה מקום למשחקים. זה היה גן יפה".

 

בעיריית עכו מכירים את הנושא ובוחנים אותו, אך מציינים את הקושי הכרוך בהפיכת השטח שנמצא כיום בידי בית הספר לשטח ציבורי, מה גם שברור לעירייה כי בית הספר הימי זקוק למוצא לים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אחת מפינות החמד בגן
צילום: מתי אלמליח
מומלצים