איים מתחדשים

"איים אבודים". לפעמים הנוסטלגיה עובדת (צילום: אייל לנדסמן)

כמו "אלכס חולה אהבה" של בועז דוידזון בשעתו, אווירתו של "איים אבודים" מעוצבת סביב התרפקות נוסטלגית על עשור שחלף ונשכח, כשהפעם מדובר בשנות ה-80 בכפר סבא. לפעמים, הנוסטלגיה הזו עובדת (ולמרבה הפלא, שוב בדומה לסרטו של דוידזון, רגע השיא מהבחינה הזו קשור לחווייה הקולנועית).

פעמים אחרות, נדמה שהיא מאולצת מדי וחוטאת לאמינות הסרט (האזכור של גואה כ"מקום בהודו, אין שם כמעט ישראלים" למשל, שייך לקבוצה זו).

בעלילתו, סרטו של רשף לוי לא חורג מהתבנית המקובלת בסרטי הדרמה הישראלים של השנים האחרונות – כשהוא מלווה את קורותיה של משפחה מתפרקת, כנהוג במחוזותינו. הפעם, במרכז הסיפור ניצבים שני אחים תאומים (מיכאל מושונוב ואושרי כהן, בליהוק בעייתי משהו מבחינת האמינות הגנטית), בנים למשפחה מרובת ילדים שהולכת ומתפוררת בעקבות תאונה שפוקדת את אביהם. מסביבם מתקבצים סיפורים ודמויות לרוב, מה שלעיתים פוגם בסרט ופעמים אחרות מספק אתנחתא קומית. זה אולי לא יצירה קולנועית משובחת, אך היא כן משיגה את מטרתה.

תוספות מיוחדות: לשם שינוי, ניכר שנעשה כאן מאמץ על מנת לספק לצופה במהדורת ה-DVD ערך מוסף, כשהכוונה היא בעיקר לערוץ השמע שבו ניתן לשמוע על חוויותיהם של רשף לוי, מיכאל מושונוב ויובל שרף מתקופת הצילומים, דבר שנדיר למצוא בגרסאות ביתיות של סרטים ישראלים. מלבד זאת, ישנו גם תיעוד של הנעשה מאחורי הקלעים וטריילר.

בשורה התחתונה: גם אם זה אינו הסרט המבריק של השנה (אתגר לא פשוט כשמדובר בשנה בה יצא גם "ואלס עם באשיר"), התעשייה המקומית רק מרוויחה מפריחתו של קולנוע מבדר וקליל יותר כמו זה שמציע "איים אבודים".

"איים אבודים", כ-103 דק', NMC יונייטד

חלום מתוק

רבות נאמר על הקריירה ההפכפכה של וודי אלן, שלמרות שידע אינספור עליות ומורדות, ממשיך לספק סרטים בקצב קבוע ומרשים – אחד בשנה. השנה היה זה "ויקי כריסטינה ברצלונה", שעדיין מציג בימים אלה בבתי הקולנוע. בשנה שעברה זה היה "חלומה של קסנדרה", שמגיע כעת למדפים במהדורת DVD מתורגמת.

"חלומה של קסנדרה". בכל זאת חסר משהו

קשה לומר שמדובר באחת מיצירות המופת של אלן. כמו ברבים מסרטיו האחרונים, מדובר בתסריט שנון ונבון, עם משחק מפתיע לטובה של סאלי הוקינס וקולין פארל (שניהם אגב זכו בפרסי גלובוס הזהב שנה לאחר מכן, על "חופשייה ומאושרת" ו"ברוז'" בהתאמה): שני אחים שזקוקים לאספקה מיידית של מזומנים משתכנעים, על ידי דודם העשיר, לחסל מישהו שמאיים על מעמדו, מה שאולי משפר את מאזן חשבון הבנק שלהם, אבל לאו דווקא משחרר אותם מצרות.

בשורה התחתונה: לא יצירתו המבריקה ביותר של וודי אלן, אבל זה בטח עדיף על תעמולת בחירות.

"חלומה של קסנדרה", כ-103 דק', NMC יונייטד

מצא את ההבדלים

נתחיל בגילוי נאות: מעולם לא הייתי ממעריציו הנלהבים של הבמאי מיכאל הנקה. לעיתים קרובות במהלך סרטיו, נדמה שהיצירה נופלת קורבן לפרובוקציה עודפת שמאפילה על העומק העלילתי והאמירה המוסרית. ואם בסרטיו המאוחרים יותר, כמו "המורה לפסנתר" או "מחבואים" עוד ניתן היה להתווכח על הנושא, הרי שהדבר בלט כפליים ב"משחקי שעשוע" מ-1998, שכל-כולו תצוגת תכלית קצבית ומתחכמת של האלימות והרוע הטבועים במין האנושי, גם אם מדובר בתצוגת תכלית מרשימה למדי – כששני צעירים סדיסטיים וחסרי רחמים מתעללים באכזריות בבני זוג ובנם.

אבל גם אם נניח שמדובר ביצירת מופת, מה שלא מעט מבקרים וצופים אכן חשבו עם צאתו, האם הדבר מצדיק את החידוש של הנקה עצמו שנעשה בשנה שעברה, קל וחומר את הפצתו בישראל? מתברר שלא ממש.

הנקה מראש לא כיוון לחדש שום דבר בסרט: למעט הליהוק והשפה, כמעט שלא ניתן למצוא הבדלים בין שתי הגרסאות, לפחות לא בעין בלתי מזויינת. אין ספק, הסרט עשוי טוב, הליהוק מוצלח, והאסתטיקה לא נפגעה במעבר לארצות הברית. אולם בסופו של דבר, מי שאהב את הסרט המקורי לא ימצא שום ערך מוסף בגרסת ה-DVD של הרימייק דובר האנגלית, לא בסרט ובטח שלא בתוספות.

תוספות מיוחדות: כמה דקות משמימות וסטנדרטיות של מאחורי הקלעים וטריילר. ראיונות? פרשנות? משהו שיסביר את ההבדלים והדימיון? לא הפעם.

בשורה התחתונה: לחובבי מיכאל הנקה שאיכשהו הצליחו לפספס את הסרט בגלגולו הקודם.

"משחקי שעשוע" (US), כ-107 דק', NMC יונייטד