מנוח, 2 נשים ופוליסת ביטוח חיים; לא יהיה קרב?

יעקב ולאה היו נשואים זה לזו במשך ארבע שנים. בשנת הנישואין האחרונה רכש יעקב פוליסת ביטוח חיים. בהצעת הביטוח רשם יעקב כי במקרה מותו, המוטבת לקבלת כספי הביטוח תהא "אשת המבוטח".

יעקב ולאה התגרשו. כשנה לאחר הגירושין פגש יעקב ברחל, והשניים החלו לקיים מערכת יחסים הדוקה. חלפו כשלוש שנים, ויעקב נהרג בתאונת מטוס.

בין שתי הנשים בחייו של יעקב התעוררה מחלוקת - מי זכאית לקבל את סכום הביטוח? האם לאה, יקירתו בעת רכישת הביטוח, או שמא רחל, אשת חיקו בעת מותו? השאלה הועמדה להכרעת השופטת תמר נאות-פרי מבית-משפט השלום בחיפה.

בסוגיה זו, הזכירה השופטת, קיימת הוראת חוק מפורשת. סעיף 44 לחוק חוזה ביטוח קובע כי כאשר בחוזה "נקבע כמוטב בן זוגו של המבוטח ללא נקיבת שמו, יזכה בתגמולי הביטוח מי שהיה בן זוגו בקרות מקרה הביטוח".

והרי זה בדיוק מה שקרה בענייננו, ציינה השופטת. המנוח רשם בהצעת הביטוח כי המוטבת תהיה "אשת המבוטח". הוא לא נקב בשמה המפורש. הוא לא רשם "לאה אשתי". לכן על פי סעיף 44 לחוק, המוטבת היא דווקא רחל, מי שהיתה בת זוגו של המבוטח במועד הפטירה.

גם ההיגיון הפשוט, הוסיפה השופטת, מחייב את המסקנה שלאחר הגירושין, לאה חדלה להיות "אשת המבוטח". בוודאי שהיא לא ענתה להגדרת "אשת המבוטח" במועד המוות.

"גם לי גם לך לא יהיה"

אם אני לא אשת המבוטח, טענה לאה, אזי רחל בוודאי שאינה אשת המבוטח. הרי רחל מעולם לא נישאה ליעקב כדת משה וישראל.

השופטת קבעה כי אין לקבל טענה זו. היא הזכירה מאוד את הטענה שהעלתה אחת הנשים במשפט שלמה: "גם לי גם לך לא יהיה". למרות שרחל והמנוח לא נישאו, הבהירה השופטת, הרי שיש לראות ברחל כמי שהיתה הידועה בציבור, כאשתו של המנוח במועד הפטירה. לעניין הפוליסה, אין הבדל בין בני זוג שנישאו ברבנות לבין בני זוג שחיו יחד כשהם ידועים בציבור כבעל ואישה.

רחל והמנוח היו בקשר אינטימי הדוק במשך יותר משלוש שנים, עד המוות. הם התגוררו יחד, עשו במשותף ניסיון הגירה לאוסטרליה, וכשהדבר לא צלח - חזרו יחד לארץ.

בכל התקופה הזו ניהלו השניים חיי אישות במשק בית משותף.

במסמכי ההגירה לאוסטרליה הצהיר המנוח כי הם גרים יחד כ"בעל ואישה". המנוח תיאר את ההחלטה שלא להתחתן כדת משה וישראל כנובעת מבחירה בדרך חלופית של חיים משותפים. בעמודה המתארת את הסטטוס המשפחתי שלו רשם המנוח כי הינו מצוי "דה פקטו" במערכת יחסים עם רחל.

המנוח, מנקודת מבטו הסובייקטיבית, ראה אם כן את מערכת היחסים עם רחל כמשמעותית. הוא ראה בה את בת זוגתו.

בסופו של דיון, קבעה השופטת כי רחל, בת הזוג של המנוח במועד הפטירה, היא "אשת המבוטח". בהעברת כספי הביטוח לידיה, פסקה השופטת, יש משום מימוש כוונתו של המנוח.

הערה: לפי מצוות בית-המשפט, השמות בכתבה זו הינם בדויים

הכותב הוא עורך-דין מומחה בתחום הביטוח והנזיקין