מה זאת אהבה? גן עדן קטן שגבולו גיהנום?

נשאלתי אתמול מה זאת אהבה. חמש דקות מחשבה על אהבה מספיקות לאחד כמוני, שהשאלה הזאת יושבת אצלו בראש כבר כמעט 35 שנה. שאלה זו, כמו עוד שאלות ומחשבות אחרות עוררו אצלי מחשבה לגבי מותה של האהבה, או אם בכלל היתה חיה אי-פעם. אינני מתיימר לאמת אבסולוטית, או לאמת בכלל, אבל חשבתי על התהליכים שעברתי בכל הקשור להבנת אהבה מהי, וגם קצת על המושג כפי שהוא נתפש בכמה שירי אהבה ידועים.

"כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת

אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות

אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת

רק אותה אהבה עניה וסוררת,

באותו מעילון עם אותו ציץ הורד

באותה השמלה הפשוטה משמלות

אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת

יהיה כך, כך יהיה אות באות"

יהודית רביץ עושה ביצוע אלמותי למילים אלמותיות של אלכסנדר פן בשיר "וידוי". הטרגדיה בשיאה. אהבה עזה כמוות, קשה כשאול קנאה, כדברי שלמה החכם באדם. כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת, אבל עזוב אותך שטויות אהוב ליבי, האהבה העצמית זה משהו ניו-אייג'י, קרע לי את הלב, אני שלך ולא משנה מה יאמרו האחרים או כמה כדורי שינה אצרוך.

"למה כשאתה אוהב

אתה כמו אויב

בדמי אתה סובב

ואת עורקיי שורף

אהבה נואשת

אהבה רעה ומכאיבה

אין לי שום תקווה"

מזי כהן מייבבת בכישרון אינסוף את מילותיה של עוד אגדה, אהוד מנור. אם זו אהבה למה היא לא טובה, שואל המשורר. אהבה היא טובה, איך יכול להיות שהיא רעה ומכאיבה? אולי נבדוק את הגדרותינו למילה אהבה? מה אבן שושן אומר על המילה אהבה? אולי לא צריך הגדרות כמו שתחושת הבאנג'י לא צריכה הגדרות? ואולי החבל בבאנג'י יכול להיקרע קצת כמו באהבה? ומה ההבדל בין אויב לאוהב? יש אומרים שיכולה להספיק שנייה אחת להפוך אהבת עולם לשנאת חיים.

"ואת הנשמה המתוקה שלי

היחידה שמדליקה אותי

ואיתך אני כל העולם

ואיתך אני כל היקום

בלעדייך אני חצי בן אדם

בלעדייך אני בעצם כלום".

ופה שני הזמרים, ליאור נרקיס ושלומי שבת, נותנים לנו הדגמה חיה בשירו של עוזי חיטמן "לכל אחד יש", למה אהבה היא קצת כמו "יד שרה", יותר נכון תחליף למוסד המכובד הזה, אם אתה צריך קביים, אל תפנה ל"שרה", קח לך חברה, רק תזכור שבניגוד ליד המהימנה של שרה, חברה שלך יכולה יום אחד להתאהב באחר, ואז תיפול, כי לעולם לא למדת ללכת בלי קביים.

אז מה זאת אהבה? "גן עדן די קטן וגבולו גיהנום. מלאכים עפים, אך כנפי השלג חרוכות, עיניים עייפות, אדומות" – זה מה שאומרת ריקי גל למתי כספי, במילותיו של אהוד מנור.

אני בחמש דקות דמיינתי את האהבה הבאה שלי, התיישבתי על ספת המחשבות ועלתה לי, כמה מפתיע, מחשבה שאבולוציית האהבות שלי (והיחס בין מספר הנשים שביקרו בחיי לבין אהבות חיי הוא עגום) הגדירה לי משהו כמו זה – היכולת שלי וגם הנכונות להרשות לזה שאוהַב להיות כל מה שהיא בוחרת להיות בלי כל דרישה מוקדמת (או מאוחרת) להשביע את רצוני או את ציפיותיי. מוכנה להשתתף בניסוי?

הזמר הלאומי האמיתי, ברי סחרוף, כתב ושר "לב שבור הוא לב שלם". איתו אין לי ויכוח, מי שלא חווה לב שבור לעולם לא יבין את פוטנציאל הלב לאהוב.

האימייל של שרון