גיבורה עם רובה, מנהיגת כנופיה, פושעת אהובה, חברת פרלמנט

לפני כעשרים שנה היתה חברת הפרלמנט ההודי, פהולאן דווי (Phoolan Devi), ה"בוני" של עמק הצ'אמבאל. זהו איזור של נקיקים ושודדים המשתרע בין המדינות אטאר פראדש ומאדהיה פראדש, על שטח של כעשרים אלף קמ"ר, בערך בגודל של ישראל .
יחד עם ה"קלייד" שלה, ויקראם מאלָה, עמדה בראש כנופית "דֶקִיטים", שודדים מזויינים, ולמשך זמן קצר היתה הנערה הנמוכה (מטר וחצי בערך), השחומה והקשוחה, אשה מאושרת . היא היתה "אלת הפרחים, היפה של השודדים, אהובתו של ויקראם מאלה, קיסר השודדים."
זה לא בא לה בקלות. היא נערה כפרית, בת "שודרה", המעמד הנמוך ביותר בחברה ההינדואית, רק מעט מעל ה"טמאים". הוריה השיאו אותה בגיל 11 לאלמן כבן שלושים. הוא התעמר בה עד שברחה ממנו, דבר שלא ייעשה בהודו הכפרית, וחזרה לבית הוריה להתעמת עם דודה, שגזל מאביה הפותה את מעט רכושו. אחרי כעשר שנים, שבהן עבדה בשדות וניהלה רומן עם קרוב משפחה צעיר ונשוי, נחטפה בידי דקיטים ונאנסה שוב ושוב. ויקראם, מספר שניים בכנופיה, שהיה אף הוא "שודרה", יצא להגנתה, הרג את מספר אחד (גג'אר, שכמו רבים מבעלי האדמות והדקיט, היה בן למעמד ה"לוחמים" הגבוה), וכמה חודשים הוא ופהולאן עמדו בראש החבורה.

האם אהרוג אתכם?

הנקמה, אורחת קבועה בעמק ה"דקיטים", לא אחרה לבוא. לאלה ראם ואחיו, שניהם "לוחמים" הרגו את ויקראם וחטפו את פהולאן. הם גררו אותה לכפר לא רחוק מכפר הולדתה, והציעו אותה כשפחת מין לגברי הכפר, כולם "לוחמים" ובעלי קרקעות. כוהן מכפר סמוך הציל אותה אחרי כחודש. ב -1981 היא חזרה לבהמאי, בראש כנופיה. היא כינסה כשלושים מהתהאקורים, שרה להם מה שלמדה מסרט פעולה הודי, "האם אהרוג אתכם או אשלחכם לחופשי?". עד היום עומדים נגדה שלושים אישומים, מהם 22 על רצח.
אבל לצד מסורת הכנופיות, וקרבות ההתשה ביניהן ובין המשטרה, יש באיזור גם מסורת של פישור, שמתקיימת לא מעט בזכות מנהיגים חסידי המהאטמה גנדהי וקציני משטרה נבונים. כך למשל ב- 1972 נכנעו כחמש מאות דקיטים, ובראשם מלך השודדים של אז, מוהאר סינג, שהיום הוא פוליטיקאי מקומי.
אחרי מצוד ונסיונות פישור, גם פהולאן דווי הסגירה את עצמה למשטרה, כשמאוזר על כתפה, ופסלון של דורגא - האלה בדמות לוחמת, בכיס מדי החאקי שלה. העיסקה הבטיחה שלא יעבירו אותה לאטאר פראדש , שם וודאי היו מוציאים אותה להורג.
באחת עשרה השנים שישבה בכלא (מ-1983) ראתה את חבריה משתחררים אחד אחד (הם היו גברים, ורובם בני עדות גבוהים ממנה), הכתיבה יומנים (היא לא יודעת קרוא וכתוב), ונעשתה גיבורה עממית של המדוכאים בהודו ושל נשים ברחבי תבל.

גיבורה אמיתית

ב- 1991 יצא לאור ספר יפה על חייה, פרי עטה של עיתונאית הודית, מאלה סֶן, שחיה באנגליה. הספר שימש בסיס לסרט "The Beautiful Bandit "(מחורבן, לדעת רבים), שיצא ב- 1995, שנה אחרי שהשתחררה ונבחרה לפרלמנט.
הסרט הרגיז אותה מאוד, כיון שלטענתה הציג אותה כקורבן בלבד, בעוד שהיא חושבת, בצדק, שדווקא הצד האקטיבי שלה ראוי לציון. למרות הזילזול שמזלזלים בה גברים רבים - ביניהם מוהאר סינג, מלך הדקיטים לשעבר, שטוען כי היא מעולם לא ניהלה קרבות עם שוטרים – פהולאן דווי היא בעיקר גיבורה; כמו בת האיזור, מלכת ג'האנסי, שיצאה נגד האנגלים במרד הגדול של 1857, ושפסל גדול שלה מפאר את העיר גוואליור, וכמובן האלה דורגא, שגברה על שד בדמות תאו.
בבחירות לפרלמנט בשנה שעברה שמרה על כוחה האלקטורלי, ולפני חודשיים זכתה פהולאן דווי ונקמתה נעשתה בידי אחרים: ב- 18 במאי השנה, בעת שלאלה ראם, מי שלפני עשרים שנה רצח רת אהובה וחטף אותה, רכב על אופנועו בשעת לילה מאוחרת, ובטרם הבין שיד האלים בדבר, נהרג מיריות של שוטרים.

עוד על מאפיה ומאפיונרים בחיים, בספרות ובקולנוע - ב"כתבות נוספות"

.