גימ"ל, ככה לא עושים טלוויזיה

בתשדיר הדרמטי, שעשוי בחילונית למהדרין, פותח הקריין בקריאה ל"דיירי הבית הגדול", שזה כמו "האח הגדול", רק שבתשדירנו יש הורים, בית גדול וילדים בני טובים שאוכלים קורנפלקס מקערות עץ. הקריין ומסביר שמהיום יהיו קיצוצים ולכן הם יצטרכו להתפנות מהבית, לא לפני שהם צריכים להדק את החגורה, ולוותר על הבשר

והלחם.

האמת, אותי זה ריגש. בשלב מסויים כשהמצלמה עברה ב"שוט" ארוך ומתייסר על שקית ניילון וזוג נעליים, הדמעות קפאו על פניי, או אז דיבר הקריין על כך שלא להאמין שבישראל הדמוקרטית "הפקרנו את החלשים לעוני המחפיר" וכמובן איך אפשר בלי הפנינה התחבירית "המציאות עולה מעל כל ריאלטי".

אם לא די במבול הקלישאות שהומטרו על הצופה עד הרגע הזה, מגיע השלב בו עיתונאי חרדי, אמיץ לב, לא טורח להסתכל למצלמה ומסביר על מצוקה. לי למשל לא הפריע שהוא דיבר על 'המאבק למען המפוטרים', במקום על האבטלה גם לא כשהוא שינן את המסר 'ללא הבדל מוצא ודת'. את המצוקה הוא מסביר כשהוא מעונב כהלכה תוך כדי שהוא מתרווח בכורסא רחבה ומשתמש בביטוי "גלובליזציה שפשטה את הרגל", משל יודע מצוקה מהי.

התשדיר חותם בג'ינגל מקפיץ, אותו פותח כביש מהיר שלא ברור מה טיבו, וממשיך בסרט תדמית לבית תבשיל טיפוסי שאם לשפוט לפי התוצאה נערך כנראה במתנ"ס מקומי.

אבל לא על זה יצא קצפי, אף אחד מאיתנו לא מבקש באמת ממ

פלגה חרדית שתדע לעשות טלוויזיה, אבל אנחנו כן מצפים ממפלגה שמתמודדת, ולא בפעם הראשונה שתדע למכור את עצמה, או לפחות להציג את בוחריה בצורה נבונה, ונכונה. הציבור החרדי בישראל הוא הרבה מעבר לצלחת מרק מהבילה או זוג נעליים, הציבור החרדי בישראל הוא הרבה יותר מ"קלאוז אפ" על בחור חרדי עם קסדה וביפר, הציבור החרדי מייצג את כל מה שיהודי, את כל מה שיפה ביהדות ולכן זה כל כך מקומם ומכעיס.

בעבר יצא ליהדות התורה לוותר על המדיום בגלל שלא הבינה אותו. היום, ובצעד תמוה ביותר עלה הקמפיין המביך שמסביר בדיוק למה המפלגה הזאת לא גדלה למרות הפעילות הכל-כך מסורה למען היושבים בציון. ובכלל שום דבר נורא לא יקרה אם בעתיד ביהדות התורה יעלו מסך לבן עליו ירצד לכמה שניות המסר "חסכנו לכם כסף, ג'". אולי אז גם אני אצביע ג'.