הוא רוצה להכיר אותך, או שתהיי לו קהל שבוי?
הבחור מהדייט האחרון שלי כנראה לא שמע על המחקר שלפיו לרוב האנשים יש פחד קהל. הוא נאם ונאם, לא נתן להשחיל מילה. אפילו אני לא ידעתי שיש לי יכולת לשתוק כ"כ הרבה זמן!
הבחור מהדייט האחרון שלי כנראה לא שמע על המחקר הזה, שכן הוא נאם ונאם ונאם, בעוד לי לא נותר אלא למלא תפקיד של קהל דומם. בחיי, אפילו אני לא ידעתי שיש לי יכולת לשתוק כל כך הרבה זמן! בעוד הוא התעקש לחזור ולהעיד על עצמו כ"אוהב אנשים", תפקידי כקהל פסיבי הסתיים כשהעמדתי אותו על טעותו ואמרתי ש"אתה ממש לא אוהב אנשים, אתה אוהב קהל!".
והיום גולדי בשיעור "מצא את ההבדלים": אוהב אנשים או אוהב קהל?
קיים הבדל גדול, וכדאי שנזהה אותו כדי שנבין מה ההשלכות על הסיכוי לפתח קשר רומנטי - האם אנחנו נדרשים להיות קהל ולא "עזר כנגד"? והאם בכלל תיתכן מערכת זוגית עם אדם המחפש קהל ולא פרטנר/ית?
יצאתי לדייט. ערב מהנה ונעים למדי, שהתחיל בציון כמה סקסית אני נראית (תמיד עובד!) והמשיך בשיחה טריוויאלית בה כל אחד אמור לדבר על עצמו (הדגש הוא על כל אחד).
רוצה להשמיע ולא לשמוע, שיכירו בו ולא שיכירו אותו
יוריקה! בחור שגורם לגולדי כמו דג זהב הוא בחור שצריך לתרום את גופו למדע בתור נס רפואי. ואם נעזוב לרגע את הצחוק בצד, הרי שלפניי ישב בחור שתפס עצמו כאוהב אנשים, אבל בעצם התגלה כמשתייך לסוג השני – אחד שרוצה להשמיע ולא לשמוע, שיכירו בו ולא שיכירו אותו, שהוא יקבל תשומת לב ולא מקום בלב.רווקה, ראי הוזהרת! אי שם מסתובב בחור שעושה לך מבחני בד בתור קהל.
קהל אינו חברה ודמויות אינן אלא גלריה של תמונות (פרנסיס בייקון)
ככלל בדייט ראשון אני לא מדברת הרבה, לא על עצמי לפחות. אני יותר מאמינה בשיחה קולחת על נושאים ברומו של עולם, כגון השאלה אם במבה אדומה צריכה לרדת מהמדפים, או האם האמבטיה של ברנדון וברנדה לא היתה אקט עיצובי או פרוורטי מצד יוצרי הסדרה.
האני המאמין שלי לגבי שיחה בדייט גורס שבעוד שעל נושאים רציניים אפשר לדבר עם כל אחד, על נושאים טיפשיים אפשר לדבר רק עם כאלה שעולים בקנה אחד עם חוש ההומור שלי. לכן, לא היתה לי בעיה עם ה"מופע" שהרים הבחור מול עיניי, לפחות לא עד השלב שבתמימותי התחלתי לקיים דיאלוג, ואז הבנתי שמולי אדם שרוצה בי כקהל - רצוי שקט - שמוחא כפיים בזמן המיועד.
Houston, we have a problem
הוא מחפש מישהי שתריע לו? אם כן, זו בעיה כשאני מחפשת פרטנר לחיים. למה?
ראשית, כי אף פעם אי אפשר יהיה לדעת אם הוא עושה את מה שהוא עושה כדי לזכות בתשואות, או כי באמת אכפת לו ממי שנמצא מולו. זה יכול להיות בסיטואציות שונות: בהתנהלות בחברה, בחיי שגרה זוגיים ואפילו במיטה. אני צריכה לדעת שאם הוא יתקשר עם החברים והמשפחה שלי זה יהיה מפני שהוא ירצה להבין מאיפה אני באה ומה עיצב את חיי, ולא מפני שהוא רוצה שרשת הרכילות סביבי תהלל, תשבח ותרומם את דמותו. אני צריכה לדעת שאם הוא יספר איך עבר יומו זה יהיה מפני שהוא ירצה לחלוק ולא כדי שאתן בו מבטים מרותקים. אם הוא יספק אותי במיטה זה יהיה מפני שהוא רוצה לענג ולא מפני שהוא מקווה לשמוע תשואות על ביצועיו.
שנית, הבעיה עם מי שמחפש קהל היא שהוא בדרך כלל מחפש קהל תומך ומריע. אבל קשר אינו סיטקום שבו צוחקים לפי אות, או אירוע ספורט בו נבחרת המעודדות מקפצת עם פונפונים. זאת בעיה, מפני שזה הופך את הקשר למותנה. שפינוזה הגדיר את האהבה לפי מידת השמחה שגורם מושא האהבה לאוהב, ולא לפי מידת הנכונות של האוהב להקריב למען מושא אהבתו. ויקום האדם שמעוניין בכזו אהבה!
"תני לי יד, תני לי מקום אצלך בעולם" (מאיר בנאי)
ומנגד נמצא מי שאוהב אנשים. בחור כזה ירצה שזו שמולו תיתן לו יד, תכניס אותו לעולמה ותיתן לו מקום להתקיים בו. בחור כזה מחפש אשה לאהוב ולא קהל מריע. אם זה שמולי באמת אוהב אנשים, הרי שבראש ובראשונה הוא מוצא את חברת בני האדם מסקרנת מרגשת ומעניינת אותו ככלל, ובפרט בתחום הרומנטי, ואז קיים הרצון להכיר את האדם שעומד מולו, להתעניין בעיסוקיו, לחקור אישיותו לגרום לו לצחוק ולצחוק בזכותו, לענג אותו ולהתענג ממנו.
לחקור אותו כאילו היה פונדנט שוקולד
מבחינתי אהבת אדם זה לרצות לחקור אותו פנימה כאילו היה פונדנט שוקולד ולהגיע אל הליבה המרגשת. זה יכול לקרות רק דרך תהליך של התקרבות הדדית, ולא במצב בו אני "מופיעה" מולו, או להפך.
אז נכון שגם במצב כזה כל אחד מאיתנו הוא קהל, אבל אז כל אחד הוא גם שחקן. ההצגה היא לזמן נתון, מידי פעם, בניגוד להצגת יחיד מתמשכת. בנוסף, "הקהל" פעיל ומשתתף. אם יש לו שאלה הוא מורשה להרים יד ולשאול. אם הוא לא מסכים עם משהו, הוא מוזמן, ואפילו מחוייב, להביע דעה אחרת. הדדיות היא מילת המפתח: אתה מספיק מעניין אותי כדי להיות בשקט כשאתה מופיע, ולהפך. זו ההוכחה שאתה אוהב אנשים: הנכונות והרצון להיות חלק מהם, ולא רק שהם יהיו חלק ממך במקרה הטוב, או חלק מהתפאורה שלך, במקרה הרע.
מי שאוהב אנשים ייטיב לראות את זה שמולו. מי שרק אוהב קהל עלול למצוא את עצמו בסוף "ההופעה" לגמרי לבד.
