אדוני הסגלגל, כנסת נכבדה

ראש הממשלה: רד אורבך ("רד בנד")

הוא עושה סמים, מקלל ומעדיף שלא לדבר בעברית. אבל כשרד אורבך אומר לכם משהו, אתם יכולים להיות בטוחים שזו האמת. הגבר הסגול הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לטלוויזיה שלנו בתקופה האחרונה, והוא בטח הדבר הכי טוב שיכול לקרות למדינה הזו.

אורבך. גם הוא מצביע (צילום: עידן הובל)

בממשלה שרובה במילא מורכב מבובות של בעלי הון, ממון ועדויות מפלילות על השלטון, עדיף שמי שיפעיל את ראש הממשלה יהיה בחור נחמד שבסך הכל רוצה לשיר ולעשות אהבה.

אתם יכולים לדמיין מישהו ממנהיגי העולם שיגיד לו לא? מקסימום הוא ירכך אותו עם נערות ליווי ואיזו שכטה. יש לו את החוצפה הישראלית והסקס אפיל של הרוקנרול האמריקאי. יש לו פה מלוכלך ואת הצ'ארם האנגלו-סקסי. הוא גבר שכבר ראה הכל, היה בכל מקום ועדיין החליט לחזור למולדת שלו. אם זו לא ציונות, אז מה כן?

שר הביטחון: קרמבו (רמי הויברגר, "מבצע סבתא") 

כפי שלמדנו על בשרנו לא פעם בעבר, את תיק הביטחון אין להפקיד בידיים לא מנוסות. ובסקטור הצבאי-ביטחוני, קשה להאמין שיש בנמצא מישהו עם יותר ניסיון ותעוזה מקרמבו, הקיבוצניק האמיץ.

קרמבו (באמצע) ואחיו. שר ביטחון עם ביצים (וקלקול קיבה)

לא עוד קצין בכיר שעסוק בבירוקרטיה ושכח איך נראה השטח: אצל קרמבו, אפילו לוויה מתנהלת כמו מבצע צבאי לכל דבר. ושלא כמו קודמיו בתפקיד, עם קרמבו אף אחד לא ירצה להתעסק. רק נראה את חסן נסראללה מעיז ללעוג לו באל-מאנאר ולשיר את שיר הקרמבו הידוע לשמצה. הוא עוד יבקש ממנו סליחה, עם דשא בפה. 

שר החוץ: ארי פולמן המצוייר (ארי פולמן, "ואלס עם באשיר")

תיק החוץ הוא אחד הרגישים בתקופה בעייתית כמו זו. מחלקת ההסברה הישראלית ניצבת מדי יום בחזית מאבק תקשורתי בינלאומי סבוך, שדורש משר החוץ המיועד להיות הכי מדוייק, הכי רהוט והכי משכנע.

פולמן (משמאל). עדיף אוסקר על מבטא (איור: דוד פולונסקי)

בינינו, אם ארי פולמן הצליח לשכנע בימים טרופים אלה, בזמן שבעזה מתחוללת מלחמה שמעמידה אותנו באור לא פשוט בכלל, שסרטו ראוי לגלובוס הזהב ומועמדות לאוסקר - הרי שאין מתאים ממנו למשימה. כי בסופו של דבר, במאי עם פרס אוסקר ביד (אמן, אמן ואמן) גובר בזירה הבינלאומית על כל פוליטיקאי, לא משנה כמה טוב המבטא שלו באנגלית.

שר האוצר: משה המבודד (אברי גלעד, "העולם הערב") 

אין זה סוד ששר אוצר מוצלח מוכרח להיות קצת תחמן. ככה זה, יש לא מעט סחטנות בזירה הפוליטית מרובת המפלגות בישראל, ולא ביושר וטוהרה תגיע הפשרה. ומקרב תחמני עולם הבידור הישראלי לדורותיו, נדמה שאף אחד לא מתעלה על משה המבודד, אותו סוחר ממולח שתמיד השכיל לזהות בזריזות את צרכי השוק ולהתאים את המחירים לביקוש.

משה המבודד (מימין). לא ייכנע לסחטנות (צילום: ערוץ 2)

בימי מלחמת המפרץ הוא הצליח למכור לנו סרטי בידוד במחיר מופקע של 100 שקל (וגם זה רק אם נשלחתם על ידי דוד), ומשם הדרך לעושר והשגשוג היתה קצרה. אז אולי הוא לא מכיר את ריטה, וגם לא את אריה מקל, אבל אפילו מש"ס הוא יצליח לסחוט עוד 100 שקל.

שר החינוך: גבאי (עמיקם לוי, "עניין של זמן")

הֵסט! כיתה! זה הזמן לקבל את שר החינוך החדש שלכם, הלא הוא גבאי, המורה להיסטוריה שכבש אותנו אי אז בשנות התשעים, כשצעק (או דיבר, אבל זה תמיד נשמע כמו צעקות) על אביב גפן, איילת זורר, אורי גוטליב, שרון חזיז וחבריהם.

דמותו של גבאי המשיכה, אין זה סוד, בדמיון מפתיע גם לשלל עונותיה של "השיר שלנו", שם ניהל שוקי סטאר (כן, שוב לוי) את להקת הנח"ל ביד רמה, מה שלא מותיר לו ולנו את האפשרות אלא למנותו לתפקיד שר החינוך, הלא הוא מנהל העל של תלמידי בתי הספר הפוחזים.

שר התרבות: גדעון להב (יובל סמו, "הרצועה") 

את תיק התרבות, היקר לליבם של החתומים מטה, אנו מעניקים בידיים חוששות. שכן טיפול לא נכון עלול להוביל לחורבן התרבות הישראלית על שלל תחומיה. על כן, את התיק הזה החלטנו להפקיד אצל אדם שניכר שהתרבות יקרה לליבו - גדעון להב, גדול שחקני הבמה בישראל.

הוא לא ייתן לזכייניות הערוצים המסחריים להמיר ריאליטי בסוגה עילית, ובוודאי לא ייתן לתיאטרון הישראלי לגווע. בסופו של יום, גדעון הוא שחקן, על כל המשתמע מכך. ואם נצליח להציל את התרבות הישראלית במחיר סמלי של כמה פרשיות פדופיליות מושתקות במסדרונות הכנסת - דיינו.

שרת התקשורת: מרב בן בסט (צופית גרנט, "חשופים")

הגברת הראשונה של "חדשות ישראל", מבינה דבר או שניים בטלוויזיה ובניהול צוות כושל. ועם צוות כמו של בן בסט ב"חשופים", היא תצליח להסתדר יופי גם עם משרד התקשורת ועם בעלי הזיכיון להפעלת הערוצים השונים, שכמו שזה נראה במציאות של היום, יעשו לה בקדנציה הקרובה לא מעט בעיות.

בן בסט. היא כבר תראה לזכיוניות מה זה (צילום: אלדד רפאלי)

אם היא תתקשה במשימתה, אין ספק שהיא תוכל גם להסתייע במירי לביא, אשת החדשות של ישראל, שתגוייס להיות אולי הדוברת, או לפחות היועצת הראשית שלה. למישהו יש התנגדות לראות את מרינה מקסימיליאן בלומין בחליפה סקסית? אה, ועוד גיוס חובה, הוא כמובן העוזרת האישית - סמדג', שאם תרצה או לא היא תמצא את עצמה דבוקה לבן-בסט, גם במסדרונות הכנסת.

שרת התחבורה: מירי פסקל (אילן פלד, "אחד העם 1")

הלו, אתה, כן כן - אתה, מה זה הרכב הזה? מה אתה בא לנקר עיניים? אין ספק שתפקיד שרת התחבורה הוא השדרוג הראוי עבור מירי, הפקחית מ"אחד העם 1" המיתולוגית. על אף התנהלותה המגשומת ונוכחותה המאיימת (תיזהרו שלא תחטפו דוחחחח), מירי היא האדם הנכון - בתפקיד הנכון.

פסקל. האדם הנכון בתפקיד הנכון (צילום: יוני המנחם)

פרט לענייני תחבורה, בהם מצטיינת פסקל מתוקף תפקידה, היא תוכל לשמש גם כחברת ועדה לזכויות האזרח (שהרי היא שיא המודה, יש לה פס אדום בשיער) וכיושבת ראש ועדת הטקסים והסמלים של הכנסת. הן בשל הופעתה הרשמית והן בשל הצטיינותה כמנהלת חגיגות ימי ההולדת בבניין מגוריה.

שרת החקלאות: חנה (חנה מרון, "קרובים קרובים")

חנה, ג'אסט חנה, כמו מדונה. מישהו באמת יודע מה היה שם משפחתה של חנה ב"קרובים קרובים"? לא חשוב. העיקר שמצאנו לה תפקיד ראוי, אחרי 80 שנה - שרת החקלאות של ישראל. מי, אם לא חנה, יידע לטפל היטב בעציצים ובשתילים בגינותינו, ועוד בימים שכאלה, בהם ישראל מתייבשת?

חנה ושכניה. היא כבר תשכנע אותם לגדול בלי מים (צילום: עוזי סייג)

אם העציצים יסרבו לשתף פעולה, חנה כמובן תפעיל את נשק יום הדין ותפצח בשיחה עמוקה איתם, או סתם בשיר שיהיה נעים לאוזניהם. כך, אם יגדלו גם ללא טיפת מים. מבטיחים.

שר התיירות: צ'יקו (יהודה ברקן, "אבא גנוב")

בראש ובראשונה, עוד לפני שנתעמק בדמותו הצבעונית של צ'יקו הדייג הטברייני,

לא הייתם רוצים שר תיירות שיענה לשם יצחק בן-דוד? לנו זה נשמע לא רע, אבל עוד יותר טוב מכך נשמע לנו שצ'יקו יגיע לכנסת.

בכל אחד משלושת סרטי "אבא גנוב" גילינו עוד ועוד צדדים רגישים באישיותו המרשימה של צ'יקו, ולמדנו להתאהב בעבריין הצעצוע שראוי לשמש כשר התיירות, ולו רק בשל היכרותו המעמיקה עם נתב"ג (למרות שמדובר במבנה הישן, זה מסוף שנות ה-80), שם ביקר לא פעם כדי לנסות ולמנוע את עזיבתו של הילד - בן, יחד עם אמא כזו או אחרת לארצות הברית.

אגב, כחלק מעבודתו, צ'יקו מכיר היטב גם את הים וב"אבא גנוב 3" יצא למלחמה יחד עם עובדי נמל אילת נגד עסקנים שרצו לבנות במקום קניון. אם יביא ולו עשירית מהאנרגיות שהשקיע במאבקיו לאורך הסרטים אל הכנסת - אנחנו עשינו את שלנו.

שר הקליטה: סלאח שבתי (חיים טופול, "סלאח שבתי") 

אי אפשר להתעלם ממצוקות העולים בישראל, אולם פעמים רבות נדמה שאנו עושים בדיוק את זה. לכן, אין זה אלא מתבקש שתיק העלייה והקליטה יוענק לאדם שעבר בעצמו את אותה דרך חתחתים. ומי מכיר את צרות העולים יותר מסלאח שבתי?

הרי כשהוא הגיע לכאן, עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אף אחד לא העיז לחלום על קרוואנים או סל קליטה. מקסימום איזה מעון דל במעברות ומנה גדושה של די.די.טי. ובניגוד למועמדים אחרים לתפקיד, את סלאח שלנו אי אפשר לקנות בכסף ולא להטביע אותו בבירוקרטיה הממשלתית. אז עכשיו, אחרי שהצליח להשיג שיכון חדש כנגד כל הסיכויים, הגיע הזמן להיחלץ לעזרתם של אחרים.

יושב ראש הכנסת: ראובן דגן (אסי דיין, "בטיפול")

הפסיכולוג האולטימטיבי, שהצליח (רוב הזמן) לאזן את חיי מטופליו בסדרת הדרמה "בטיפול", ובראשם אולי חיי משפחת נוימן (עם האם עלמה זק והאב רמי הויברגר), לבטח יצליח גם להשתלט על הכנסת. למרות שלא תמיד הכי קל להבין את דבריו של אסי דיין המגלם את דגן, אנחנו בטוחים שהם יהיו מובנים ליושבי המליאה הרבה יותר מדבריהם של ח"כים שנאמו על הדוכן במשך השנים.

דגן. היו כבר פחות ברורים ממנו (צילום: דודי חסון)

חוץ מזה, אם גדעון סער יצליח לעצבן את יו"ר הכנסת והפסיכולוג, הוא בטוח יידע יותר מדליה איציק איך לסתום לו את הפה. אנחנו בעדו.

בהכנת הכתבה השתתפו: אור אלתרמן, דרור עמיר ועמית קוטלר

ומי הדמויות הכי מצחיקות שצריכות לדעתכם לקבל תיק ממשלתי? הצביעו וטקבקו!