אבא ואמא, למה אתם פרודים?

למען אחיי ורעיי,

באמת אין סתירה בין שתי המפלגות הדתיות-לאומיות ואין דבר יותר טבעי מאשר תתאחדנה. דוגמה זעירה לכך היא אני הדל, שכשלעצמי אני דומה יותר לגישת האיחוד-הלאומי, בהיותי ישיבתי ומתנחל, אך הצבעתי לבית היהודי. וזאת למה? כי רציתי להיות יחד עם כל חבריי, כלומר אנשים דתיים-לאומיים למיניהם - ישיבתיים או אקדמיים, ימניים או שמאלניים או באמצע, חרד"לים או מודרנים. נכון שיש בינינו הבדלים, ואיני מוותר עליהם, אך המחבר גדול לאין ערוך מן המפריד, כלומר "תחיית האומה בארצה על פי התורה" או "בניין חיי הכלל והפרט בארץ על פי התורה" או נוסחאות אחרות. 

בעצם אני שואף לקיים "בתוך עמי אנוכי יושב" עם כל כלל ישראל, אך אני עושה זאת בהדרגה. קודם כל עלי לחיות בשלום עם עצמי בלי סתירות פנימיות, אחר כך עם אשתי, אחר כך עם משפחתי, אחר כך עם קבוצת ההתייחסות שלי הם הדתיים לאומיים, ולבסוף עם כל יראי השמים וכל עם ישראל כולו. קודם אתחבר עם חבריי אף על פי שאינם בדיוק כמוני. לא די לרומם את האחדות בגרוננו אם תוך כדי דיבור אנו מסייגים "אחדות ודאית – אך אחדות כמוני". זה דרכו של המזרחי מאז ועד הנה - לשמש מטריה אחת רחבה לגוונים רבים אשר הצד השווה שבהם – "בניין האומה בארצה על פי התורה". 

בתחילת הדברים השתמשתי בביטוי "ישיבתי" שמציין תיאור מצב, ולא בביטוי "תורני" או "אמוני", כי להחליט שאני יותר תורני או אמוני מחבריי השונים ממני זו התנשאות. כך למדני מורי ורבי הרב חיים דרוקמן, ואני בוודאי לא יותר צדיק ולא יותר חכם ממנו אלא פחות. 

אכן, לא עליי לשפוט את הזולת ואיני מכיר מסתרי מעשיו או מחשבותיו, וראה דברי הרמב"ם כי אדם נידון על פי רובו, אבל יש זכות שהיא נגד כמה עוונות, שנאמר: "יען כי תמצא בו דבר טוב... ואין שוקלים אלא בדעתו של א-ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות (הלכות תשובה ג' ב').

הדוגמה היא של המלך אביה בן ירבעם שאכן עשה עוונות רבים ודבר טוב אחד, ובגללו "ספדו לו כל ישראל" (מלכים א, י"ד י"ג). אותו דבר אינו מפורש במקרא אלא אצל חז"ל: הוא ביטל את השומרים שהושיב אביו המלך ירבעם על הדרכים שלא יעלו לרגל, ובעצמו עלה לרגל (מועד קטן כ"ח ב'). הוא איחד שתי הממלכות שלנו, וזה שקול כנגד כולם.

נחזור לענייננו: אל תחליט שהנך יותר תורני. פעם נשאל רבנו הרב צבי יהודה על ידי עיתונאי: "מה הם ההישגים הרוחניים של מדינת ישראל בעשר שנות קיומה הראשונים?". השיב: "התשובה נמצאת בשאלה, כלומר ההישג הרוחני הוא עצם קיום המדינה!". אכן, וכי המדינה אינה מצווה? וכי אינה דבר רוחני? וכי אינה מקדשת את האדם, ככל מצווה, כפי נוסח חז"ל -" אשר קידשנו במצוותיו"? אדרבה, כיוון שזו מצווה שאדם נכנס בה למסירות נפש, בעליה בהתיישבות ובצבא, בוודאי מקדשת היא רבים.

פעם נשאל הגאון הרב שלמה יוסף זוין למה הוא מצביע בעד המזרחי ולא למפלגה הכי דתית? השיב: "זו המפלגה הכי דתית כי היא כוללת הכל". אכן, היא כוללת ממלכתיות התורה בישראל, חיזוק הרבנות הראשית, חינוך דתי, אופי יהודי למדינה, צבא וישיבה, חומה בצורה נגד הפרדת דת ומדינה, חברה ורווחה ועוד. אנו לא נחליט מה יותר תורני - מדינה או טלית, ומה יותר אמוני - צבא או תפילין. אנו נלך בדרכו של עם ישראל שאמר: "כל אשר דיבר ה' - נעשה (שמות י"ט ה').

כמו כן, בתחילה לא אמרתי שאני ארץ ישראל אלא שאני מתנחל, שזו עובדה. כי מי יקבע מי יותר ארץ ישראל - חייל או מתנחל, מי מועיל יותר לארץ ישראל - מתנחל נגד הצבא או חייל נגד התנחלות? מי אנו שנחליט? אנו בענווה נלך אחרי עם ישראל ונאמר: "כל אשר דיבר ה' נעשה". 

אכן חזיתות רבות. תמיד המזרחי, הדתיות הלאומית, לחמה בכל החזיתות. הרבה יותר קל להסתער על חזית אחת בכל מלוא הקיטור, אבל כל החזיתות שייכות להקמת החזון הגדול של היהדות במובן הממלכתי בארץ ישראל - גם רוחני, גם לאומי, גם חברתי. כל אלה שייכים לאופי היהודי של המדינה.

גם הבית היהודי וגם האיחוד הלאומי שייכים לאותו חזון שהוא הרעיון הכי גדול ושלם שאין לו גואלים רבים באומה. אמנם שבעה חברי כנסת זה מעט, אך הם השומרים הנאמנים של אותו רעיון ציוני דתי. 

באמת התאחדות שתי מפלגות אלה אינה חיבור של שונים אלא איחוד שבר בין דומים. משל לילד קטן אשר הוריו התגרשו או חיים במצב תמידי של גירושים רגשיים, והוא אומר להם בלב קרוע: "הוריי היקרים, אני יודע שקשה לכם יחד, אך אנא התעלו

על עצמכם למעני ומצאו דרך חזרה. אל תסבירו לי למה אתם פרודים. סיבות לכך קיימות לרוב. אנא ראו את המשותף". אכן לאחדות יש מחיר, אך הפירוד יותר יקר. 

ועוד משל לספינה שקציניה מסוכסכים ביניהם. אמר להם הנוסע: "רבותי הנכבדים, איני מתערב בעניינכם ואיני מבין בעניינכם, אך בתור נוסע רשאי אני לדרוש שלא תגרמו לטביעת הספינה".

ואם בספינה דיברנו, חייבים אנו גם להזכיר מהלך אמיץ של מפלגה דתית לאומית אשר חברה לליכוד ורבים לא הבינו. משל לסירה קטנה עם שבעה מלחים מסורים הנמצאת בעין הסערה וחושבת להישבר. אכן יש איומי מלחמות בארבע חזיתות, כולל פצצה גרעינית וכן פצצה חברתית בפנים עקב המשבר הכלכלי. והנה ספינה גודלה אשר צירפה לעצמה קצינים טובים. עלה קצין אל הספינה לא כנוסע סמוי אלא כד לחזקה למען תגיע לחוף מבטחים. 

נחזור לענייננו: בענייני בחירות יש פנים לכאן ולכאן ואי אפשר לצוות "כזה ראה ותצביע". הרמב"ן בהקדמתו לפירוש "המלחמות" כותב שגמרא זה לא מתמטיקה וזה יותר מורכב. קל וחומר שהפוליטיקה המפלגתית אינה מתמטיקה. 

מה שבטוח הוא שיש לנו מחנה נפלא ולמענו עלינו להתאחד, ולא כל איש הישר בעיניו יעשה. 

"למען אחי ורעיי אדברה נא שלום בך".