נמצאו חלקים נוספים של כתובת הליודורוס
שלושה שברי אבן שנתגלו לאחרונה בחפירות בבית גוברין נחקרו, ונמצא כי הם כמה מהחלקים האבודים של "כתובת הליודורוס". כתובת חשובה זו, המאוחסנת במוזיאון ישראל, מציגה עדות לתחילת הסכסוך בין הסלווקים ליהודים ששיאו במרד החשמונאים
לפני שנתיים הציג מוזיאון ישראל כתובת מלכותית משנת 178 לפני הספירה, המכילה 23 שורות שנחקקו ביוונית על לוח אבן. הכתובת, שנודעה בשם "כתובת הליודורוס" – הושאלה למוזיאון על ידי מייקל וג'ודי שטיינהרדט מניו יורק. הכתובת נחשבת לאחת העתיקות והחשובות ביותר שהתגלו בארץ ישראל, למרות שלוח האבן והכתובת כולה לא היו שלמים. עד היום. לאחרונה נתגלו שלושה שברים של כתובת יוונית בחפירות שקיימה רשות העתיקות בתל מרשה שבגן לאומי בית
גוברין. השברים התגלו בתוך מכלול תת קרקעי, על ידי המשתתפים בתוכנית של סמינרים ארכיאולוגיים (Archaeological Seminars) הנקראת "חופרים ליום אחד" (Dig for a Day). ד"ר דב גרא, אשר חקר את הכתובות שהוצגו לו על ידי ד"ר איאן שטרן שפיקח על החפירות, קבע לאחרונה כי השברים הם החלק התחתון של "כתובת הליודורוס" המוצגת במוזיאון ישראל. הגילוי אישש את ההשערה שמוצאה של הכתובת בעיר העתיקה מרשה, אשר נמצאת כיום בתחומי הגן הלאומי בית- גוברין.
כתובת הליודורוס עם החלקים שנתגלו לאחרונה (צילום: פטר לני, מוזיאון ישראל - ירושלים)
חשיבותה של "כתובת הליודורוס" בעדות שהיא מספקת לשלב מוקדם בהתדרדרות היחסים בין השלטון הסלווקי ליהודים, תהליך שהוביל לבסוף למרד החשמונאים. בכתובת, שהייתה חלקו העליון של עמוד אבן שניצב במקדש בארץ ישראל, מודיע סלווקוס הרביעי למשנה שלו הליודורוס בן אייסכילוס ("הממונה על העניינים") על החלטתו למנות אחראי על המקדשים במחוז "קוילה-סוריה ופויניקיה". מחוז זה כלל בתוכו את ארץ ישראל, שנשלטה באותם ימים על-ידי המלכים היוונים-סֶלֶווקים, יורשי אלכסנדר הגדול. הליודורוס מסר בתורו את דבר ההחלטה אל הפקידים שתחתיו בהייררכיה השלטונית. הליודורוס זה, הוא ככל הנראה אותו הליודורוס המוכר לנו מן הפרשה הדרמטית המסופרת בספר מקבים ב'. לפי המסופר שם, שלח אותו המלך סלווקוס להחרים כספים מאוצר בית-המקדש בירושלים, אך בעת המעשה הופיעו רוכב פלאי עטוי שריון זהב ושני עלמים חסונים, ואלה היכו בו עד שאיבד את הכרתו. רק בזכות התערבותו של הכוהן הגדול חוניו השלישי, ניצלו חייו. סיפור זה הוא דוגמה מובהקת להתערבות האלוהית בנעשה בעולם הזה והתקבל כמופת במסורת הנוצרית. מסיבה זו גם הונצח בתמשיח-הקיר של רפאל משנת 1511 בארמון האפיפיור בוותיקן וביצירות אמנות אחרות.
הכתובת מוסיפה לנו מידע חשוב ממקור ראשון על התנהלות הממלכה מנקודת המבט היוונית-סלווקית: המלך מסדיר את המינהל באזור לפי המקובל בממלכה כולה, וממנה אחראי למקדשים, ובהם גם המקדש בירושלים. תפקיד זה כלל גם את האחריות על כספי המיסים שבאוצרות המקדשים. סביר להניח, שהיהודים ראו במינוי זה התערבות גסה והפרה של העצמאות הדתית, ממנה נהנו מאז ימי המלך הקודם, אנטיוכוס השלישי. לפי עדות זו, אפשר להניח כי הדרמה המתוארת בספר מקבים ב' היא כנראה עיבוד סובייקטיווי של פרשת המינוי הזה מנקודת מבט יהודית. אפשר אם כן לראות במינוי נקודת ציון בתהליך ההתערבות של היוונים-הסלווקים בנעשה במקדשים ואף בפולחן היהודי, ובהתדרדרות היחסים ביניהם. שיאה של התדרדרות היחסים יהיה כעשר שנים לאחר מועד המינוי, בשנת 167 לפני הספירה, בגזרות הדתיות החמורות של אנטיוכוס הרביעי (אפיפאנס), ובמרד החשמונאים שפרץ בעקבותיהן.
