מארק שפיץ

אחרי כמה וכמה תפקידים לצד השמות הכי גדולים בהוליווד (דה נירו ומאט דיימון מוסרים ד"ש) ועבודה עם הבמאים המוערכים ביותר בתעשייה, מארק איווניר, אולי השחקן הישראלי הכי מצליח בהוליווד, נלהב דווקא מתפקידו, הקטן יחסית, בסרטו החדש של סטיבן ספילברג, "טינטין". למרות שהשניים כבר שיתפו פעולה בעבר ("רשימת שינדלר", "טרמינל"), איווניר נלהב מתמיד משום שאת הצפייה בסרט הזה, בניגוד לאחרים, הוא יכול לחלוק עם בנותיו ("הילדות שלי כל כך שמחו שאני עושה סוף סוף סרט שמותר לצפייה לילדים").

מתוך "תיאטרון בובות יפני" (צילומים: Wireimage/ Asap Creative)

אם אתם מצפים לרכילויות לוהטות, סיפורי סקס, סמים ובלונד, טעיתם בכתובת. איווניר הוא אחד שלא מסתנוור משטיחים אדומים, מאבקות לבנות ומפלאשים בוהקים. "אני לא אוהב את הדברים האלה", הוא מעיד על עצמו, "זה לא הלייפסטייל שלי. אצלי המשפחה שלי היא בראש סדר העדיפויות. את כל המסביב אני משאיר לאנשים שאין להם משפחה, להם יותר קל לעשות את זה".

אז לא נראה אותך על השטיח האדום?

"תראה, כשיש רד קארפט של סרט שבו אני לוקח חלק אז אני הולך. לפעמים אני מתווכח עם היחצן שלי, כי הרבה פעמים הוא שולח אותי לרד קארפט של סרטים שאני לא משתתף בהם, רק בשביל שאעבור ויצלמו אותי וזה משהו שאני לא רוצה לעשות כי זה יגזול מזמן האיכות שלי עם המשפחה. הכי קרוב שאנחנו מגיעים לזוהר זה שאני מסיע את הילדה שלי לבית הספר ואנחנו נוסעים בהוליווד בולווארד.

אני לא מאלה שהולכים למסיבות, וגם האנשים שאני נפגש איתם בעבודה הם לרוב אנשי משפחה כמו טום הנקס, שבצילומים ל'טרמינל' היה רוב הזמן בטלפון או עם אשתו או עם אמא שלו. אין שם זוהר, לא מריצים שורות ועושים סקס בשירותים כמו שאנשים חושבים. כשאתה מגיע לסט, אתה מראה תמונות של המשפחה ושל הילדים. אבל לך תדע, אולי אני באמת לא מסתובב בחוגים הנכונים. אני לא תמים, אני יודע שזה קיים, אבל אני בהוליווד של הסעות הילדים".

איווניר (41) נולד בברית המועצות ועלה לישראל בגיל 7, היישר לפרדס כץ ולמאבקי הישרדות עם בריוני בית הספר. "זו היתה תקופה שנלחמתי על קיומי והמשחק די עזר לי. הייתי בדחן הכיתה ואפילו שבקושי ידעתי את השפה, הנחיתי טקסים וכו'. אחר כך קצת שכחתי מהמשחק וחזרתי אליו רק אחרי השירות הצבאי. פתאום התעורר בי שוב החשק ללמוד משחק".

כשהיה בן 19 מת אביו ואיווניר חש מחויב להגשים את רצונו של האב וללמוד רפואה. הייעוד המלאכותי הזה קרס יום אחד: "הכנתי שיעורים בביולוגיה ואמי היתה במטבח, ואז פשוט הנחתי את העט ואמרתי לה 'אמא, אני רוצה ללמוד לוליינות'. היא מיד הסכימה ואני הייתי בשוק. עד היום אני מכיר לה תודה".

הלוליינות פרנסה את איווניר, בזמן שלמד משחק בסטודיו של ניסן נתיב. מיד בתום לימודי המשחק הצטרף איווניר לתיאטרון גשר, שם גם פגש את מאיה, אשתו לעתיד ואם בנותיו, שהגיעה בכלל לצפות במי שהיה החבר שלה אז, דרור קרן.

את הטעימה הראשונה שלו מהוליווד, התפקיד ב"רשימת שינדלר", עשה איווניר עוד כששהה בארץ.

"קיבלתי תפקיד שבסוף קיצצו אותו מהתסריט ואז רמי ברוך עבר תאונת דרכים קשה וספילברג ביקש לראות שוב את האודישנים לתפקיד. הוא ואשתו קייט קפשאו התחילו להריץ את הקלטות ואני, שבכלל עשיתי אודישן לתפקיד אחר, הייתי גם על הקלטת הזאת, ואז פתאום אשתו אמרה 'תראה את הפנים של הבחור הזה' - וככה נבחרתי לתפקיד".

אז אתה בעצם חב את הפריצה שלך לרמי ברוך.

"יותר נכון לבחור שנכנס בו".

אבל זו היתה רק תחילת הרומן של איווניר עם ספילברג, שליהק אותו גם ל"טרמינל" ולאחרונה גם ל"טין טין". "הוא בן אדם פשוט, לא נותן לך לרגע תחושה שהוא מעליך ומה שהכי אהבתי בו זה שהוא איש משפחה. כשצילמנו את 'טרמינל', הבת שלו סשה, שזה גם השם של הבת שלי, נכנסה לסט, היה לה תפקידון וראיתי איך הוא מתנהג איתה ויש בו משהו נורא מחבק ונעים. הוא הכי הקסים אותי בזה שהוא נורא נורמלי".

הקריירה ההוליוודית של איווניר הגיעה במידה רבה תודות לגורל ולאשתו מאיה. לאחר שכיכב בסדרות ישראליות ("פרנקו וספקטור", "עניין של זמן", "עשרים פלוס") לצד עבודתו בתיאטרון גשר ולאחר שנת לימודים בלונדון אצל פיליפ גולייה, מאסטר בינלאומי בתחום הוראת התיאטרון, היא קיבלה הצעת עבודה בלוס אנג'לס.

מארק והחבר'ה בפרמיירה של "שומר המדינה"

עם המון נחישות וסבלנות הוא החל לקבל "עבודות קטנות", כהגדרתו. אחר כך הגיעו תפקידים בסרטים כגון "שומר המדינה", אותו ביים דה נירו, "טרמינל" כאמור, והמון תפקידי אורח בסדרות אמריקאיות ("CSI", "היחידה" ו"המגן"), עליהן מפנטז כל שחקן ישראלי שקונה כרטיס בכיוון אחד להוליווד במטרה להגשים את חלומו. אך איווניר, כפי שכבר הבנתם, לא אחד שעושה רעש מכל תפקיד. "אני לא בעניין של לדחוף את עצמי לכל עיתון אפשרי", הוא מסביר.

"צריך לקחת דברים בפרופורציה אך עם זאת, כשהגעתי לעשות את האודישן ל'טין טין' היו שם 70 אנשים לתפקיד קטן, זו תחרות מטורפת, ולכן שחקן שמקבל תפקיד בסרט הוליוודי צריך לקבל את הכבוד המגיע לו.".

אתה בקשר עם שאר השחקנים הישראלים באל.איי?

"יש כמה וכמה שחקנים שאני בקשר איתם, כמו אקי אבני ואלי דנקר. הם לפעמים מתקשרים ומספרים לי על אודישנים שהם חושבים שמתאימים לי וממליצים לי לגשת. יש פה פרגון הדדי".

אין חשש שיגנבו לך תפקידים?

"תראה, מבחינת קארמה, אני חושב שצריך להתגבר על זה ובלי להישמע רוחניק מדי, זה פועל לטובתך. גם אני הייתי מתקשר בזמנו למילי אביטל לשאול אותה כל מיני דברים שלא ידעתי, כי הייתי חדש. יש איזו רשת בין השחקנים הישראלים".

לצעירים יש יותר סיכוי להצליח?

"זה מורכב. לצעירים יש יותר סיכוי בגלל המבטא. הרבה פעמים הסוכנים לא יודעים איך לאכול אותך בגלל המבטא. אני למשל מצליח, כי אני יודע הרבה שפות. חלק גדול מהתפקידים שאני מקבל הם לא של דמויות ישראליות, אלא גרמניות או רוסיות או אמריקאיות".

איך מתנהלים הדברים עבור שחקן ישראלי חדש בהוליווד?

"התעשייה שם מורכבת ממעגלים. כמו מעגל קסמים. עד שחשבת שזה נגמר אתה מגלה שיש עוד מעגל ועוד אחד. ברגע שאתה פורץ את המעגל של החוקיות, אתה צריך לפרוץ את המעגל של הסוכן. בהתחלה אתה הולך לסוכן שיש לו היכולת לשלוח אותך רק לפרסומות, ואז אתה עובר לאחד שיש לו יותר כוח ויכול לשלוח אותך לתפקידים קטנים בסדרות, ואז לאחד שיש לו כוח לשלוח אותך למשהו גדול יותר וכן הלאה".

ממש מאפיה שם.

"כן, כמו בכל מקום. אתה חושב שפה זה אחרת?".

פה כולם מקבלים הזדמנות, לא?

"אל תאמין לזה. גם פה, כמו בכל מקום, יש קומבינות בין סוכנים ליוצרים, לזכייניות. העיקרון הוא אותו עיקרון".

כשיש באזז סביב ישראלים בהוליווד, כמו עכשיו במקרה של "ואלס עם באשיר", עולה השאלה האם

ההתלהבות שלנו מעידה על פרובנציאליות או שבאמת מדובר בהצלחה מטורפת."מטורפת זו מילה קצת גדולה. אבל כן, יוצאים מפה לאחרונה המון תסריטים מוצלחים ופורמטים מעולים והאמריקאים גילו את זה ועכשיו הם פתאום מתלהבים מזה".

נראה שהכל דבש אצלך ושאין יריבויות ותככים ואין מלחמה על תפקידים.

"אני בטוח שיש, אבל למזלי לא נתקלתי בשום דבר כזה. להפך, פגשתי אנשים שעזרו לי בכמה כיוונים, כמו דה נירו, שאחרי 'שומר המדינה' הביא אותי לסרט שהוא הפיק ושם פגשתי את ג'ון טורטורו ("ביג לבובסקי", "אל תתעסקו עם הזוהן" - א.ס) שבזכותו קיבלתי תפקיד ב'זוהן', אבל בסוף זה לא הסתדר כי החליטו שאני מבוגר מדי ולקחו את עידו מוסרי".

אתה נפגש עם האנשים האלה גם שלא לצורך עבודה?

"לא ממש. אבל כשצילמתי עם בארי לווינסון את הסרט 'מה שהרגע קרה' צילמנו את זה בקונטיקט ובארי גר שם, אז ישבתי לארוחת ערב עם דה נירו, לווינסון, שון פן וטורטורו".

על מה דיברתם?

"שיחות על פוליטיקה ועוד כל מיני דברים".

ועל ישראל גם? אתה נכנס למשבצת השגריר?

"לפעמים. טורטורו הוא בן אדם מאוד אינטליגנטי, תמיד יושב בחדר ההלבשה עם עיתונים ומתעניין במה שקורה, אז איתו היו לי הרבה שיחות על המצב בארץ. גם עם ריצ'רד גיר היו לי שיחות, יש לו המון חברים ישראלים, הוא חבר של אולמרט. הוא פציפיסט כזה ממחנה השלום וכשצילמנו ביחד סרט, הוא הזמין אותי יום אחד לדרינק ובמשך ארבע שעות ישבנו ודיברנו בעיקר על פוליטיקה".